בינואר 2020, רגע לפני הקורונה, החליטו יוסי בן שלום, ושותפו בחברת ההשקעות הפרטית DBSI, ברק דותן, למכור את חלקם בחברת המוזיקה התו השמיני, בה השקיעו ב-2008 שמונה מיליון שקל בתמורה ל-51% ממנה.
"מעולם לא הייתה תמיכה בישראל באמנים ובמוזיקה ישראלית. לאחר 12 שנה, חשבנו שבנסיבות כאלו, לא חכם להישאר בתחום הזה, והעברנו בצורה מסודרת, שקטה ובטוחה את האמנים לניהולם ולטיפולם של הליקון. ידענו, שהם האנשים הנכונים", מסביר בן שלום, שחושף לראשונה את דבר המכירה. בן שלום מסרב לנקוב בסכום המכירה המדויק, אבל אומר שהחברה נמכרה ברווח.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"התו השמיני היא חברה קטנה עבורנו, השקענו בה מסיבות אמוציונאליות, מהאהבה שלנו לעולם התרבות", הוא מספר. בין מאות האמנים שיוצגו בחברת התו השמיני נמצאים יהודה פוליקר, בית הבובות, דנה ברגר, הדג נחש, דיויד ברוזה ואתי אנקרי.
עד כמה השפיעה ההתנהלות של המדינה מול האמנים על ההחלטה למכור דווקא עכשיו?
"כבר אמרו לפניי שצריך כסף בשביל לחיות, אבל חייבים אמנות כדי שיהיה בשביל מה לחיות. נורא עצוב שלא כך נוהגים באמני ישראל, שחוטפים מכות בכל התחומים: אין הופעות, אין מכירות פיזיות ואין תמלוגים, כי אין הופעות. אני כבר לא בפוזיציה לעשות משהו, אבל זה איום ונורא.
"נכון שיש קבוצה קטנה של אמנים שצברה שומנים במהלך השנים, אבל רובם של האמנים, גם כשהיה פה טוב, חיו מהיד אל הפה. אומרים שהאיש השמן יכול לרזות, אבל לרזה אין כבר לאן לרדת. החלטנו למכור. זו לא עסקה גדולה אבל שמחנו עליה, כי היא נעשתה בצורה מכובדת. אין ספק שהמדינה הייתה צריכה לעשות תוכנית עזרה לאנשים האלו כדי שישרדו את התקופה. לצערי, זה לא נעשה".
"מעולם לא הייתה תמיכה בישראל באמנים ובמוזיקה ישראלית. לאחר 12 שנה, חשבנו שבנסיבות כאלו, לא חכם להישאר בתחום הזה"
"השאיפה: לנהל באמצעות הקרן החדשה נכסים בכמיליארד שקל"
החלטה עסקית נוספת שקיבל בן שלום בתקופה זו היא, שלאחר 20 שנה שבהן הוא ושותפו מנהלים את חברת DBSI מהכסף של עצמם, הוא מקים חברה מקבילה, שתהיה חברת השקעות שבה יוכלו להשקיע משקיעים פרטיים.
"במשך השנים היו לנו שותפים בעסקאות שביצענו, כמו למשל משפחת רקנאטי וחברות ציבוריות. ביחד איתן הגענו למצב של שליטה, בלי לחץ של משקיעים", הוא מסביר. החברות שאנחנו משקיעים בהן נמצאות בעולמות של 100 עד 400 מיליון שקל, חברות בינוניות במושגים ישראלים, קטנות במושגים אמריקניים. חלקן הגיעו בשלב מאוחר יותר, לאחר ההשקעה שלנו, למספרים מאוד גדולים. מדיניות השקעה שלנו לרוב היא לטווח ארוך ולוקחת בחשבון את העובדה שהשוק הישראלי הוא קטן. לכן, אנחנו לא ממוקדים בתחום ספציפי ומפזרים סיכונים, ולא מוגבלים בטווח אחזקת חברות. הצפי שלנו לתשואה שנתית הוא של 20%-15% לפחות, וההשקעה היא בחברות שהבסיס שלהן בישראל.
"ברור לנו מאוד במה לא נשקיע: בחברות שממוקדות בתחומים לא מוסריים, כמו אלו שמייצרות זיהום סביבתי, או שדורשות מתן שוחד, סגירת מפעל ופיטורים נרחבים, מכירת כלי נשק, פגיעה בבעלי חיים ופורנו. כרגע אנחנו במצב של שינוי, כמו שהפוליטיקאים אומרים: 'העם ביקש'".
מה העם ביקש והסכמתם לבקשתו?
"היו אלינו הרבה פניות להשקעות פרטיות. התלבטנו בזה ארוכות והקורונה היוותה עבורנו הזדמנות לשינוי הזה. בימים אלו אנחנו בדרך להקמת DBSI מספר 2. שנינו נשקיע בקרן הזו 150 מיליון שקל ונשתמש בכסף של אחרים, בדומה לקרנות. כיום אנחנו מנהלים כ-600 מיליון שקל, אבל כולו שלנו. השאיפה היא לנהל באמצעות הקרן החדשה נכסים בערך של כמיליארד שקל. עוד לא כתבנו עד הסוף את התוכנית, אבל נהיה מיוחדים בכמה דברים כדי למתג את עצמנו. מבחינה זו אין לנו הרבה תחרות".
"קרנות כגון פורטיסימו ופימי ודומותיהן, כבר גדולות מדי בשביל עסקאות שאנחנו נציע", הוא מוסיף. "נפנה קודם להשקעות בתחומים שכבר עסקנו בהם, אבל כמו שקרה בעבר, גם עכשיו לא ניבהל מתחום חדש, שהוא כשיר בעינינו.
"כך, למשל, עשינו כשנכנסנו להשקעה בחברת פיתוח המכ"ם ראדא. מכיון שלא הייתה לי מומחיות בנושא לפני ההשקעה, סייע לנו ישראל לבנת ז"ל, שהיה מומחה בנושא, בהיתכנות הכלכלית. תמיד נלך על תחומים שיש להם רוח גבית, שאפשר לצמוח בהם באמצעות רכישות. עד היום, לשמחתנו, רשמנו לעצמנו הצלחות לא מבוטלות בדרך הזו".
חתונה מיוחדת בימי קורונה
כשבן שלום מדבר על הצלחה, אפשר לקחת את המושג לתחום העסקי, אבל לא פחות מכך לסיפור האישי שלו, להצלחה הגדולה שרשמו לעצמם הוא ואשתו, בהתמודדות עם בתם שקד, היום בת 31. "במאי האחרון שקד שלנו נישאה", הוא מספר בהתרגשות. "ניצלנו את השבוע היחיד בו אפשר היה לקיים אירועים, השאנו אותה בנוכחות של כ-250 איש. האירוע היה מרגש בטירוף".
שקד בן שלום לוקה בתסמונת ה-X השביר, שגורם ללקויות למידה שונות ובעיקר מקשה על קשר עם החברה הנורמטיבית. כדי לא להיות בודדה היא זקוקה למסגרת ייחודית, שמאפשרת לה מפגשים חברתיים בקבוצת השווים, ואת זה, מספר בן שלום, היא מקבלת בתוכנית רעים. "אנשים עם מוגבלויות ולקויות הם מאוד בודדים. לא אחת החברה דוחה אותם, וזה בנוסף לקושי האובייקטיבי שלהם ביצירת קשרים", הוא אומר.
התסמונת התגלתה כששקד הייתה בת שלוש. בניגוד לסיכויים, היא סיימה לימודים והתנדבה בשירות לאומי. במקביל, החלה לקחת חלק בפעילות של רעים. כשנודע לבן שלום לפני כשלוש שנים שהתוכנית נמצאת בסכנת סגירה, הוא לקח את ההובלה, הגיע להסכם עם החברה למתנ"סים, ומאז באמצעות תרומות, בנוסף לתקציב שמקבלת העמותה מהמדינה, הוא הזניק אותה. בין היתר נפתחו מרכזים שלה בפריפריה הגאוגרפית והחברתית וגדל מספר המסתייעים בה.
היום שקד עובדת לפרנסתה במשרד עורכי הדין צבי אגמון ושות'. אגמון ו-60 מעובדי המשרד, מספר בן שלום, הגיעו לחתונה של בתו עם בחיר ליבה, אותו הכירה בשידוך הולם. וכשהוא מספר על כך, הוא מתקשה להסתיר את רעד קולו.
קח אותנו אחורה לרגע בו הבנתם ששקד לוקה בתסמונת. ראיתם אותה אז צועדת לחופה ועובדת למחייתה?
"ממש לא. ראשית, כמו שאשתי אומרת, אם היינו רואים את זה, היינו מרוויחים הרבה לילות שינה. מעבר לזה, כמו שאני אומר גם להורים שמתייעצים איתי, לגדל ילדים כמו שקד זה כמו כדורגל, זה לשחק משבת לשבת. אין טעם לשבת בגיל שלוש ולחשוב מה יהיה בגיל 30. צריך להבין מה לעשות, לעבוד ולשפר משבת לשבת. אחד מאנשי המקצוע אמר לי פעם על שקד, שהיא בדרך כלל מגיעה ל-120 אחוז מהפוטנציאל, הוכחה שעם עבודה ועזרה ונחישות אפשר להגיע למעבר למה שמיועד להם".
איך התמודדו שקד וחבריה בתוכנית רעים עם משבר הקורונה? עד כמה הבדידות הקשתה עליהם?
"האוכלוסייה של בעלי המוגבלויות ספגה פגיעה כפולה. בפעם הראשונה בתי ספר לחינוך מיוחד נסגרו, ומקומות עבודה בחרו להוציא לחל"ת קודם כל את העובדים בעלי המוגבלויות. כל מי שמעסיק בעלי מוגבלויות הוא צדיק בעיניי, אבל מטבע הדברים, בעת משבר כזו, אלו העובדים הראשונים שמוותרים עליהם, כי הם לא העובדים עם התפוקה הכי גבוהה.
"בנוסף, קיצצו לנו כספים שניתנו לנו בשנים עברו, כי אנחנו מוגדרים תחת חינוך משלים. גזלו מאיתנו בערך 1.5 מיליון שקל, שבמונחי עמותה זה הרבה מאוד כסף, כי מדובר בכ-800 משתתפים ברעים, שמשתייכים לכ-80 קבוצות בגילים מבית ספר יסודי ועד אין סוף".
עד כמה העובדה שיש לך כסף וקשרים מסייעת בזה? ההרגשה היא, שאם אין אנשים כמוך בעמותות, בוודאי בעיתות משבר, הן נסגרות, כפי שהיה עלול לקרות לרעים ב-2017.
"לצערי הרב, את צודקת. יש לי חבר בחו"ל שמספר שלעמותה שלו יש מיליוני דולרים עודף, ואם אין להם את העודף הזה, הם לא קמים בבוקר. בארץ יש מעט מאוד עמותות כאלו. פה, אם אין מישהו שהוא בעצמו משלים מכיסו בכל פעם ואין קשרים, אז זו בעיה.
"ברעים אין מדיניות אקזיט, אין פה להגיד 'אתה בריא, לך לדרכך'. ברוב הפעמים אלו החברים היחידים שיש להם. כשהורה מתקשר אליי ואומר שפעם ראשונה שחגג יום הולדת לילד שלו, ובאו לחגוג איתו, ומדובר על צעיר כבן 30, מבינים עד כמה הפעילות הזו הכרחית. לכן פנינו להרבה חברי כנסת ממפלגות שונות ובסוף ועדת החינוך פעלה לטובתנו, ובסופו של דיון המשרד להשכלה גבוהה התחייב להעביר לנו מיליון שקל. עדיין לא ראיתי את הכסף, אבל אני משער שזה יגיע".
מה יהיה ב-2021, שוב יסגרו לכם את הברז?
"יש מצב. יש משרדי ממשלה שונים שמנסים לסייע, וחלק מהתקציב מגיע ממשרד הרווחה. זה לא מספיק לנו, כמו שלא מספיק לעמותות אחרות. אנחנו אמורים להתמודד עם זה, כדי שהצעירים האלו לא ייפגעו. לכן אנחנו כל הזמן ממשיכים לנסות לגייס תרומות. אחד התורמים הוא אדם נוימן, ואנחנו מעריכים כל תרומה.
"בסופו של דבר, בגלל הקורונה, נאלצנו לסגור כמה קבוצות בפריפריה וכואב הלב על זה. במקביל התחלנו בפעילות זום נרחבת. חששנו מזה בתחילה, אבל נוכחנו לדעת, שחששנו לשווא. הפעילות הזו סייעה לאוכלוסייה הזו במשבר, ומכיון שהיא הוכיחה את עצמה, היא נמשכת, ותימשך גם לאחר שהמשבר יסתיים".
בן שלום מספר כי אחד הדברים אותו מתכוונים לחזק בעמותה הוא נושא של זוגיות ומיניות: "חשוב לנו לטפח את מערכות היחסים בין המשתתפים לבין עצמם ובינם לבין העולם החיצון. האוכלוסייה הזו לא תמיד מבינה את המציאות כמו שאוכלוסיה רגילה מבינה, והיא עלולה לקבל את ההשכלה שלה דרך אתרי פורנו. גם אם אחרים ניזונים מאתרים כאלו, אצלנו הסכנה יותר גדולה. אנחנו גם מתייחסים לקבוצת השווים. כשנוצרים זוגות, השוויון הזה מופר. ולכן יש לנו רצון לייצר קבוצות של זוגות".
מה לגבי דור ההמשך שלהם?
"זו אכן אחת הסוגיות החשובות. העמדה שלנו היא, שזכותו של כל אדם להביא דור המשך. אצל הבת שלי מדובר במחלה גנטית. יש כלים מדעיים בהם דואגים שהמחלה הגנטית לא תעבור. עם זאת, ההוראה של משרד הרווחה היא, שאם מטופל כזה מתגורר בדיור שהוא נתמך על ידם מביא דור המשך, הרי שהוא מאבד את הזכאות למגורים. זה אכזרי, אבל אלו החלטות שלא קשורות אלינו".
לנפץ את התקרה
בסופו של דבר, אומר בן שלום, "כל פעם אנחנו מנסים לנפץ תקרה אחרת, וניפוץ שלה הוא הישג בפני עצמו. המוגבלות שלה היא בתוך ה-DNA שלה, ועד שלא ימצאו הנדסה גנטית שתפתור את הבעיה, הבעיה אינה פתירה. אני חושב שלכולנו יש סוגים של מוגבלויות ואנחנו מתמודדים איתן. לכן, במקום להגיד מוגבלות, צריך להגיד אנשים מיוחדים. שקד שלנו היא מישהי מיוחדת, שיש דברים שהיא לא תוכל לעשות אף פעם, כל עוד לא יתוקן הפגם הגנטי. למשל, יש לה קושי גדול בלספור ולחשב, אבל היא אף פעם לא מאחרת לעבודה, כי פעם אחת קבענו שאם היא מכוונת את השעון המעורר שלה לשעה חמש וקצת, היא תספיק להתארגן ולהגיע לרכבת בזמן. היא לא יודעת לחשב ולהגיד שלוקח לה שעה להגיע, אבל היא יודעת שכך היא מגיעה בזמן. כל הזמן מוצאים כלים כאלו שמקלים".
"לכולנו יש סוגים של מוגבלויות ואנחנו מתמודדים איתן. לכן, במקום להגיד מוגבלות, צריך להגיד אנשים מיוחדים. שקד שלנו היא מישהי מיוחדת"
ולסיום הוא אומר: "באמצע מירוץ החיים שלנו, שקד הרימה לנו את האמברקס ועצרה אותנו. המשכנו לעשות יפה לביתנו, אבל הטיפול בה הפך אותנו לאנשים יותר טובים. אני לא שמח על המחלה שלה, אבל בזכותה אני מסייע גם להרבה אנשים אחרים ולעמותות אחרות".
