"הטקסט הבא נועד עבור אלו הרוצים להפוך את העולם ממה שהוא למה שהם חושבים שהוא צריך להיות. 'הנסיך' של מקיאוולי נכתב עבור אלו שיש להם, כיצד לשמר כוח ושלטון. 'הכללים לרדיקל' כתובים עבור אלו שאין להם ומסביר להם כיצד לשנות את השלטון ולתפוס את הכוח". סול אלינסקי, "המדריך לרדיקל", 1971.
הבחירות לנשיאות ארה"ב הן כנראה הבחירות החשובות ביותר שראיתי בחיי. לא עתיד ארה"ב עומד על הכף אלא עתיד הדמוקרטיה הליברלית והפוליטיקה עצמה. ג'ו ביידן ודונלד טראמפ הם ייצוגי רעיונות גדולים, המערכה היא שיקוף הקרב על דמות הפוליטיקה. לא פחות משהמפלגה הדמוקרטית נלחמת בדונלד טראמפ, היא נלחמת בפוליטיקה כפי שהכרנו אותה מעידן הנאורות, פוליטיקה שעוצבה בדמותו של ניקולו מקיאוולי.
הפלורנטיני בן המאה ה־15 היה גאון. הפילוסוף הפוליטי הראשון שתיאר את המציאות כפי שהיא ללא קוסמטיקה. מקיאוולי הציע פוליטיקה חדשה, פוליטיקה של פעולה ביחס לאינטרס ולא דוגמות סגורות של מוסר ודת. פוליטיקה של פשרות.
מקיאוולי הבין שדווקא הפעולות האנוכיות והקרות של הפוליטיקאי מביאות את הטוב ביותר האפשרי, האפשרות לחיות בשלום, חופש, רווחה ויציבות.
מקיאוולי הבין כוחם של רעיונות. למה הובילו רעיונותיו? מהרגע שגם הנתין מבין שיש לו אינטרס, שמותר לו לדאוג בעצמו, הוא נהפך לאזרח. הולדת האנוכיות והאינטרס הובילו בתהליך אבולוציוני לקפיטליזם, לשינוי העמוק ביותר שעבר על המין האנושי, להבנה של חשיבות היחיד וזכויות האדם, שפארה הגדול ביותר הוא הדמוקרטיה הליברלית.
וכמובן שרבים תיעבו אותו. הנחתו שבפוליטיקה אין חשיבות למוסר הפכה אותו למוקצה בחוגים דתיים מאות שנים. אחת מהן היתה התנועה הפרוגרסיבית האמריקנית של תחילת המאה העשרים. אבות הדמוקרטים הנוכחיים היו נוצרים אדוקים כמו וודרו וילסון שהאמינו שהפוליטיקה היא המקום להגשים בו את ערכי הדת והמוסר.
ההבחנה הזו, בין היתר, מופיעה בספר המונומנטלי של הנרי קיסינג'ר - יש דיפלומטיה מבוססת אינטרסים, ויש פוליטיקה של אידיאלים ומשמעות. פוליטיקה שבה אובאמה זוכה בפרס נובל על כישלון קולוסאלי. אולם כיוון שהשמאל ניסה לוותר על אלוהים, בהשפעת ניטשה, משיחיות נוצרית הפכה לניסיון להגשמה עצמית, ערכים דתיים לביטוי ערכי וחיפוש משמעות.
כאן נכנס לתמונה סול אלינסקי, יהודי, מחבר "כללים לרדיקל", ואולי האיש המשפיע ביותר על הפוליטיקה של היום. אלינסקי מקשקש על מוסר בפוליטיקה, אבל מדי פעם, בקור מקפיא, הוא מסביר את הדרך שלו לכוח: "העניין הוא לא העניין, העניין הוא תמיד המהפכה". הקורונה היא הזדמנות, מהומות גזע גם. כל קטסטרופה היא הזדמנות לחורבן שאחריה גאולה.
הפוליטיקה שלו היא אישית: "רדוף אנשים, לא מוסדות. אנשים חשים כאב מהר יותר ממוסדות". לא דנים עם הימין, האויב, אלא לועגים לו. תמיד להפעיל לחץ על האויב, לעורר כאוס כדי להשיג ניצחון. מצד אחד הפוליטיקה של אלינסקי היא רוע טהור וחסר כל עכבות, אבל המהפכה מבחינתו תוביל לעידן של פוליטיקה של משמעות, עם מקום להגשמה עצמית. אם הדיסוננס הזה מוכר לכם, זה אולי כי תלמידו הבולט ביותר הוא ברק אובאמה, שהיה כמוהו מארגן חברתי בשיקגו.
אולם הכלל החשוב ביותר של אלינסקי הוא שהרדיקלים צריכים להיכנס למערכת. לעבוד עם המערכת. לא לצעוק על המשטרה אלא לשבת בפרקליטות ולפעול מבפנים למען המהפכה. זה המפתח להבין את הפוליטיקה החדשה במערב ובישראל.
כיוון שתלמידי אלינסקי למדו להיכנס למערכת, הממסד האקדמי, התקשורתי והמשפטי בכל העולם הוצף באנשי שמאל קיצוני שייעודם היה ונותר שינוי השיטה מבפנים. במשך עשרות שנים הימין נכנע לתכתיבי השמאל כיוון שגם הוא היה במערכת. הוא עבר באותן אוניברסיטאות ומערכות חדשות, למד מה מותר ומה אסור להגיד, ורקד לצלילי החליל הלעגני של תלמידי אלינסקי.
סודה של השיטה של אלינסקי, שהיא לא מפרידה בין הדת למדינה. הפעולות הפוליטיות הופכות לפעולות דתיות, ובדת אין מקום לפשרה. כל האמצעים כשרים.
Drain the swamp, הסיסמה האנטי־ממסדית של טראמפ, היא פילוסופיה שלמה. המוסדות, הסמל השמרני הקלאסי לפוליטיקה, הושחתו ללא תקנה על ידי תומכי אלינסקי. כשאדמונד ברק ניסה לתאר את סכנת המהפכה בקנה מידה קטן הוא המשיל את המוסדות לבניין ישן. הגג דולף, אך הבניין עדיין ראוי למגורים. השמרן יתקן באיטיות, הליברל האמריקני ירצה תיקון גדול ויומרני יותר, לרדיקלים זה לא מספיק. הם שורפים את הבית.
ניצחון בבחירות יביא להרס הסופי של המוסדות האמריקניים. הצצה לעתיד אפשר לראות בקליפורניה הליברלית הננטשת לאיטה. אבל אם הנוטשים יצביעו לדמוקרטים, לא יהיה לאן לברוח. הדרך היחידה להציל את הממסד הוא להיות אנטי־ממסדי. זו הסיבה לגל האנטי־ממסדי בכל העולם, טראמפ, בולסאנרו, אורבן, ג'ונסון, וגם נתניהו שנקלע אליו שלא ברצונו.
מהרגע שרעיונות מתגלים, קשה לחזור אחורה. כולנו אלינסקי עכשיו. הפוליטיקה שלנו הפכה להיות אישית ולא רעיונית, פוליטיקה שלא מכילה פשרות, ופוליטיקה שנוצרה כדי להרוס את עצם הדמוקרטיה שבה אנו חיים. מול כאלה רדיקלים, בובת פיתום כמו ג'ו ביידן או שמרן אפור כמו ג'ורג' בוש לא מחזיקים מעמד. טראמפ הוא אלינסקי שתוקף אותם בשיטות שלהם, ועד כמה שזה נראה מגעיל, זה עובד.
טראמפ הוא מקיאוולי בעור אלינסקי. הוא מגיב ליריביו בשיטותיהם. הוא נלחם מתחת לחגורה ומפעיל לחץ בלתי מרפה לא עבור מהפכה, אלא עבור שמרנות. לא פוליטיקה של מוסר, אלא פוליטיקה של אינטרס. פוליטיקה של בני אדם לא של אידיאות פיקס. זהו דו־קרב בין מקיאוולי לאלינסקי.
אולי, אם טראמפ ינצח, נוכל להשיל מאיתנו את הפוליטיקה הזו, בימין ובשמאל. אבל אם הדמוקרטים ינצחו, עידן חדש של פוליטיקת אלינסקי יבוא. הפוליטיקה המקיאווליסטית מבוססת האבולוציה והפשרה הובילה לדמוקרטיה הליברלית.
לאן אלינסקי, עם הפוליטיקה הדתית ודת המהפכות יוביל? למי תצביע רוב יהדות ארה"ב? אני יכול להגיד ממה אני פוחד. בעניין מהפכן יהודי אחר, לב דוידוביץ' ברונשטיין המוכר גם כלאון טרוצקי, מקים הצבא האדום, העיר הרב הראשי של מוסקבה כי הטרוצקים של העולם עושים את המהפכות אבל הברונשטיינים משלמים את המחיר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו