טעים בהגזמה: הקונספט החדש של בית קנדינוף

התפריט של המסעדה היפואית מחולק לשלושה חלקים, מנות ב-30, ב-50 וב-70 שקלים • לוקץ׳ על הסכין בשלוש פעימות, ברוח התקופה

צילום: הילה חלואני // בית קנדינוף

שמועה הגיעה לאוזני על מסעדת קונספט מסקרנת ביפו, שתוכל לגרום גם למכור למתוקים כמוני לאהוב ירקות.

״לא יכול להיות״, אמרתי לארז. הרי כשאני מכין בבית סלט הוא לרוב מכיל שלושה סוגי שוקולד, והכי קרוב לירקות שאני אוכל ביום יום זה תפוחי אדמה (וגם הם מוקרמים בכמויות מסחריות של צ׳דר)

״אני אומר לך, תנסה", הוא הציע. מתוך כבוד לארז ולהמלצות העבר המוצלחות שלו, הצעתי לאשתי לצאת לדייט של ט״ו באב באיחור קל, ונסענו לבית קנדינוף ביפו.

בית קנדינוף היא מסעדת שף קונספט עם אוכל צבעוני מהשווקים הצמודים, מבנה יפואי עתיק וגלריית אומנות. הגענו למסעדה מהממת ביפו העתיקה, קשתות גדולות, תקרה גבוהה, מרווחת, ולא פחות חשוב - מקפידים שם על מדידת חום ולבישת מסכות.

מזווה יינות מרשים // צילום: הילה חלואני
מזווה יינות מרשים // צילום: הילה חלואני

התיישבנו בחצר המקורה, שלמרבה הפתעתי הייתה צוננת ונעימה. הזמנתי לי קפה הפוך, אשתי הזמינה יין רוזה נהדר. התפעלנו מחדרי האומנות השונים וממזווה היינות המרשים וייאללה לעסק.

לפני שנתחיל, חשוב לי לציין שהזמנו כמות אוכל שמספיקה לארבעה אנשים (ולא בגלל המשקל שלי, שמנופובים) כי היה חשוב לי לטעום את רוב המנות במסעדה, בשביל לתת סקירה טובה ובשביל לראות אם ארז צדק או שזה בלוף (ספויילר, כרגיל ארז צדק בענק).

התפריט מחולק לשלושה חלקים, מנות ב-30, ב-50 וב-70 שקלים. ברוח התקופה, הזמנו שלוש פעימות.

מרק גספצ'ו  // צילום: הילה חלואני
מרק גספצ'ו // צילום: הילה חלואני

לפעימה הראשונה לקחנו  גספצ׳ו צהוב - גספצ׳ו עגבניות צהובות, נקטרינה צלויה ושמן צ׳ילי. סקורדיליה וזוקיני - זוקיני בטמפורה על מצע קרם דלעת שקדים ושום ובייגלה זרעי שומר - טחינה שומרונית, קרם לימון כבוש וקרם שרי.

הגספצ׳ו היה הטעים ביותר שאכלתי מעודי, הגשה מהממת של מרק קר צונן, מרענן ומעט חרפרף. הסקורדיליה עם הזוקיני הייתה מנה מעולה, זוקיני שעשוי כל כך מדויק מבפנים שצחקתי שעשו אותו בסו ויד עטוף בטמפורה קראנצ׳ית וכיפית, הסקורדיליה הייתה שילוב מעולה של טעמים ומחמיאה מאוד לזוקיני.

הבייגלה היה חמים ואוורירי, כמו לקחת ביס מענן עם ממרחים קסומים, בין אם זו הטחינה הסמיכה, קרם הלימון החצוף או קרם השרי המתקתק. הבנתי עם מי יש לנו עסק, וכל מה שעבר לי בראש זה שאם הארוחה תמשיך ככה, לא תהיה לי מילה אחרת רעה להגיד.

סיבוב שני

חיכינו קצת, הכמות הייתה גדולה מאוד וביום רגיל כבר יכולנו להפסיק, אבל באתי חדור מטרה והמשכנו לפעימה השנייה.

הזמנו כרוב באלדי - יין אדום חמאה ברולה גבינת בושה, סשימי דג לבן - סלט של זוקיני טרי עם צ׳ילי וציזיקי ביתי וסטייק חציל - קרם עגבניות מגי, גבינת טולום.

פעם ראשונה בחיים שנהנתי ממנה של כרוב (שבכלל יותר הרגיש כמו סטייק לצמחונים), מנה טעימה לצד גבינה חזקה שנותנת אגרוף של טעמים לחיך.

הסשימי היה מרענן לצד ציזיקי נהדר, מנה ים תיכונית מושלמת שמתאימה מאוד לחצרות יפו. סטייק החציל היה מפתיע מאוד, מרקם שבין קרם ברולה לכבד אווז עם טעמים מעושנים חזקים לצד גבינה מחמיאה יותר ממתלמד ביום הראשון בעבודה.

טוב, כמעט נכנעו, באמת, כמות האוכל שהזמנו כבר מספיקה לשני אנשים רעבים ושלושה אנשים עם תאבון של ״אני רק אטעם״ אבל בפועל מסיימים לך את כל הצ׳יפס.

טורטליני // צילום: הילה חלואני
טורטליני // צילום: הילה חלואני

אבל יש מטרה, וכשיש רצון יש דרך, וכשיש דרך יש רצון, ומי שמאמין לא מפחד ויאללה הבנו, בניגוד לביטוח לאומי, המשכנו לפעימה השלישית.

הזמנו בר ים - פילה עטוף עם שום ירוק וארטישוק, שום קונפי ותפוח אדמה וטורטליני חצילים שרופים - עגבניות חרוחות, חמאה, זיתי תאסוס גבינת המאירי.

הדג היה עשוי במידה מושלמת, הירוקים והלימון נתנו טעם חמצמץ ותפוח האדמה היה רך והוסיף למנה העדינה. לעומת זאת, טורטליני החציל היה עם טעמים חזקים ומעושנים. טוב, לא עוד, חלאס, אי אפשר, אכלנו, אבל אין מקום! ארבעה אנשים היו פורשים כבר, אבל... טוב למות בעד בקורתינו, או לפחות לישון באוטו כי קשה להביא את עצמנו לצאת ממנו ולהגיע עד המעלית.

קינוחים

כן כן, התקדמנו לקינוחים, הרגשתי לא נעים שהחסרתי מהביקורת האחרונה את המתוקים ולכן הזמנו מוס שוקולד מריר עם נגיעות חלווה לצד קצפת וקראק פאי.

קראק פאי // צילום: הילה חלואני
קראק פאי // צילום: הילה חלואני

המוס שוקולד היה נהדר, מריר וטוב, סמיך שמתאזן עם הקלילות של הקצפת. שערות החלווה נתנו לו טוויסט מעניין ומתיקות הכרחית. הקראק פאי היה ממכר כמו קראק, לכן למרות שהייתי מפוצץ סיימתי אותו עד הביס האחרון, עוגת שיבולת שועל חמה ומנחמת עם מתיקות גבוהה אך הכרחית, שסיימה את הארוחה הנהדרת הזאת עם טעם של עוד.

לסיכום, ארז צדק, זו הייתה ארוחה מצוינת. חומרי גלם מדהימים בידיו של שף גאון שיוצר יצירות אומנות מרהיבות וטעימות בטירוף ואפילו במחירים הוגנים.חיפשתי מילה אחת שלילית להגיד אבל זו דוגמה לאחת מהפעמים הנדירות שאני נשאר עם לסת שמוטה יותר מהלסת של אלינה בהישרדות.

החשבון יצא 526 שקלים, המחיר אולי נשמע גבוהה אבל בפועל זו כמות של אוכל שמספיקה לארבעה אנשים. אני נוטה להאמין שהממוצע לראש בבית קנדינוף נע בין 90 ל-130 שקלים לאדם.

עד לפעם הבאה, אני הייתי לוקץ׳, שיהיה בתאבון.

בית קנדינוף

הצורפים 14, תל אביב יפו

צילום: הילה חלואני
צילום: הילה חלואני

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר