האסיר
משה כהן, המרצה עונש מאסר של 9 שנים, פנה לבית המשפט העליון בעתירה למתן צו על תנאי. העתירה מתייחסת לחוקתיותו של סעיף 58(א)(4) לפקודת בתי הסוהר, התשל"ב-1971, המסמיך קצין שיפוט שהרשיע אסיר בעבירת בית סוהר (המוגדרת בסעיף 56 לפקודה) להטיל עונש של בידוד "לתקופה שלא תעלה על ארבעה עשר ימים, ובלבד שתקופת בידוד לא תהא רצופה יותר משבעה ימים והפסקה של שבעה ימים תהיה בינה לבין המשכה". לדברי כהן, הסעיף נוגד את הוראות חוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו, ואינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה. כהן מדגיש שבפקודה אין סידור היררכי של עבירות בית הסוהר, וניתן להטיל את העונש המרבי של בידוד למשך שבועיים על עבירה קלה כחמורה.
כהן הוסיף שסעיף 58(א)(4) פוגע בזכות שלו ושל כלואים אחרים לתנאי מחיה וכליאה נאותים, המאפשרים קיום מינימלי בכבוד ובבריאות. "ענישה על-פי הסעיף היא אכזרית ומשפילה, ובכך נוגדת את הדין הבינלאומי. הפער בין אפשרות הענישה המשמעתית לאסיר ולעציר (על-פי סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 המגביל את אפשרות הבידוד לגבי עציר לשבעה ימים) אינו ראוי". כהן גילה כי נשפט פעמיים לימי בידוד על עבירות בית סוהר.
המדינה השיבה כי יש לדחות את העתירה על הסף. לדבריה, סעיף 58 לפקודת בתי הסוהר חוקק בנוסחו הנוכחי במסגרת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 10), התשמ"ט-1989 (ס"ח 1277, 14.6.89), בטרם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (שחוקק ב-1992); וכי נוכח פסקת שמירת הדינים אשר בחוק היסוד (סעיף 10), אין לבטל את סעיף 58(א)(4). המדינה הבהירה כי כהן טועה באומרו שהסעיף אינו מתיישב עם פסקת ההגבלה, וכי אין לקבל את בקשתו לתת צו המורה למדינה ליזום תיקון חוק.
שופטי בית המשפט העליון,
אילה פרוקצ'יה,
אליקים רובינשטיין ו
סלים ג'ובראן, דחו את העתירה. "כידוע אין בית המשפט מורה למדינה להגיש הצעה לתיקון חוק, אף שבידו להמליץ והוא עושה כן מדי פעם.
"במקרה דנא - מבלי לפגוע בכך שכל חוק, בודאי הנוגע לזכויות, ראוי ככלל לעיון מחודש מדי תקופה - לא ראינו מקום להידרש לדברים מעבר לאמור. הדרך הנכונה להעלות טענה של אי צדק בהפעלת סנקציה כגון בידוד או סנקציה אחרת - טענה העשויה כמובן להיות לגיטימית במקרים מסוימים, ואיני קובע מסמרות באשר למקרה שאליו נדרש העותר - היא תחילה בפניה לנציב או למי שהסמיך הנציב לפי סעיף 58(ד) לפקודה; במקרה הצורך ניתן להגיש עתירת אסיר ספציפית, הנדרשת למקרה הקונקרטי (כפי שכנראה כבר עשה העותר בעבר). במישור החוקתי אין בידינו לסייע לעותר, וכאמור לא נוכל להיעתר לעתירה".