ב־1 בפברואר 2009, ברחוב חשוך ברעננה, הותקפה ת' כשנכנסה למכוניתה. התוקף סנוור אותה, הוציא אותה מהרכב, הוביל אותה בכוח לפרדס סמוך ואנס אותה באכזריות. הוא השאיר אותה שם, מתבוססת בבוץ, פצועה ומושפלת.
במשך שנים נותרה החקירה פתוחה, כפצע מדמם. למשטרה לא היה שום קצה חוט. פריצת הדרך הגיעה בקיץ שעבר, כשבמעבדה לזיהוי פלילי בדקו שוב ראיות שנלקחו מתחתוניה של האישה. על פי שיטת פענוח חדשה, הם מצאו דמיון בין הדנ"א של התוקף, לבין פרופיל גנטי של קטין שנעצר ב־2017. לאחר בדיקה של קרובי המשפחה של הקטין ועל דרך השלילה, נותר בידי המשטרה שם אחד: אלחי נידם, בן 35, שמאי רכב מכפר סבא, איש משפחה ללא עבר פלילי.
התיק נבחן במחלק הסייבר בימ"ר מרכז, והחקירה המורכבת התנהלה כמו בסרט מתח. בלשים עקבו אחרי כל צעד של נידם, קצין משטרה לקח דגימת דנ"א שלו ללא ידיעתו, ולבסוף גם ניסו לעשות לו תרגיל חקירה כדי לגרום לו להודות.
נידם נעצר בנובמבר 2019, והכחיש את הטענות נגדו. אולם בהתבסס על ההתאמה בין הדנ"א שלו לזה של התוקף, הוגש נגדו כעבור חודש כתב אישום מצמית. הוא הואשם בחטיפה, באונס, במעשה סדום, במעשה מגונה ובחבלה במזיד.
לפני חודשיים נפתח משפטו בבית המשפט המחוזי לוד. נידם בא לבית המשפט ממעצר הבית שבו הוא שוהה, כשלרגלו אזיק אלקטרוני. בפנים קפואות הקשיב לפרקליטיו, עוה"ד אבי חימי ומשה וייס, מכחישים את ההאשמות נגדו. מדברי הסנגורים התברר כי הראיות הפורנזיות בתיק, שמהן הופק הדנ"א, הושמדו על ידי המשטרה.
"אין בנמצא דגימת דנ"א שההגנה יכולה לבחון", אמרו, "כל המוצגים בתיק הושמדו. מי השמיד? למה השמיד? מתי השמיד? באיזו סמכות? לא ידוע. רק דבר אחד ידוע: שההשמדה היתה בניגוד לכל דין. אין לנו יכולת להתגונן באופן אמיתי מול הראיה המרכזית".
בית המשפט הציע לצדדים להגיע להסדר. הפרקליטות מסרבת, וכך גם ההגנה. שלב ההוכחות במשפט צפוי להיפתח בחודש הבא.
"ניפץ שמשה וריסס חומר צורב"
ת' (43) עבדה בשנת 2009 בחברה שמשרדיה ממוקמים ליד הפרדסים מצפון לאזור התעשייה ברעננה, לא רחוק ממושב בצרה. היא היתה אז בת 33, רווקה, ונהגה לשוב לביתה בשעות הערב המאוחרות. כך היה גם ביום ראשון ההוא. היא יצאה מהבניין בסביבות 20:30, כשעל כתפה תיק גב ובידה שקית עם שני סריגים חדשים שקנתה, חצתה כביש מרכזי והלכה בצעדים מהירים לכיוון מכוניתה, שחנתה ברחוב קטן ליד הפרדס. האזור היה חשוך לחלוטין.
היא פתחה את הרכב, התיישבה על כיסא הנהג כשהתיק עדיין תלוי על כתפה, ומייד נעלה את הדלת מבפנים, כמנהגה תמיד.
את רגעי האימה ורצף האירועים המזוויע שחזרה ת' באותו לילה, לקראת חצות, בפני החוקר התורן ממשטרת כפר סבא. היא ישבה מולו כששערה סתור, בגדיה מלוכלכים בבוץ ודם קרוש על סנטרה. "לא הספקתי להניע את הרכב, כששמעתי רעש של מישהו שמנסה לפתוח את הדלת שלי", סיפרה בבכי, "הבטתי החוצה, אבל היה אור חזק שסנוור אותי. לא הצלחתי לראות את הדמות. הוא דפק על החלון עם המרפק, ניפץ את השמשה וריסס אותי במשהו שצרב לי בעיניים.
"ניסיתי לצפור בצופר, אבל האוטו היה כבוי ולא צפר. צעקתי 'הצילו', אבל הוא פתח את הדלת וגרר אותי החוצה. נפלתי על הרצפה.
"אמרתי לו, 'קח את האוטו, קח מה שאתה רוצה, רק תעזוב אותי'. הוא חסם לי את הפה עם היד ודחף אותי לכיוון הפרדס, כשהוא מאחוריי. צעקתי. הוא איים עלי עם משהו חד בגב. אמר לי להעביר את שתי הידיים לאחור וקשר אותן באזיקון.
"ככה הוא דחף אותי כמה עשרות מטרים. חלק מהדרך הוא חנק אותי, וניסיתי להשתחרר. אמרתי לו שאני מתחננת שיעזוב אותי, חזרתי על זה כל הזמן. נפלתי לבוץ כמה פעמים, והוא צעק 'קומי'.
"ואז הוא פנה שמאלה לתוך הפרדס. נפלתי לתוך שיחים, והוא המשיך לדחוף אותי ולחנוק אותי. בדרך אמר לי לזרוק את התיק והשקית, ועשיתי את זה, אבל הספקתי להוציא את הטלפון ולדחוף אותו לכיס בלי שהרגיש.
"התקדמנו עוד קצת. הוא אמר לי בערבית 'אוסקוט', וגם הצמיד לי את החפץ החד לצוואר. אחרי עוד כמה מטרים אמר: 'תשאירי את המפתחות של הרכב', והנחתי אותם ליד אבן. אמרתי לו שוב שייקח את האוטו ויעזוב אותי, והוא אמר: 'את האוטו אני אקח אחר כך'. המשכנו להתקדם, ועצרנו ליד עץ".
בשלב הזה בעדותה התמוטטה ת' מול עיניו של החוקר. בקול חלש ביקשה להפסיק את מתן העדות בגלל בחילה. היא יצאה החוצה והקיאה, ורק לאחר דקות ארוכות חזרה לחדר.
"כל הזמן בכיתי, והוא דיבר בקור רוח", סיפרה, "הוא היה מאוד חזק והוא בא מוכן, היו לו כפפות גומי על הידיים. אחר כך הוא דחף אותי עוד יותר פנימה, לתוך הפרדס. באיזשהו שלב הצלחתי לשחרר את יד שמאל מהאזיקון. אמרתי לו: 'לא ראיתי אותך, תן לי ללכת', והוא אמר שזה לא מספיק רחוק. בנקודה מסוימת שחרר אותי ואמר, 'את יכולה ללכת'.
"ברחתי בהליכה מהירה ושלפתי את הטלפון. הארתי לעצמי את הדרך. אין לי מושג לאן הוא ברח, לא הבטתי אחורה. רק רציתי לברוח ממנו. ניסיתי למצוא את הדברים שהשארתי בדרך, אבל לא הצלחתי.
"התקשרתי לחברה מהעבודה ואמרתי לה: 'אנסו אותי, בואי לעזור לי'. ביקשתי שלא תבוא לבד, אלא עם גבר, והמשכתי להתקדם לכיוון הכביש. התברברתי בדרך, אבל אז שמעתי אותה קוראת לי. צעקתי לה בחזרה.
"היא והמאבטח של החברה הגיעו אלי, והוא התקשר למשטרה. הלכתי עם החברה למשרד שבו אנחנו עובדות, והמאבטח נשאר לשמור על הרכב והאזור עד שהמשטרה תגיע.
"שטפתי את הפנים והורדתי את האזיקון שהיה רק על היד הימנית שלי. המשטרה הגיעה, ולקחו אותי לתחנה. ואז התקשרתי להוריי".
מייד לאחר העדות במשטרה נלקחה ת' למרכז לנפגעי תקיפה מינית בבית החולים וולפסון, המכונה "חדר 4". היא הגיעה ב־2 לפנות בוקר, ושם המתין לה הרופא המשפטי, פרופ' יהודה היס, מנהל המכון לרפואה משפטית לשעבר. בחוות דעת שכתב לאחר הבדיקה ציין היס: "תוך כדי האונס שרט אותה התוקף בציפורניו בגבה ובבטנה, למרות שהיו עליו כפפות. מצאתי פצעי שפשוף ושריטה באפה, שריטות בסנטר, בצוואר, בבטן ובגב, ופצעי שפשוף בידיה". את בגדיה של ת' העביר היס לבדיקה של המעבדה הביולוגית במז"פ.
"אני זוכר את הפרשה הזו עד היום, משום שהאלימות כלפי הקורבן היתה יוצאת דופן", אומר החוקר בדימוס רס"מ יוסף קטש, שגבה את העדות ומשמש היום עורך דין, "ת' נגעה לליבי. מצד אחד היא בכתה, מצד שני היתה חזקה ולא ויתרה על שום תיאור, גם הקשה ביותר.
"בשלב מסוים היא חשבה שאני לא מאמין לה, בגלל כל השאלות. הסברתי לה שכל פרט יכול לסייע בלכידת האנס, כי היו באותה שעה שוטרים בפרדס שחיפשו אחריו. כמעט 30 שנה שירתתי במשטרה, אבל הפרשה הזאת השאירה אצלי צלקת".
סוליות ייחודיות לנעליים
את החיפושים אחר האנס ניהל ראש צוות החקירה דאז, פקד קובי פלומו. הוא הקפיץ לזירה את אנשי הסיור ובלשים ממשטרת כפר סבא, גששים של מג"ב ומסוק משטרתי. השוטרים מצאו את התיק, השקית ומפתחות הרכב של ת', וצילמו עקבות נעליים, שהיו חשודות כשייכות לאנס. בהמשך אספו איתם שערה שהיתה תלויה על ענף וגם חצי תפוז, בתקווה שעל אחד מהם יימצא דנ"א של התוקף.
לפנות בוקר הם עצרו חשוד במעשה, תושב רעננה בן 24, שהסתובב באזור באופן חשוד. בדיקה העלתה כי הוא השתחרר שבועיים לפני כן ממאסר על עבירות רכוש וסמים. האיש הכחיש את המיוחס לו וטען כי שהה אצל חבר בזמן האונס. החוקרים לקחו ממנו דגימת דנ"א, ולמחרת הביאו אותו להארכת מעצר בבית משפט השלום בנתניה.
חמישה ימים אחר כך הצליחו אנשי המז"פ להפיק מתחתוניה של ת' פרופיל דנ"א של האנס. הדנ"א לא תאם את זה של העצור, והוא שוחרר. בדיקה של כל מאגר הדנ"א המשטרתי לא גילתה שום התאמה.
פלומו, שסיים את תפקידו בתחנה כחודשיים לאחר האונס, ומשמש גם הוא עורך דין פלילי, זוכר את הפרשה כאילו אירעה אתמול. "היה ברור לנו שמדובר באונס מתוכנן", הוא אומר, "לתוקף היה פנס לסנוור אותה, תרסיס להמם אותה, אזיקונים, ובעיקר חומר חיטוי להעלמת ראיות.
"צילמנו את סוליית הנעל, שעליה היו הטבעות של עיגולים, שמשמשות בעיקר למשחקי קטרגל. החוקרים בדקו בחנויות לנעלי ספורט, אבל נאמר להם שאי אפשר לדעת על איזה דגם ספציפי מדובר.
"במקביל מיפינו שמות של עובדים מהחברות באזור התעשייה, ובדקנו מי החתים שעון נוכחות סביב שעת האונס. חקרנו פועלים שישנו בפרדס, בדקנו מספרי טלפון שנרשמו באנטנות סלולריות באזור, ובדקנו את כל חברי הפייסבוק של ת'. לקחנו מכל מי שנחקר דגימת דנ"א, אבל לא נמצאה שום התאמה. מאוחר יותר התברר שהשיער שמצאנו לא קשור לחקירה".
ב־19 באפריל 2009, חודשיים וחצי לאחר האונס, גילה בלש ממחלק הנוער כי תלמיד תיכון מכפר סבא שמע מחברו על אדם שמספר כי ביצע את האונס. האיש, עובד בחוות סוסים באזור רעננה, נחקר, ונלקח ממנו דנ"א. התברר כי הוא לא קשור לפרשה.
ב־30 בנובמבר, יומיים לאחר מעצרו של מאבטח הרמטכ"ל לשעבר, ארז אפרתי, שתקף וביצע מעשה סדום בצעירה ליד חניון רידינג בתל אביב, התקשרה ת' אל משטרת כפר סבא. היא ביקשה מהחוקרים לבדוק אם האונס של אפרתי קשור אליה, אבל לא נמצא כל קשר בין המקרים.
ב־2014 הוכנס במז"פ שינוי בתחום בדיקות הדנ"א, כשהחלו להיבדק קשרים בין דגימות אנונימיות בתיקי פשע לבין פרופילי דנ"א שקיימים במאגר. התיק הראשון שפוענח בדרך זו היה של נועה אייל מירושלים, שנאנסה ונרצחה ב־1998. הרוצח דניאל נחמני נעצר מאחר שבמאגר היה קיים דנ"א של אביו, שהושווה לממצאים שנמצאו על גופתה של אייל.
רב פקד בדימוס אבנר רוזנגרטן, שמנהל כיום את המכון למדע פורנזי בירושלים, מסביר כי המשטרה עושה שימוש מושכל יותר במעגל הדנ"א, בהליך שדומה לבדיקות אבהות. "מדובר בבדיקה סטטיסטית שונה מזו שהיתה נהוגה עד אז, והיא מאפשרת לבדוק קשרים משפחתיים בין הורים, אחים או בני דודים של חשוד. מישהו במז"פ פשוט עשה חשיבה נכונה".
הסיגריה נשלפה מתוך הכוס
כל תיק משטרתי שאינו מפוענח עובר מדי פעם רענון על ידי צוות חקירה אחר, שבוחן את הראיות בעיניים חדשות. ב־18 במארס 2019 ביקש מדור סיוע חקירתי באגף המודיעין והחקירות לבחון שוב את תיק האונס ברעננה. כעבור כחודשיים, וללא כל קשר, התייצב צעיר בן 34 במשרדי מחלק הסייבר של ימ"ר מרכז והגיש תלונה על כך שתוכנה זדונית הוחדרה למערכת המחשבים במשרד של אביו. שמו היה אלחי נידם.
חקירת מחלק הסייבר העלתה כי עובד לשעבר במקום העבודה של נידם ניסה לפגוע בפעילות השוטפת, אולם ללא הצלחה.
עברו עוד שלושה חודשים, וב־5 באוגוסט, בעקבות בקשת מדור הסיוע, הצליחו אנשי המז"פ למצוא קשר משפחתי בין דגימת הזרע מהאונס לבין זו של קטין, שהיה עצור שנתיים לפני כן על עבירה שולית. בין בני משפחתו של הקטין היה גם אלחי נידם. מאחר שחוקרי הסייבר טיפלו בעבר בתלונה שלו, הוחלט שהחקירה תישאר בטיפולם.
המטרה הראשונה היתה לקחת בחשאי דגימות דנ"א מבני המשפחה, כדי להשוות אותן לפרופיל הדנ"א שנמצא על גופה של ת'. ב־2 בספטמבר זומן נידם למחלקת הסייבר, באמתלה של בדיקה נוספת בתיק התלונה שלו על החדירה למחשבו. כשהגיע, התבקש להמתין באחד החדרים. מפקד מחלק הסייבר, רפ"ק ליאור גרכט, ניגש אליו, שאל לשלומו והגיש לו מים בכוס חד־פעמית.
"הוא לא נגע בכוס", כתב גרכט במזכר פנימי באותו יום, "שאלתי אותו למה, והוא אמר כי אינו צמא, וכי שתה קודם לכן קולה וקפה. העברתי אותו לחוקר אחר, ובינתיים ביקשתי מנידם להמתין בחוץ. הוא שאל אם הוא יכול לעשן, ואמרתי לו שכן. הוא לקח איתו את הכוס.
"ישבתי איתו בחוץ, והוא שתה כחצי כוס ועישן סיגריה. הייתי איתו כל העת. כשראיתי שהוא עומד לסיים, הגשתי לו כוס ריקה שלי. נידם בחר להשליך את הסיגריה לכוס שהיתה ברשותו, ורצה לזרוק אותה לפח. הגשתי לו את הכוס הריקה שלי, כדי שישים בתוכה את הכוס שלו, ואמרתי לו שאזרוק אותה לפח. העברתי את נידם לחוקר אחר, ואז, עם כפפות, הוצאתי את הסיגריה, שפכתי את המים והנחתי את הכוס ואת הסיגריה על דף נקי, לייבוש".
למחרת הכניס רפ"ק גרכט את הסיגריה והכוס לשקית מוצגים והעביר אותן למז"פ, שמשרדיה במטה הארצי. אחרי חמישה ימים הגיעה התשובה: פרופיל הדנ"א של נידם, שנדגם מהכוס ומהסיגריה, תואם את זה שהופק ב־2009 מתחתוניה של ת'. הסיכוי שלאדם יהיה פרופיל דנ"א זהה לזה של אחר הוא אחד ל־5 מיליארד.
האזיקון והתחתונים נעלמו
אלחי נידם נולד וגדל בכפר סבא לאב שמאי רכב ולאם העובדת כאחות, הילד הבכור מבין ארבעה. בחקירתו סיפר כי למד בתיכון אורט שפירא ונחשב לתלמיד טוב. בסיום כיתה י' ביקש לעבור לתיכון עיוני, מאחר שלא התחבר למקצועות הטכנולוגיה, אך הדבר לא יצא לפועל. באמצע כיתה י"א עזב את הלימודים כדי לעבוד כאחראי משמרת במסעדה בכפר סבא. "אמא שלי לא אהבה את זה שעזבתי את הלימודים, אבל הבטחתי לה שאשלים את הבגרות אחרי הצבא", סיפר.
הוא התגייס בסוף 2003 ושימש נהג של קצין חימוש בחטיבה המרחבית בנימין. לאחר כשנתיים נפצע בברכו בתאונת אופנוע ועבר לשרת בבסיס פו"מ בגלילות. כשהשתחרר עבד כשליח במסעדה ברמת גן, ובמקביל השלים את בחינות הבגרות בתיכון אקסטרני. שם הכיר את בת זוגו, והם הפכו לחברים בשנת 2008.
באותה שנה, בזכות אהבתו למכוניות ולג'יפים, עבר נידם לעבוד במוסך טויוטה. תחילה שימש מחסנאי, לאחר מכן נהג, ולבסוף יועץ שירות. בשנת 2010, שנה לאחר האונס המיוחס לו, התחתן, וכעבור שנה עזב את המוסך כדי לעבוד עם אביו במשרד שמאות, הממוקם בחצר ביתם של הוריו. אשתו משמשת מנהלת המשרד.
לנידם לא היה מושג כי מהרגע שיצא את משרדי הימ"ר, תועד כל צעד שעשה. החקירה נמשכה כחודשיים וחצי, בכמה מישורים. בין היתר, נבדקו ההוצאות בכרטיס האשראי שלו ב־2009, וסוג המכונית שהיתה ברשותו באותה שנה.
במקביל, בחן צוות החקירה כ־400 תיקי אונס שאירעו באזור השרון בין 2008 ל־2010, בניסיון לאתר דפוס פעולה דומה, אולם ללא הצלחה. הם עקבו אחר החשבונות של נידם ברשתות החברתיות, הקליטו את השיחות שניהל, ואף גילו כי אחד מחבריו הוא שוטר במחוז מרכז. השניים, התברר, הכירו במסגרת קבוצת טיולי שטח. השוטר לא ידע דבר על הפרשה עד אחרי מעצרו של נידם.
ב־18 בספטמבר פנה למשטרת כפר סבא חוקר עבירות המחשב, רס"מ עמיר כהן, וביקש לדעת אילו מוצגים נותרו בתיק החקירה. למחרת קיבל תשובה מפתיעה. "הרשם במשטרת כפר סבא מסר לי כי אין מוצגים בתיק", כתב כהן במזכר פנימי, "כל המוצגים הושמדו, חלק באישור רל"ח (ראש לשכת חקירות; ט"א), וחלק בשל ויתור של הבעלים (הנאנסת; ט"א), שלא רצו לבוא לקחתם".
ראש צוות החקירה לשעבר, עו"ד פלומו, הופתע השבוע לשמוע כי המוצגים שאסף הצוות שלו, הכוללים את האזיקון ואת תחתוניה של ת', אינם קיימים עוד. "נראה כי היתה רשלנות בקבלת ההחלטה לסלק ראיה, בטח כשמדובר בתיק פתוח של פשע חמור", אומר פלומו, "הצעד הזה גורם לנזק ראייתי, ויכול להוביל להסדר טיעון או לזיכוי".
למרות השמדת הראיות, יצרו החוקרים קשר עם ת' והודיעו לה כי הם על סף פענוח של המקרה. היא הגיעה למשרדי הימ"ר ב־25 בספטמבר, והוצגה לה תמונה של נידם. ת' לא זיהתה אותו. החוקרים ביקשו לוודא שהתחתונים שלבשה, שעליהם נמצאו סימני הזרע, היו אכן שלה. היא השיבה: "אני גרה לבדי ולא מחליפה פרטי לבוש אישיים עם אף אחד".
"הדופק שלי על 200"
רגע לפני שעצרו את נידם, החליטו חוקרי הימ"ר לעשות תרגיל חקירה נוסף. הם התקשרו אליו במסווה של אזרחים המבקשים לערוך בדיקת שמאות לרכב שנמצא במושב נווה ימין ליד כפר סבא. כשהגיע למקום, קיבלו את פניו ארבעה בלשים חסונים, שהציגו את עצמם כדודי, קובי, רמי ויחיאל. שניים מהם נשאו על גופם מכשירי הקלטה.
נידם לא חשד בדבר. הוא נכנס לדירה ושאל לשמם. קובי היה הראשון שדיבר, ואיים לכאורה על אלחי בניסיון להוציא ממנו הודאה על האונס. "עכשיו אנחנו מדברים", אמר בתקיפות, "לפני הרבה שנים קרה משהו למישהי. אני אעזור לך לחשוב, זה היה ליד כפר סבא".
נידם: "אחי, הלב שלי דופק על 200".
קובי: "אנחנו פה בשביל לסדר את העניין הזה, לא בשביל לעשות בלאגן, כי דברים פתאום נסגרים".
נידם: "למי עשיתי משהו רע? תגיד למי עשיתי משהו רע. אני לא מבין על מה אתה מדבר. דבר איתי תכלס, דבר איתי פתוח".
יחיאל: "לפני שבועיים נסעתי עם ידידה להביא חבילה לאדם בפתח תקווה, ופתאום הידידה צרחה כשראתה אותך במקרה עושה למישהו בדיקת שמאות".
נידם: "על מה היא צעקה?"
קובי: "היא צעקה על משהו שקרה לפני הרבה שנים... היא רוצה ללכת להתלונן, אתה רוצה לסגור את הסיפור? אפשר לסגור את הסיפור בכסף".
דודי: "היא טענה שאנסת אותה".
נידם: "על איזה בחורה אתה מדבר? אתם מנסים לעשות עלי פה קופה. אני הולך. אין לי מה לשמוע אתכם, את השטויות שלכם".
דודי: "הבחורה זיהתה אותך, היא רוצה 300 אלף שקלים בתשלומים חודשיים של 500 שקל".
נידם: "אתם מנסים לעקוץ אותי. אתם רוצים 3,000 שקל לגמור את הסיפור? יאללה, קחו 3,000, קחו 5,000, בשביל ההרגשה הטובה, על זה שלקחתם כנראה חוקר פרטי, ותעזבו אותי בשקט. מה אתם רוצים ממני? אני לא יודע מי זאת, אני לא יודע אפילו על מה אתם מדברים. אתם תתפסו אותי כל החיים על משהו שלא עשיתי".
דודי: "אז לך למשטרה להתלונן שרוצים לסחוט אותך".
נידם: "חשבתי על זה כבר, תביא את הפרטים שלך. עבודה טובה עשיתם, עם האדם הלא נכון".
השיחה בין הבלשים לנידם נמשכה כשעה, אולם לא הניבה הודאה כלשהי. הוא עזב את המקום והתקשר לחברו השוטר, שיעץ לו להתלונן. בשיחה אמר נידם כי היה לו בעבר מפגש מיני חד־פעמי עם לקוחה נשואה, ותהה אם זה מקור התלונה. במהלך היום שיתף גם את אמו במצוקתו. מהקלטה שנמצאת בידי החוקרים הוא נשמע אומר לה: "אם הייתי אונס מישהי וזה היה מתגלה, הייתי לוקח מייד את הדרכון שלי, נמלט מהארץ ונעלם".
ראש מפלג התשאול בימ"ר, סנ"צ זיו שגיא, האחראי גם על מחלק עבירות מחשב, התקשר לת' עוד באותו ערב. הוא עדכן אותה שבכוונת המשטרה לעצור את נידם בתוך יממה, וביקש שעד אז תגביר את ערנותה. היא השיבה "אתה מפחיד אותי", ושגיא הרגיע אותה: "הכל בסדר, רק תגבירי ערנות". נידם היה באותה עת במעקב צמוד.
ב־21 בנובמבר, ב־9:55 בבוקר, עצרו בלשי הימ"ר את נידם במכוניתו, בכניסה לרעננה. הוא עלה לניידת ונלקח למשרדי הימ"ר ברמלה.
"הרבה נשים רצו אותו"
בחדר החקירות פגש נידם שוב את רפ"ק גרכט. הוא היה בטוח שמדובר במעצר שקשור לתקרית בנווה ימין. "העבריינים האלה אמרו שיהרסו את החיים שלי", סיפר, בלי לדעת שמדובר בבלשי הימ"ר. "הם הראו לי תמונות של האוטו שלי, אמרו שעקבו אחריי וידעו פרטים על החיים האישיים שלי. לא הגשתי תלונה במשטרה, כי אבא שלי הרגיש אתמול לא טוב".
גרכט: "אתה רוצה להגיש תלונה?"
נידם: "בוודאי. על סחיטה באיומים. אני יכול לקחת אותך למקום, יש שם מצלמות, ויש בטלפון שלי גם שיחות עם האנשים האלה".
בתגובה הודיע לו גרכט כי הוא עצור בחשד לאונס של ת', שאירע ב־2009 בפרדס ברעננה. נידם היה מופתע.
"תראה, יצאתי בעבר עם כמה נשואות", אמר, "היתה פעם אחת, באזור התעשייה ברעננה. לקוחה שעזרתי לה להניע את הרכב, ושבוע או שבועיים אחר כך, כשהלכתי לקניון רננים בשעות הערב, ראיתי אותה תקועה עם פנצ'ר. עזרתי לה, ומפה לשם שכבנו באוטו שלה, טויוטה קורולה בצבע תכלת. כשפתחנו את החלון, שמענו רעש של עלים וראינו מישהו שמציץ עלינו, ואז היא צעקה עלי, כי חשבה שזה חבר שלי, וסילקה אותי מהרכב... היה חושך ולא ראיתי מי זה. יצא לי להיות כמה פעמים עם מישהי בפרדסים של בצרה, אבל לא אונס בוודאות".
מאותו רגע עשו במשטרה כל מאמץ כדי לאתר את כל הנשים הנשואות מהאזור, שבבעלותן טויוטה קורולה בצבע תכלת. לאחר שהשיגו את הרשימה, צירפו אליה תמונות של הנשים, וביקשו מנידם לזהות מי היא "גברת טויוטה" שעליה דיבר. הוא שלל את כולן.
בהמשך זומנו גם בני משפחתו לחדר החקירות. אשתו תיארה מערכת יחסים אוהבת ואמרה כי יש ביניהם פתיחות מלאה. כשאמרו לה שבעלה הודה כי בעת שהיו חברים הוא קיים יחסים עם אישה נשואה, היא נותרה רגועה. "אני אוהבת את אלחי, אני איתו 11 שנים, ולא נפרדנו ליותר מיומיים־שלושה", אמרה, "לא שיניתי עכשיו את היחס אליו, ואני מתגעגעת אליו. זה שהוא נעצר על אונס, זו הזיה".
גם אמו התייצבה לימינו. "אלחי מעולם לא היה אגרסיבי", אמרה בעדותה, "הוא כזה שעוזר לשכנה לסחוב סלים. הוא היה ילד יפה, בנות תמיד אהבו אותו והקיפו אותו. הוא לא היה צריך להתאמץ כדי שיהיו לו חברות".
לאמו ולאשתו הצטרפה אחת מחברותיו לשעבר, היום בת 41, שסיפרה כי יצאה איתו כשהיה בן 18, ומדי פעם נהגו להתבודד בפרדסים מדרום לבצרה. "הוא היה בחור מדהים, אין מצב בעולם שהיה פוגע במישהי. הוא גבר כובש, הרבה נשים היו רוצות להיות איתו. אישה אולי היתה עושה לו את זה כנקמה, מקנאה".
החוקרים בדקו את הטלפון הסלולרי של נידם, ומצאו בו סרטונים קשים של עריפת ראשים, אלימות נגד נשים, יחסי מין אגרסיביים ופורנו. "זו קבוצת ווטסאפ של גברים, וזה לא הופך אותי לפסיכופת ולא אומר שפגעתי במישהי", אמר, "אני לא מסתכל על הדברים המזוויעים. בכל כמה ימים אני מנקה את הצ'ט ולא מפיץ את הדברים האלה".
למרות שהיה עצור יותר משבוע, הסתירו החוקרים מנידם את הראיה שיש להם נגדו, והשתמשו במילים "ממצא פורנזי". רק ב־4 בדצמבר, כשישב מול החוקרת רס"ב אילנה קוסינובסקי, היא חשפה בפניו את ממצא הדנ"א.
"מה, אני היחיד שהולך לעשות שם סקס?" אמר נידם, "יש הרבה אנשים שעושים שם סקס. אני לא יודע למה רק הדנ"א שלי נמצא בזירה. לא הייתי איתה, ואני לא יודע איך זה הגיע לשם".
"דחפים מיניים מוגברים"
נידם הוחזק בבית המעצר ניצן ברמלה. ב־12 בדצמבר הוגש נגדו כתב האישום החמור. באחד הדיונים בהארכת מעצרו, שלושה שבועות אחר כך, ביקשו עוה"ד חימי ווייס לשלוח אותו לתסקיר מבחן כדי לבדוק אפשרות לחלופת מעצר. התובעת, עו"ד יולנדה טולדנו־בובליל מפרקליטות מחוז מרכז, התנגדה בתוקף. "הנאשם הינו קר רוח ומניפולטיבי, שהוציא לפועל תוכנית סדיסטית הבאה לספק את צרכיו המיניים. מדובר באדם המסוכן לציבור הנשים".
ב־29 בינואר 2020 הוגש תסקיר המבחן לבית המשפט המחוזי מרכז. בדיון בנושא, שהתקיים במארס, כתב השופט עדו דרויאן־גמליאל כי "שירות המבחן התרשם שלנאשם יש עמדות בעייתיות כלפי מין ומיניות, עיוותי חשיבה ודחפים מיניים מוגברים, זאת לצד הכחשה גורפת ותחושה קורבנית אל מול גורמי החוק.
"בשקלול הפרמטרים שנבחנו, העריך שירות המבחן כי קיים סיכון מצד הנאשם להתנהגות מינית פוגענית כלפי נשים לא מוכרות. נוסף על הסיכון הכללי, התרשם שירות המבחן כי לנוכח החוויה הטראומטית של המתלוננת, חומרת מצבה ותסמינים פוסט־טראומטיים שמהם היא סובלת, ושהוחמרו עת נודע לה על המעצר - קיים סיכון גם כלפיה".
למרות הדברים הקשים, החליט בית המשפט כי אפשר לשחרר את נידם למעצר בית בדירה ששכרו הוריו ביישוב צופים שבשומרון, בתנאי שעל רגלו יונח אזיק אלקטרוני. הפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון והדגישה את חומרת המעשים. מנגד, טען עו"ד חימי כי המשטרה השמידה את המוצגים בתיק, כולל תחתוניה של ת'. השופט דוד מינץ קיבל את עמדת הסנגורים והדגיש כי עד ליום מעצרו נידם לא היה מעורב בפלילים.
נידם ואשתו עברו להתגורר בדירה בצופים. הוא אינו יוצא מהדירה וזוכה לביקורים רק מבני משפחתו. "הוא נקלע לסיפור קפקאי, ולנוכח רשלנותה של המשטרה בהשמדת כל המוצגים בניגוד לחוק - נפגעה הגנתו בצורה קשה", אומרים סנגוריו, "אנחנו שמים את מבטחנו בבית המשפט ומאמינים שחפותו של הלקוח שלנו תצא לאור".
tala@israelhayom.co.il
