המניפולציה של "החיים עצמם"

מסחטת הדמעות, "החיים עצמם" - סדרה שכל צופה שלה מחויב להצטייד בחבילת טישו לפני תחילת פרק - חזרה השבוע בנונשלנטיות לעונתה החמישית (שמשודרת ב-yes, כאילו לא מספיק בכינו בשנה האחרונה בגלל החיים עצמם).

לאורך העונות הקודמות הוכיחה "החיים עצמם" כי היא יודעת לעבוד על הקהל שלה בתחכום וברגישות. מדובר למעשה בדרמה משפחתית על חיי משפחת פירסון; והעץ המשפחתי שלה מוצג באמצעות קפיצות בין נקודות זמן, ומורכב מטרגדיות שמתחברות בקו עלילה רב-שכבתי דרך הורים, תאומים ביולוגיים ואח נוסף שאומץ אחרי שננטש בלידתו. בפתיחת העונה החמישית חוגגים שלושת האחים יום הולדת 40, ועל אף מגבלות הקורונה, מתכנסים יחד לציין את האירוע ולחוות רגעים דרמטיים חדשים.

הכל כמעט מושלם ב"החיים עצמם". הבתים מצוחצחים, הבגדים מגוהצים והדמויות עברו בדיקות קורונה ו/או נכנסו לבידוד של 20 יום כדי לאפשר את ההתקהלות המשפחתית. כמתבקש מסדרה מלודרמטית, מגפת הקורונה נדחפה פנימה, והעונה יש מסיכות ואלכוג'ל, וגם סצנה שבה דמויות מבשרות לבני משפחתן על היריון, אבל עם ריחוק חברתי.

"הלוואי שהייתי יכולה לתת לך חיבוק גדול", מגיבה אחת מהן לפני שכל החבורה מסתפקת ב"חיבוק עצמי", זאת אומרת, כל אחד מחבק את עצמו ומתענג בהגזמה מהמגע. לכאורה, סיטואציה המשקפת את השפעת הקורונה והכמיהה למגע, אך בפועל זאת סצנה שמייצרת הכנה לדמעות. היא מכניסה את הצופים למציאות מוכרת, משחקת על רגשות ועטופה במוזיקה מתאימה שמגרה את בלוטת הדמעות. לא מספיק? חכו, מייד יגיע פלאשבק שישחזר בדרמטיות את המוות של האמא של האח שננטש לפני  40 שנה.

כל פרק ב"החיים עצמם" מחושב לפי נוסחה ערמומית שנועדה לייצר בכי. אם בעזרת העריכה שחותכת סצנות דרמטיות בשיא המתח כדי לשוב אליהן אחר כך מוטענים בעוד אמוציות; או החיבורים המדויקים בין עלילות ההווה לאלו של העבר, הדיאלוגים והסאבטקסט שלהם, השירים שמולבשים על המונטאז'ים, פלאשבקים מפרקים מוקדמים, זוויות הצילום ומעל לכל הבימוי והמשחק המלודרמטי.

מוזיקת הרקע מנגנת בכי בהרמוניות נוגות, כשהדמויות נאבקות במגוון מחלות ובעיות: סרטן, דלקת באפנדיציט, התקף לב, התמכרות לסמים, הפרעות אכילה, ולרגל העונה החדשה גם אלצהיימר. אל דאגה, כשמתים זה תמיד מוות הרואי ועם סיבה מתקבלת על הדעת. למשל, דמות ראשית שקיפחה את חייה משאיפת עשן מכיוון שנכנסה לבית בוער להציל כלב.

בסדרות שמייצרות דמעות יש דמויות שיודעות לנגב אותן אחרי השימוש. הן כל כך עגולות ומתוקות, שברגעי חרדה ובהלה ישלפו נאום מלא פאתוס מקושקש כמו "אני לא יודע איך זה להתמודד עם אלצהיימר, אבל אני כן יודע מה זה להסתכל על החיים שלך ולראות את כל הדברים שאתה רוצה בחיים, ולחשוב שהם בלתי ניתנים להשגה".

כנראה שמשתלם בחיים עצמם להיות סדרה מניפולטיבית, שעלתה על נוסחה כיצד לגרום לכולם לבכות, כי כך היא השיגה את כל מה שלרוב בלתי ניתן להשגה. מאז עלייתה ב-2016 "החיים עצמם" מדורגת בקביעות בטופ 10 של התוכניות הנצפות בארה"ב, והיא זוכה בפרסים למכביר. המניפולציה משתלמת ובגדול.

מבלי להפריז בספוילרים נרמוז רק כי הפרק הכפול שפתח את עונה 5, הסתיים בטוויסט מטלטל שיוביל כנראה לעוד סצנות מייצרות דמעות בהמשך. זה טוויסט מאוד גדול שלכאורה התווסף לעלילה רק בדיעבד כי הוא לא עושה שכל עם כל התפתחות העלילה בארבע העונות הקודמות, אבל מה עוד אפשר לצפות מסדרה שהגיעה לאן שהגיעה רק בזכות הרבה בכי ודמעות?

"החיים עצמם" - פתיחת העונה החמישית,‭ yes VOD 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו