הנה נתון מעניין: שתיים מתוך שמונה הקבוצות שהגיעו לליסבון פתחו את רבע הגמר כששלוש הרכישות היקרות בתולדותיהן נמצאות על הספסל. ברצלונה היא הראשונה. אנטואן גריזמן ועוסמאן דמבלה ישבו על הספסל שלה, פיליפה קוטיניו על זה של באיירן מינכן, והתוצאה ידועה וכבר חקוקה בדברי הימים - תבוסה 8:2 היסטורית, שהבליטה את המשבר הניהולי במועדון.
שנייה היתה ליון. מול מנצ'סטר סיטי המתינו בעמדת המחליפים ג'ף רנה אדלייד, יואכים אנדרסן ותיאגו מנדש - השקעה כוללת של 71 מיליון יורו - וגם התוצאה של המפגש הזה ידועה וחקוקה בדברי הימים (לפחות של המועדון הצרפתי). ניצחון 1:3 וכרטיס לחצי גמר ראשון זה עשר שנים מובן שלא הבליט משבר ניהולי, הוא פשוט הזכיר להנהלה מה הכוח האמיתי של המועדון הזה.
בתוכנית המקורית של ליון שלושת השחקנים היקרים הללו היו אמורים להיות חלק מרכזי בעונה שבה ניסתה הקבוצה לצאת קצת מאזור הנוחות שלה. אחרי שנים שבהן מכרה כישרונות גדולים לכל רחבי היבשת, ועם ז'וניניו פרנמבוקאנו כמנהל הספורטיבי החדש, ליון החליטה להחליף תפקידים ולהיות הקונה.
כסף היה לה בשפע, אז מעבר לאדלייד, לאנדרסן ולמנדש - שלושת השחקנים היקרים בתולדותיה - היא רכשה בקיץ שעבר גם את מספר 7 ברשימה, ברונו גימראייש.
כל הטוב הזה עמד לרשותו של המאמן החדש סילביניו, אלא ששחקן העבר הברזילאי לא הצליח לחבר את כל החלקים והקבוצה נקלעה למשבר ענק. בחודש אוקטובר, כשהיא במקום ה־14 ומלקקת פצעים אחרי הפסד בדרבי לסנט אטיין, סילביניו הלך ובמקומו הגיע רודי גרסיה, שכמו כל מאמן מנוסה לא עשה חשבון לשחקני הרכש ופשוט הלך עם הטובים. ומכיוון שבליון הטובים הם בדרך כלל בוגרי האקדמיה, כך קרה שמול סיטי שחקני הרכש היקרים ראו מהספסל איך חוסאם עוואר ומקסנס קאקרה מדיחים את פפ וסיטי.
.jpg)
200 מיליון יורו ממכירת שחקנים
עוואר בן ה־22 וקאקרה בן ה־20 הם שני שמות שמצטרפים לרשימה ארוכה ומרשימה של בוגרי האקדמיה של ליון. זאת כוללת כוכבי ענק ואלופי עולם כמו קארים בנזמה, חאתם בן ארפה, אלכסנדר לאקאזט, אנתוני מרסיאל, סמואל אומטיטי, נביל פקיר, סידני גובו וקורנטן טוליסו, שישחק הערב מול קבוצת נעוריו במדי באיירן מינכן. הרשימה המלאה ארוכה הרבה יותר, והיא מספרת ש־12-8 אחוזים משחקני האקדמיה של ליון זוכים לחוזה מקצועני, בין שזה בליון ובין שבקבוצה אחרת, בעוד הממוצע הצרפתי בתחום הזה עומד על 6-5 אחוזים.
ליון הרוויחה בחמש השנים האחרונות 200 מיליון יורו ממכירת שחקנים, ועל פי בדיקה של חברת הפיננסים KPMG, היא הקבוצה עם הצמיחה הכלכלית הגדולה ביותר בחמש השנים האלה (193 אחוזים). הנתונים המרשימים הם תוצר של סקאוטינג ברמות הגבוהות ביותר, מתקנים חדישים ואיכותיים, צוותי אימון מקצועיים ומלומדים, וגם השקעה כלכלית לא מבוטלת בדור הבא. אך מעל הכל הם תוצר של מדיניות, של עיקרון.
בשנת 1973 ספר החוקים של הכדורגל הצרפתי חייב את המועדונים להקים מתחם אימונים לילדים ולנוער, וליון היתה הראשונה שהתייחסה לפרויקט ברצינות. מהרגע הראשון היא ייחסה חשיבות עליונה לשילוב בין הספורט לחינוך, אך קפיצת המדרגה הגדולה הגיעה כשז'אן מישל אולאס מונה לנשיא המועדון ב־1987.
הקבוצה היתה אז בליגה השנייה, ובניסיון להחזיר אותה לראשונה אולאס החזיר לתפקידי מפתח במועדון שחקני עבר כמו ריימונד דומנק וברנארד לאקומב. השניים החליטו להמר על שחקני אקדמיה, וב־1989 ליון חזרה לליגה הבכירה ונשארה שם עד היום.
לאורך השנים האלה זכתה הקבוצה בשבע אליפויות רצופות (2008-2001), ולמרות שרכשה שחקנים ובזבזה כספים, תמיד ידעה להשאיר מקום פנוי לשחקני הבית. באליפות האחרונה החוד שלה הורכב משלושה בוגרי אקדמיה - בנזמה, גובו ובן ארפה. "שחקני הנוער שלנו תמיד מקבלים דקות משחק", הסביר בראיון ל־"BLEACHER REPORT" ג'ראר בונו, מי שהיה ראש מערך הסקואטינג של המועדון מ־2003 ועד 2017, "בכל פעם שהיינו בצרות תמיד היו כמה שחקני נוער שהושיטו יד לעזרה".
"אנחנו יודעים מה מצפה לנו"
העונה ליון היתה בסוג של צרה. מסע הרכש לא צלח, ובמקום מאבקי צמרת הקבוצה מצאה את עצמה מדשדשת בתחתית הליגה הצרפתית ומתקשה בבית סביר בליגת האלופות. רודי גרסיה היה מי שהנהיג את ההתאוששות, וליון סיימה את העונה במקום השביעי והגיעה לגמר גביע הליגה. אבל גרסיה לא יכול היה לעשות זאת ללא עוואר, קאקרה, אנתוני לופס וראין שרקי - ארבעה שחקני בית.
"קאקרה חושב למען הקבוצה, משחק למען הקבוצה ואפשר לראות את ההתבגרות שלו תוך כדי תנועה", החמיא המאמן לקשר הצעיר. "אני לא מחכה לפציעות של אחרים כדי לתת לצעירים לשחק", הוסיף גרסיה ל־RTL, "אני מחויב ליצור את התנאים שיאפשרו להם ליהנות, ולדאוג שאף אחד לא יעמוד בדרכם".
בינתיים, גם יובנטוס וגם מנצ'סטר סיטי לא הצליחו לעמוד בדרכם של צעירי ליון, שהערב ינסו להישאר על הרגליים גם מול המכבש העונה לשם באיירן מינכן. "אנחנו יודעים מה מצפה לנו", אמר גרסיה, שמודע לגודל המשימה, כמו לעובדה שבקרוב הוא יצטרך להיפרד מעוואר ומקאקרה, שייחטפו על ידי הגדולות של היבשת.
ליון מודעת גם לכך שאם לא תזכה השנה בליגת האלופות היא לא תהיה בעונה הבאה באירופה, אבל לפחות היא יכולה לשמוח בכך שחזרה להיות עצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
