כבר יותר מחודש נמשכת בבלארוס המחאה נגד הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, שמסרב להודות בהפסדו ומנהל מלחמה נגד אזרחיו. מעצרים מינהליים, התעללות במאות עצורים, הכאת מפגינים, חטיפות בידי אנשי כוחות ביטחון ללא סימני זיהוי - נראה שלשלטון של הרודן נותרו מעט מאוד קווים אדומים.
ובכל זאת, השבוע הזה הצליח שלטון לוקשנקו להוכיח שאין תחתית שהוא לא מסוגל לא להביט בה מלמטה, כאשר ביום שני בבוקר "אלמונים" חטפו את מריה קולסניקובה, הפנים של המחאה. קולסניקובה (38), עד לא מזמן חלילנית מקצועית ויזמת פרויקטים תרבותיים שצללה לפוליטיקה, הוכנסה למיניבוס במרכז מינסק. במקביל, נחטפו שני שותפיה בהנהגת האופוזיציה.
בלארוס: נגמ''שים נכנסו לתוך הבירה מינסק
במשך כמעט יממה איש לא ידע היכן היא נמצאת, עד שאור ליום שלישי, הופיעה בגבול בלארוס־אוקראינה מכונית ב.מ.וו שחורה. למכונית הוכנסו קולסניקובה ושני שותפיה, והשלושה היו אמורים לחצות את הגבול לאוקראינה, במה שהיה צריך להיראות - ואחר כך לשמש את התעמולה של לוקשנקו - כעזיבה מרצון את בלארוס. אלא שקולסניקובה שיבשה לחוטפיה את התוכניות: היא ראתה במושב האחורי את הדרכון שלה, קרעה אותו לגזרים ואז השתחלה דרך החלון - ושבה לשטח בלארוס.
כך התהפכה הקערה על משטר לוקשנקו, שעכשיו נאלץ לקבל אחריות על קולסניקובה. ביום רביעי נודע כי היא מוחזקת במתקן מעצר במינסק בחשד לניסיון הפיכה.
אחת ממאות ההפגנות בבלארוס // צילום: אי.פי.איי
"מריה היתה גיבורה גדולה", אומר ל"ישראל השבוע" מקסים כץ, "לוקשנקו חושב שאם הוא יכלא את ראשי האופוזיציה או יגרש אותם מחוץ לגבולות המדינה, כולם ישתקו. בעבר זה עבד לו. אבל הסיטואציה הנוכחית שונה כי אין לו תמיכה ציבורית כלשהי".
הפארסה עם קולסניקובה תשחק לרעתו?
"כל המעצרים האלה, כולל הנוכחי, רק הרגיזו יותר את הבלארוסים וליכדו אותם יותר. עוד לא קרה שעצרו מישהו מראשי האופוזיציה והבלארוסים החליטו: טוב, זהו, לא נצא יותר להפגין. אני מניח שגם כאן צפוי תרחיש דומה. ללוקשנקו אין שום אופק חיובי".
אם מריה קולסניקובה היא הפנים של המחאה בבלארוס, כץ, שבכלל מתגורר במוסקבה, כבר זכה לתואר "המרגיע הלאומי" של הבלארוסים. כמעט מדי יום הוא מפרסם סרטון בווידאו־בלוג בערוץ היו־טיוב שלו ובו הוא מנתח בצורה פשוטה, נגישה ומשכנעת מאוד איך עובדת התעמולה, מה מנסה להשיג המשטר ולמה בסופו של דבר ללוקשנקו אין סיכוי לשרוד. הסרטונים שלו זוכים לפופולריות אדירה. ב־31 באוגוסט היו לוולוג שלו 2.6 מיליון צופים ייחודיים, שמהם 630 אלף מבלארוס. המשמעות: עשרה אחוזים מבעלי זכות בחירה במדינה. בראיון שהעניק לאחרונה לערוץ היו־טיוב של הנהגת האופוזיציה בבלארוס, צפו בתוך יומיים 320 אלף איש. ואם לא די באלה, נראה שכמעט בכל הפגנה בבלארוס אפשר למצוא שלטים העוסקים בכץ - מ"להעניק לכץ אזרחות" ועד "כץ עדיף על סקס".
"אני מאוד שמח ומופתע מהפופולריות הלאומית שלי", הוא אומר, "ברוסיה אני עוסק בפוליטיקה שמונה שנים ואומר דברים דומים, אבל התגובות תוקפניות, בסגנון 'אי אפשר להשיג דבר', 'מה אתה קופץ?' ואילו בבלארוס התגובה חיובית מאוד, כותבים לי מדי יום הודעות".
קולסניקובה // צילום: אי.פי
כפי שכבר ודאי ניחשתם על פי שם המשפחה, כץ (35) הוא יהודי, אבל יש לו גם עבר ישראלי. הוא נולד במוסקבה, בילדותו עלה עם אביו המתכנת ואמו הפקידה לישראל, והמשפחה התיישבה בגבעתיים. הוא למד בבית הספר בן־גוריון בעיר, אולם כעבור כמה שנים החליטו הוריו לחזור למוסקבה. בישראל נשארו סבו וסבתו, המתגוררים באשקלון. "ביקרתי אותם בסתיו האחרון, אבל מאז הקורונה זה נעשה בלתי אפשרי", הוא אומר.
מה הזיכרונות שלך מישראל? למה עזבת?
"הייתי בן 8 כשעלינו, ובן 16 כשחזרנו עם ההורים. לא באמת בחרתי. כן, רוסיה מצאה חן בעיניי. אבל בישראל החברה שונה לחלוטין וזה עזר לי מאוד. בבית ספר ברוסיה, למשל, מלמדים את הילדים להקשיב ולציית, ואילו בישראל מטפחים חשיבה ביקורתית: צריך לחשוב לבד, להטיל ספק, להעלות שאלות כלפי ההנהגה. אימצתי את אורח החשיבה הזה, וכשחזרתי לרוסיה הייתי שונה מבני גילי. נגיד, היו לנו שיעורי אזרחות (אומר בעברית; ד"ב) - ככה קוראים לזה? - אז בשיעורים האלה למדתי על דמוקרטיה יותר ממה שיודעים כאן אנשים שסיימו אוניברסיטה".
חוסר אונים מובנה בחברה
כששב לרוסיה, פנה כץ לעסקים קטנים ועשה הון במשחקי פוקר בקזינו. לימים, כשהפוקר הפך לספורט מוכר ברוסיה (מאז הסטטוס בוטל), זכה באליפות המדינה. השלב הבא היה פעילות ציבורית, שבה בין השאר היה סגן ראש מטה הבחירות של אלכסיי נבלני במרוץ לעיריית מוסקבה. כץ עצמו נבחר לאחת העיריות האזוריות של בירת רוסיה. במקביל, למד תכנון ערים באופן פרטי אצל כמה מומחים עולמיים וזכה למלגת צ'יבנינג של משרד החוץ הבריטי, המאפשרת לימודים בממלכה למנהיגים עתידיים. היום הוא מנהל את הקרן "פרויקטים עירוניים" שעוסקת בקידום ובפיתוח של ערים נוחות. השנה גם התחתן והתחיל לקדם את ערוץ היו־טיוב שלו.
"האמת שהתחלתי לפתח את הערוץ שלי רק בחודש מארס, בזמן הקורונה, כי אתה יושב בבית ולא עושה דבר. ברוסיה היה ביקוש לדעת מה קורה עם המגיפה, מה צפוי לנו, מה התחזיות, והיה קשה למצוא מידע ברור ונוח בנושא. אז החלטתי שאם קשה למצוא, אני אייצר אותו. התחלתי לתרגם כתבות רציניות מה'וושינגטון פוסט' ומאמרים מכתבי עת רפואיים, ולעשות על בסיסם סרטונים. כך אט־אט הצטברו הצופים, והתחלתי לעשות ולוג".
לוקשנקו // צילום: רויטרס
אבל אם את הדחיפה לפיתוח הווידאו־בלוג נתנה הקורונה, על הפורמט, מגלה כץ, הוא חשב גם בהשראת תוכנית ישראלית. "אני צופה ב'פעם בשבוע עם תם אהרון' בכאן 11. יש לתוכנית שלו מבנה מצוין: הוא לוקח סוגיה מסוימת ומפרק אותה לגורמים. ברוסיה לא היתה תוכנית כזו, וחשבתי שאם אעשה אחת, שבה אנתח סוגיות היסטוריות או אקטואליות, יהיה לכך ביקוש. ואכן היה ביקוש, וכעת צופים בי יותר מאשר בו (צוחק). ולגבי בלארוס: כל הזמן התייחסתי לנושאים אקטואליים, אבל לפתע הבחנתי ששם החלו לצפות בי, אז נעניתי לביקוש".
אמרת שברוסיה הסרטונים שלך עוררו תוקפנות, ואילו בבלארוס התגובות שונות לחלוטין. מה הסיבה לכך?
"יש חוסר אונים נלמד בחברות שלנו, הן הרוסית והן הבלארוסית. הוא מאוד מפותח. אנשים בטוחים שאי אפשר לשנות דבר ומאוד מרגיז אותם לשמוע שדווקא אפשר להשיג משהו. שמונה שנים אני עוסק בפוליטיקה הרוסית, עוזר לאנשים ובעצמי השתתפתי בבחירות, ולפני כל מערכת בחירות אומרים לי: לא ייצא כלום, לא נצליח להכניס שום מועמד ראוי, כי זה פוטין והזיופים, ובכל פעם מחדש אנחנו מצליחים להכניס מישהו. בבלארוס זה אחרת: האזרחים הבינו שהם כן יכולים".
אולי משום שבלארוס נמצאת ברגע מהפכני?
"ייתכן, יש שם סיטואציה מהפכנית. היא כבר קרתה, כי לוקשנקו הפסיד ומחזיק בכוח בשלטון. בעבר זה לא היה כך. רוב האזרחים תמכו בלוקשנקו כי הבינו שיש לו איזשהו רוב - כלומר, אם הוא זכה ב־50 או ב־60 אחוזים, אבל צייר לעצמו אחוז, זה רע אבל איכשהו עובר. אבל כשהוא הפסיד וכולם מבינים זאת, אך עדיין מצייר לעצמו 80 אחוזי תמיכה, זה כבר סיפור אחר. המהפכה היא במעשי לוקשנקו עצמו. על פי החוק, הוא לא יכול להיות נשיא".
זו מהפכה מלמעלה.
"אכן".
לרוסים יש סיבה לדאגה
על רקע מאות מקרים של הכאת עצורים, מעצרים בלתי חוקיים וחטיפות, עולה התהייה כמה רחוק יהיה לוקשנקו מוכן ללכת כדי לשמור על אחיזתו. "מחקרים מראים שמסביב לאוטוקרט נוצרת בועה של מידע, והוא מתחיל לחיות מנותק מהמציאות. הוא באמת יכול להאמין שכולם בעדו ורק חבורה שהתארגנה מחוץ לארצו פועלת נגדו. זה קורה כאשר אנשים שנמצאים זמן רב בשלטון, מרחיקים מעצמם את אלה שמספרים דברים לא נעימים ומקדמים את אלה שמציירים מציאות נפלאה. לוקשנקו לא מבין מה קורה, ולכן הוא מוכן להיאחז עד הסוף.
"מצד שני, בתחילת המחאות הם היכו וירו במפגינים, אבל זה התמתן ואין עינויים בחקירות. ייתכן שהדרגים הנמוכים בכוחות הביטחון מתחילים לחשוש: הם יודעים שהשלטון יתחלף, ולכן מחר אפשר לשאת באחריות על מה שעוללת היום. בחוקה הבלארוסית יש סעיף הקובע בגין מעצרים אסורים ועינויים טווח עונש של בין 7 ל־25 שנים, ובמקרים מסוימים יש אפילו הוצאה להורג. ואולי גם השפיעה הגעת התועמלנים הרוסים".
איך מנסים האורחים הרוסים לסייע ללוקשנקו?
"הצעד הראשון היה לפמפם שהמחאה מיצתה את עצמה ולמעשה נעלמת. הצעד השני הוא לשנות את סדר היום: מזמינים לחקירה או למתן עדות מישהו מהנהגת האופוזיציה, ואז מתחילים לדבר על החקירה ולא על ההפגנות. פותחים תיק רק כדי להסיט את תשומת הלב. במקביל, מנסים להעביר את דרישות המוחים מהמישור הפוליטי למישורים אחרים - במקום הדחת לוקשנקו לשינוי החוקה. הצעד השלישי - ליצור רושם של פילוג בהנהגת המחאה: כולם רבים, יש עימותים, ורק לוקשנקו מתפקד היטב, אז איך אפשר להחליפו?"
עד כמה בקרמלין חוששים מההתפתחויות בבלארוס?
"המשטרים של לוקשנקו ופוטין מאוד דומים ביניהם: מדובר בשתי אוטוקרטיות של מידע, שמבוססות על המגזר הציבורי ועובדי מדינה. האוטוקרטיה בבלארוס יותר פרסונלית, אך עדיין נפילה של משטר כזה בגלל מחאה עממית היא סימן מבשר רעות עבור רוסיה. כי אם ברוסיה יראו שאפשר להפיל אוטוקרט ששולט 26 שנים ונראה בלתי ניתן להחלפה, אולי עוד יתחילו לתהות: אז למה אנחנו צריכים לסבול את שלנו?"
איך לדעתך יתפתחו האירועים בבלארוס?
"אין דוגמאות במרחב הפוסט־סובייטי למחאה שהיתה כל כך מקיפה והפסידה. כל הפרידות מאוטוקרטים התפתחו בתסריטים דומים: אנשים יוצאים להפגין עם דרישות רכות - בחירות חדשות או שחרור האסירים הפוליטיים, למשל. השלטון מנסה תחילה לדכא בכוח, להרביץ למישהו, להגיע בטנק - תלוי בתקופה. אבל זה חוזר כבומרנג: הציבור מתלכד ומתפתחת סולידריות, ואז מתחיל סחר־מכר, וכך גם קורה בבלארוס. כרגע לוקשנקו מציע פשרות אבל זה מאוחר מדי. בתקופה שבין שבועות לחודשים, האוטוקרט נופל. כך קרה בכל מקרים וכך יהיה גם כאן".
אם היית מייצר סרטונים בעברית, באיזה נושא היית בוחר?
"בתכנון ערים", צוחק כץ, "למשל, רק עכשיו בונים את הרכבת הקלה, אבל משום מה עשו אותה תת־קרקעית ולכן ההקמה מתארכת לאין קץ. אגב, בקרוב אוציא סדרת סרטוני וידאו על אודות ישראל - איך הוקמה, התפתחה, על ההיי־טק שבה וכדומה. לא יודע אם זה רלוונטי לכתבה".
בוודאי, אפילו מאוד. אגב, בעברית אתה כותב כ"ץ או כץ?
"בלי גרשיים. ומקסים בקו"ף, לא בכ"ף".