כשיפעת רוה, מנהלת תחום התרבות בבית בלב רחביה, מדברת על מגוון המופעים, התערוכות והאמנים שמגיעים אליהם בתקופה זו, היא מדגישה קודם כל את הערך המוסף של כל אלו. "אומרים שגוף ונפש חד הם - ואני סבורה שהתרבות היא הנפש. לכן אנחנו מקפידים עליה, כדי לייצר חוסן גופני. כששאלו את צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה למה הוא לא מקצץ בתקציב התרבות, השיב: 'אם אני אקצץ - בשביל מה אני אלחם?'. התרבות שומרת לנו על הגוף, והיא שומרת אותנו בריאים".
ימי הקורונה שינו לחלוטין את אורחות חיינו, ובין היתר באופן משמעותי את עולם התרבות. האיסור על קיום מופעים גרם לא רק למשבר אצל האמנים עצמם, אלא מנע גם מצרכני התרבות את מה שהם אוהבים כל כך, וגם בבתי הדיור המוגן הרגישו זאת. וכך, במקום לצאת עם הדיירים להצגות, לקונצרטים ולהופעות כבימי שגרה, חיפשו ומצאו פתרונות שיענו על הצורך החשוב הזה.
"לוח פעילויות התרבות וההרצאות שלנו מלא לחלוטין - אולי אפילו יותר מתמיד - כי דווקא בגלל המצב ברור לי לגמרי שאנחנו צריכים לייצר תוכן בתוך הבית, או להביא פנימה דברים שהיינו רגילים לצאת אליהם לפני הקורונה", אומרת יפעת.
"המון רצון להשתתף"
בין היתר, הגיעה אל הבית ברחביה קבוצת התיאטרון הירושלמי והעלתה בפני הדיירים את ההצגה "מלח הארץ". "מדובר בהצגת יחיד אז הגיע השחקן עם תאורן וסאונדמן, עם התפאורה של הבמה, והיתה תחושה שממש הבאנו את התיאטרון אלינו. האנשים חוו ממש את ההתרגשות של יציאה לתיאטרון. במילות הפתיחה שלי אמרתי שאם אנחנו לא יכולים להביא אותם לשם, נביא את ההצגה פנימה אלינו. זה התקיים באולם גדול עם ריחוק ומסיכות.
"יש לנו גם חצר וגינה שאנחנו עורכים בהן פעילויות תרבות. יצרנו קשר עם תיאטרון החאן להעלות את 'רומיאו ויוליה' אצלנו - הפקה של שישה שחקנים, עם כל מה שצריך. אנחנו נחשבים בית קטן ואינטימי מאוד, ופתאום להביא הצגות תיאטרון אלינו - זה מרגש מאוד את כולם".
פעילויות התרבות כוללות השתתפות של הדיירים עצמם. "במסיבת הקיץ עשינו מופע פנימי", מספרת יפעת, "הבאנו את עופרה ונקרט לנגן בפסנתר וללוות אותנו. הדיירים שרו איתי בערב שקופיות ואחת הדיירות הקריאה שירים של אלתרמן, היה מאוד יפה ומרגש. העלינו גם תערוכת ציורים של הדיירים.
"פרויקט אחר, שהתאמנו לרוח התקופה, הוא 'סימן לבנים'. נהוג אצלנו שבניהם של הדיירים מגיעים ונותנים הרצאה, כל אחד בתחומו. אנחנו לא מרשים כרגע לאורחים להיכנס לבניין, אבל מאחר שיש מי שמגיעים על תקן מרצים, אז זו גם הזדמנות להיפגש והזדמנות שלנו להיחשף לכל הנושאים שכל אחד מביא מהשטח שלו. היתה, למשל, מדריכת טיולים שלקחה אותנו ל'סיור' בירושלים דרך תמונות. עשינו גם סדנת צחוק ועוד המון פעילויות שקשורות בתרבות ובפנאי. כשיש פרויקטים ועשייה ודברים להתרגש מהם ולהתכונן אליהם - זה ממלא את הנפש".
יפעת אומרת שהדיירים מעידים כי הם מאושרים מכך שהם עסוקים מאוד: "מישהי אמרה לי 'אני לא עומדת בקצב מרוב שיש דברים שמעניינים אותי'. יש לאנשים המון רצון לקחת חלק בפעילויות תרבות. אנחנו משתדלים לייצר להם חוסן רגשי, וזה מאוד משפיע על הבריאות הפיזית ועל הרצון להמשיך הלאה".
אסתר גולוב, דיירת הבית ברחביה, מוסיפה: "יש לנו מזל שהצוות דואג לנו ככה. יש הרבה יתרונות להיות במקום כזה בתקופה מורכבת כזו, משום שאני לא בטוחה שבחוץ הייתי יכולה לקבל כל כך הרבה פעילויות תרבות כשהכל סגור ואסור לצאת מהבית. אנחנו מקבלים הרצאות מעניינות בכל תחום, בתקופת השגרה היינו יוצאים הרבה להצגות אבל עכשיו מביאים לכאן אמנים ומופעים. אנחנו באמת מתגעגעים לעולם שבחוץ, אבל יודעים שכרגע צריך לומר תודה על מה שאפשר לעשות כאן בתוך הבית".
בולשוי - עד הבית
באחוזת ראשונים, מרשת אחוזות רובינשטיין, שתי החצרות הגדולות שוקקות פעילות בתקופה זו ומשמשות מרכזי תרבות לכל דבר. "זה יתרון גדול מאוד שאנחנו יכולים לקיים המון דברים גם במסגרת המגבלות וההנחיות", אומרת טלי שקרצי, מנהלת התרבות, הספורט והקהילה במקום, "כמעט את כל פעילויות התרבות שנהגנו לעשות בחוץ אנחנו מנגישים לתוך הבית, ברוח התקופה. כך למשל, יש לא מעט תיאטראות שפתחו אפשרות לצפות בהצגות שלהם, ואנחנו מעבירים את זה בערוץ מקומי לכל אחד מהדיירים. יש הצגות נפלאות וקונצרטים של תזמורות שביוזמתם פתחו ערוצים לקהל הרחב - מהבולשוי ועד הפילהרמונית ועוד רבים וטובים.
"בנוסף, יש תיאטראות שעשו הפקות קטנות יותר ומגיעים אלינו ואנחנו מארחים אותם בשמחה אצלנו, וכך הדיירים נהנים מהצגות חיות גם בתקופה הזו. זה נכון גם לכל מופע אחר - מוזיאונים שהיום עורכים סיורים וירטואליים, מדריכי טיולים שעושים טיולים בזום ואנחנו מקרינים לדיירים. זה עובד בצורה יוצאת מן הכלל, הדיירים צופים בזה או יחד כולם למטה ברחבה, תוך שמירה על ריחוק כנדרש, או בדירות שלהם. זה הכי קרוב שאפשר לדבר האמיתי. יש גם אמנים שאנחנו מארחים, כמו דודו פישר למשל, וההופעות מתקבלות כאן בשמחה גדולה גם מצד הדיירים וגם מצד האמן, כי הרי גם בחוץ יש מגבלות כרגע".
באחוזת ראשונים מתקיימים גם אירועי תרבות ואמנות תוצרת בית לכל דבר. טלי: "אנחנו מציגים תערוכות של אמנים מקומיים ובתקופת הקורונה ערכנו שלוש כאלה. יש לנו מסורת של תערוכה שנתית שכולם מוזמנים עם המשפחות ומציגים את כל היצירות שהדיירים מכינים לאורך השנה. לצערנו, עכשיו זה לא מתאפשר אז מסתפקים בהפנינג מתנות לקראת ראש השנה מדברים שהדיירים יצרו.
"אירוע משמעותי נוסף שהיה לנו לאחרונה הוא הביקור של 'קרוואן הידידות של הצופים'. בכל שנה הם נוסעים לארה"ב, לקהילות היהודיות, ויש לנו קשרים מצוינים עם השבט המקומי. השנה הם לא נסעו, אז 30-20 חבר'ה מוכשרים מהצופים החליטו לעשות סבב בבתים מוגנים בכל הארץ. הם מביאים איתם מופע ציוני, ישראלי, צעיר ושמח, וזו חגיגה גדולה עבור הדיירים".
טלי מספרת כי הדיירים מעידים שכל האירועים האלו בהחלט מפצים בצורה כזו או אחרת על היעדר האפשרות לצאת להצגה או לתיאטרון "כמו פעם". מעבר לכך, "נוספו מנגנוני פיצוי אחרים כמו קהילה שהתחזקה מאוד. כל שכונה הפכה להיות כמו חממה עבור הדיירים. כל אחד אחראי על היבט אחר כדי לדאוג אחד לשני. כל עניין הדאגה לזולת התפתח מאוד בעקבות הקורונה. מה שעוד עזר היה מבצע הדיגיטציה שעשינו, שבמסגרתו עברו מתנדבים ואנשי הצוות בין הדיירים ולימדו אותם להשתמש בשיחות וידאו בוואטסאפ, בתוכנת הזום ועוד, כחלק מההתארגנות לחגים ובכלל, כדי להקל עליהם בתקופת הקורונה".
מירי לייזרוביץ', המתגוררת באחוזת ראשונים, מספרת על מגוון האירועים: "באים לכאן המון אמנים ומתנדבים. כמובן שגם הדיירים מבורכים בכישרונות ותורמים למען הקהילה שלנו. יש המון מתנדבים בכל מיני תחומים, ומה שאפשר אנחנו עושים - בשירה, בריקודים, באמנות.
"הגיע שחקן למופע של סיפור סיפורים, וגם רקדני טנגו. יש לנו שתי חצרות נפלאות ומטופחות, וכולם מתאספים לפי המגבלות, עם מסיכות וריחוק, ואנחנו נהנים מאוד מהאירועים האלו. הצוות הטכני של הבית דואג להפעיל רמקולים ותאורה כמו בתיאטרון אמיתי.
"לפני הקורונה היתה פעילות משותפת רבה עם השכונה שבה נמצא הבית - גם עם המבוגרים וגם תוכנית של קשר בין־דורי של פעילות שלנו עם תלמידי התיכון אבני החושן שקרוב לפה. התוכנית כרגע קצת נעצרה, אבל אנחנו עדיין משמרים את הקשר עם בני הנוער. עשינו גם תערוכה של יצירות מקומיות של הדיירים - קישטנו את הלובי במטריות, למשל, כך שאפשר כמעט להרגיש את העולם שבחוץ. זכינו לצוות נהדר ולמקום שעושה הכל כדי שנרגיש נעים ובטוח. הסיסמה שלנו היא 'נעבור את זה ביחד' וככה אנחנו מתנהגים".
"הבנו שזו מציאות אחרת"
גם ברשת מגדלי הים התיכון התאימו עצמם למגבלות, ובכפר הגמלאים בנורדיה נפתח כפר ההופעות החיות הראשון מסוגו. על במת ההופעות הגדולה הופיעו עד היום שלומית אהרון, דודו פישר, דוד קריבושי והתיאטרון העברי, ובתוכנית עוד הופעות רבות ומרגשות של מיטב אמני ישראל. בית בבת ים, גם הוא מרשת מגדלי הים התיכון, מקיים סדנה שבה הדיירים בונים עפיפונים מרהיבים ומעיפים אותם מול נוף הים.
מגיפת הקורונה, למי שהספיק לשכוח, הגיעה לישראל ממש בחג פורים, וכבר אז נדרשו הבתים למצוא פתרונות. יעל כהן קוטנר, מנהלת תרבות הפנאי בבית בכפר חוף כנרת מרשת "בית בכפר", מספרת על ההיערכות המהירה: "במסיבת פורים בחודש מארס, הודיע די.ג'יי המסיבה שעתיים לפני האירוע שהוא נכנס לבידוד. מייד גייסנו את איש האחזקה שלנו, חובב מוזיקה ידוע, אשר נרתם למשימה בחפץ לב ותיקלט באירוע לשביעות רצון הדיירים. המסיבה הזו היתה נקודת הציון הראשונה שבה הבנו כי חיינו עומדים להשתנות. בימים שלאחר המסיבה כולם הבינו כי התנועה החוצה מן הבית תוגבל מאוד".
בשגרה, מספרת יעל, מוציא הבית את הדיירים לפעילויות-חוץ רבות - סרטים, הופעות, טיולים, סיורים, אולם בחודשים האחרונים השתנו כללי המשחק והאתגר הוא להביא הכל אל תוך הבית. "בית בכפר חוף כנרת בנוי מיחידות דיור צמודות קרקע ומשטחים ציבוריים נרחבים, דבר שמאפשר לנו להוציא את רוב פעילות התרבות למדשאות ולהמשיך לקיים אותן בכיף, תוך שמירה על הנהלים", אומרת יעל.
"השטחים הציבוריים בחוץ תוגברו בציוד מתאים כגון מצננים, מערכת שמע, ציוד הקרנה והגברה, תאורה וכדומה, כך שכל ההרצאות, החוגים, המסיבות, ההופעות, קבלות שבת ועוד, מתקיימים באוויר הפתוח. לצד אלו מתקיימות פעילויות הספורט וההתעמלות - צ'י קונג, פטאנק, יוגה, פלדנקרייז, פילאטיס, התעמלות בריאותית ועוד".
השבוע חגגו דיירי חוף כנרת את "חג הבית" והרימו כוסית לראש השנה עם הזמרת דורית ראובני. לצורך ההקפדה על הנהלים, הוגש כיבוד במארזים אישיים לכל דייר וחולקו בקבוקי בירה. במהלך היום חולקו לדיירים מתנות ופינוקים ישירות לדירה.
"עברנו תקופות שונות של בידודים וסגר כללי שהוטל על כל אזרחי המדינה", אומרת יעל, "בימים אלו נהנו הדיירים מהופעות מרפסות, כאשר האמן ניגן או שר לכל דייר, ומפינוקים אחרים כמו זרי פרחים, חוברות תשחצים ופאזלים. מבחינה טכנולוגית, ההרצאות הונגשו לדיירים בערוץ פנימי.
"הקמנו גם שוק איכרים מיצרנים ומספקים מקומיים, שזכה להצלחה אדירה. הצוות תפעל את השוק באופן מלא כיוון שלא היתה אפשרות לאנשים שאינם תושבי המקום להיכנס. הפעילות, שנמשכת במועדונים הסגורים, נשמרת בהקפדה על פי ההנחיות בצורת קפסולות ובהרשמה מראש, ואם יש הרצאה מבוקשת, היא תועבר גם פעמיים או שלוש. בימי הזיכרון הפקנו טקסים שהועברו בערוץ הפנימי לדיירים ונשלחו למשפחות. זו היתה הפעם הראשונה שהמשפחה היתה שותפה לטקסים אלו, וקיבלנו תגובות מרגשות מאוד. צוות הבית משמר תרבות עשירה, ובמקביל שומר על בריאותם של הדיירים".
שבע לוינר, דיירת חוף כנרת, מודה שהיא מתגעגעת מאוד לביקור במוזיאונים ולטיולים בטבע, "אבל כל האחראים פה הצליחו לסדר לנו תרבות ובידור מהמעלה הראשונה. אנחנו נהנים מקונצרטים, מהצגות וממופעים. בפסטיבל מוזיקת הרחוב ישבנו בפתחי הדירות, באוויר הצח, ונהנינו מנגנים שהסתובבו בכל הכפר וניגנו לכולם, והתחושה היתה כמו בפסטיבל. יש לנו המון הרצאות, סידרו לנו מקרן כדי שיהיה נוח לכולם ונוכל לשמור על ריחוק. כשהבידוד היה חמור יותר, העבירו לנו קונצרטים - שלוש או ארבע פעמים בשבוע - בערוץ המקומי וגם הצגות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו