שעת הנעילה - הסיפור האמיתי: קולות הקשר מהקרב ההירואי במלחמת יום כיפור

"שעת נעילה" מציגה מעט מאירועי קרב הבלימה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור • "אין לי חטיבה", נשמע המח"ט אומר רגע לפני שנפל • כך זה נשמע

טנקים ישראליים במלחמת יום כיפור , צילום: דוד רובינגר

העונה הראשונה של "שעת נעילה", הסדרה המדוברת של כאן 11, עוסקת בלחימה הקשה בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן ובחרמון. בפרק הראשון (זהירות ספויילרים) נראים לוחמי השריון בדרום רמת הגולן נתקלים לראשונה בכוחות הסורים העצומים ונאלצים להילחם בקרב אדירים נגדם.

לוחמי חטיבה 188 נאלצו להתמודד ביממה הראשונה מול כוחות עצומים. החטיבה החזיקה קו חזית לאורך דרום רמת הגולן כשברשותה כ-60 טנקים (ו-177 טנקים באופן כללי בכל רמת הגולן בשתי חטיבות), מול התקפה משולבת של שלוש דיביזיות אויב עם 800 טנקים וכחות קומנדו וחי"ר, עד שהחלו לזרום לרמת הגולן כוחות תגבור ישראלים. המחיר ששלימה החטיבה על הלחימה ההירואית היה עצום: 79 מחיילי החטיבה נהרגו, רבים אחרים נפצעו. בתחקירים שבוצעו לאחר המלחמה כינו קצינים בכירים את המצב "כאוס".

האמת וההגזמות מאחורי "שעת נעילה"

בצהרי ה-7 באוקטובר, היום השני ללחימה, נהרגו מפקד החטיבה, אל"מ יצחק בן שהם, סגנו סא"ל דוד ישראל, וקצין האג"ם של החטיבה, רס"ן בני קצין. הקצינים נפלו כשהם מגנים על מפקדת נפח, המפקדה הראשית של רמת הגולן בקרב גבורה, שבו יחידים ממש עצרו כוחות אדירים.

אל"מ מיל' יהודה וגמן ניתח את היממה הראשונה של מלחמת יום הכיפורים כך, "עם רדת החושך התמוטטה ההגנה על דרום רמה"ג, והחל מחצות לא היה יותר כוח של צה"ל מקו חושנייה ודרומה שמסוגל לעצור את הסורים. בגזרה המרכזית חצתה חטיבה משוריינת 51 הסורית ללא הפרעה את המכשול שמדרום למוצב 111 ונעה בחשכה עד לחושנייה ולצומת משתא. כוחות קדמיים של החטיבה המשיכו ונעו מהצומת צפונה על ציר הנפט לכיוון נפח ומערבה לכיוון קצביה. באותו הזמן חדרה גם חטיבה ממוכנת 132 מדרום למוצב 116 והגיעה ללא התנגדות. חטיבה משוריינת 46 נעה ללא התנגדות דרך ג'וחדאר ונעצרה 7 לאזור תל סאקי ממערב לתל פארס".

טנק ישראלי במלחמת יום הכיפורים // צילום: באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון
טנק ישראלי במלחמת יום הכיפורים // צילום: באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון

לוחמי החטיבה נלחמו לאורך הקו בדרך שקשה לתאר. "עד חצות נלחמה מחלקת טנקים (מח' 3 מפל' ו' של גד' 188/74) כנגד ניסיונות ההבקעה של הסורים. המחלקה בפיקוד סג̈ן יואב יקיר הי"ד תפסה עמדות ברמפה הסמוכה למוצב 116 (הישן) ששלט על רכס הבכתה ועל ציר הפריצה הסורי. תוך כדי לחימה השמידה המחלקה כ-40 כלים של החטיבה הסורית המבקיעה. כתוצאה מכך עיכבה את התקדמותה. במהלך הקרב נהרג סג̈ן יואב יקיר ובמקומו תפס פיקוד הסמל המחלקתי, סמל ניר עתיר. למרות המצב חסר הסיכוי מול כוחות עדיפים פי כמה  המשיכה המחלקה בקרב. רק כאשר אזלה לטנקים התחמושת הם שבו להצטיידות בתל סקי להצטייד מחדש". הלחימה הזו אפשרה לכוחות שיגיעו מאוחר יותר לעצור את הכוח הסורי הפורץ לפני צומת אלעל.

בינתיים, מוסיף וגמן ומתאר, "החל משעות הערב נמצא מח"ט 188 בצומת ציר הנפט עם ציר המים מצפון מערב לתל פארס, משם הוא ניסה לנהל את לחימת החטיבה בגזרת גדוד 53 ההולך ומתפורר תחת לחץ ההתקפה הסורית האדירה".

כך זה נשמע בקשר:

צוות 92: "יש לנו דיווח שהם עולים על 166 – עבור"

צוות 20: "בציר מחזה יש קריסה, יש קריסה, אני ייצבתי ואני מייצב קו בטיפה מחזה ו-17 יורד על מחזה. המוצב אומר שעולם עליו, עולים עליו – עבור".

צוות 92: "לעשות כל מאמץ שהמוצב לא ייפול עבור".

קצין החטיבה צביקה גרינגולד מתחיל בלילה הזה את הקרבות הקשים שיחולל כמעט לבדו בציר הנפט כשהוא בולם כוחות סורים עדיפים ממנו מאוד, במה שהפך עד היום לסיפורו של כוח צביקה, מהאירועים הדרמטיים ביותר במלחמה. על כך כותב המחבר כי בתשע בערב "ע"פ הנחיית סמח"ט 188 יוצא צביקה גרינגולד מהסדנא בנפח עם שני טנקים ונע על ציר הנפט דרומה. קילומטר וחצי מצפון לצומת משתא, באיזור מעביר המים של הזוויתן, הוא נתקל בטנקים סורים פגע בחלק מהם ועצר את השאר"

אזור חצות בלילה, "פלוגה של גדוד 266 חוברת לצביקה בציר הנפט. המג"ד מורה לצביקה לחפות מימין לציר והוא עם פלוגה א' יוצא להסתערות. תוך זמן קצר נפגעים כל הטנקים של פלוגת אמנון למעט שניים המעמיסים על עצמם פצועים וחוזרים לנפח. המג"ד נפצע והמ"פ נופל בשבי. צביקה, שנפגע מירי כוחותינו והחליף טנק, נשאר שוב לבד. צביקה מבקש ומקבל אישור ממח"ט 188 לנתק מגע ולנוע לאחור. הוא נע על הציר לאחור צפונה שלושה קילומטר עד מדרום לעין אל קורה, ומשם ממשיך לנהל אש עם הסורים".

טנקים ערוכים לקרב ברמת הגולן // צילום: באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון
טנקים ערוכים לקרב ברמת הגולן // צילום: באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון

בהמשך לקראת עלות השחר "הולכה ומצטברת אצל המח"ט ההבנה כי ניתוק ציר הנפט אינו מאפשר יותר ביצוע "מלא מחדש" בטנקים הריקים מתחמושת שבקו, ואלה שעדיין יורים כבר אינם מסוגלים לעצור את זרם הכוחות הסורי הפורץ לעומק הרמה".

בבוקר היום השני ללחימה המח"ט נע לאזור נפח ומנסה לאסוף אליו כוחות. "עם הגיעו של מח"ט 188 לנפח וטרם כניסתו לציר הנפט, הוא הורה לקצין הקשר שלו חנן שוורץ ולקמ"ן צוריך לעמוד על כביש נפח - עלייקה, לעצור כל טנק המגיע אליהם ולהעביר אותו לרשת מבצעים חטיבה 188" - טופי". כמו כן אמר המח"ט לקציני המטה: "אין לי חטיבה, הכוח היחידי שיש זה הכוח שנלחם על ציר הנפט" המח"ט נשאר בנפח, קצין האג"ם עולה כאיש צוות חמישי והטנק הבודד יצא לציר הנפט לחבירה עם כוח הסמח"ט".

בינתיים מפקד דיביזיה 1 הסורי מטיל באזור 11 בבוקר התקפה דו חטיבתית לכיוון נפח והכוחות שלה שנתקלים בכוחות ישראליים חלשים פורצים בשני צירים ומגיעים למעשה למפקדת האוגדה בנפח. הסורים עוקפים את שרידי חטיבה 188 והמח"ט שינסה לחזור לנפח בהמשך היום באזור הצהריים בניסיון לבלום את הסורים שהקיפו אותו לגמרי ייהרג באזור שתיים וחצי יחד עם קצין האג"ם מירי של מקלען סורי. באותה שעה נהרג גם סמח"ט החטיבה והפיקוד החטיבתי ייעלם מהקשר. עם זאת החטיבה הצליחה, יחד עם כוחות אחרים לבלום כוחות סוריים עצומים שהסתערו מולם ונתנו אפשרות לכוחות המילואים של צה"ל לעצור את ההתקפה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר