שופטי בית המשפט העליון
אשר גרוניס,
עדנה ארבל ו
יורם דנציגר דנו בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (השופטת
שרה גדות) במסגרתו נדחתה עתירתה של פלונית-המערערת, שביקשה להורות לוועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין (משיב 1), והוועד המרכזי של הלשכה (משיב 2) להגיש קובלנה נגד עורך דין פלוני (משיב 3) שייצג אותה ובמקביל קיים עימה יחסי מין.
לדבריה, ביום 17.5.04 הגישה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין תלונה נגד עורך דינה, בה תיארה שקיים עימה יחסי מין במשרדו, תוך שמתקיימים ביניהם יחסי עו"ד-לקוח, וכי גבה ממנה שכר טירחה במזומן מבלי שמסר לה קבלה. עורך הדין הכחיש את הדברים וטען כי לא קיים יחסי מין עם המערערת ומסר לה קבלה. לאור זאת, החליט ועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין לגנוז את תלונתה של המערערת.
בצר לה, פנתה פלונית-המערערת לבית משפט לעניינים מנהליים בתל אביב, שדחה את עתירתה: "המחוקק הקנה ללשכת עורכי הדין עצמאות רבה בכל הנוגע לטיפול בתלונותיהם של אזרחים הרואים עצמם נפגעים על-ידי מעשה או מחדל של חבר לשכה. בית המשפט יתערב בהחלטת קובל לגנוז תלונה רק במקרים בהם נגנזה התלונה משיקולים פסולים ובלתי חוקיים כמו חוסר תום לב ושיקולים זרים, או שההחלטה מקורה בטעות ברורה או שניתנה בחוסר סבירות קיצוני". בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי פלונית-המערערת לא עמדה בנטל, ולא הצליחה להוכיח שהמשיבים 2-1 קיבלו החלטותיהם משיקולים פסולים או שנפלה טעות בהחלטותיהם, ולפיכך מצא שאין מקום להתערב בהן.
יחסים בהסכמה אינם עבירה אתית בערעור לבית המשפט העליון, טענה פלונית כי ברשותה ראיות ברורות המוכיחות שעורך הדין קיים עימה יחסי מין, ולדבריה, הוכיחה שהחלטת המשיבים 2-1, שלא להעמיד את עורך הדין לדין משמעתי, לוקה בחוסר סבירות. "גם אם מדובר במקרה של גרסה מול גרסה, מוטלת על המשיבים 2-1 החובה להגיש קובלנה כנגד עורך הדין וזאת בכדי שניתן יהיה לברר, במהלך ההליך המשמעתי, גרסתו של מי היא הגרסה הנכונה".
הוועד המרכזי השיב: "אין בעצם קיום יחסי מין בין לקוח לעורכת דינו, או בין לקוחה לעורך דינה, כאשר היחסים מתקיימים בהסכמה הדדית, מרצון חופשי, ללא יחסי תלות, וללא כל אילוץ או כפייה, משום עבירה אתית". לטענתו, המערערת ביקשה להיוועץ בעורך הדין, ובמהלך הקשר המקצועי התפתחה ביניהם, בהסכמה, מערכת יחסים וכלל לא ברור האם התקיימו יחסי מין, ולא נמצא כי עורך הדין עבר עבירה אתית.
ומה השיב עורך הדין פלוני? לדבריו, המערערת לא הביאה ראיה חדשה או נימוק ענייני המצדיק את התערבותו של בית משפט העליון בשיקול דעתם של המשיבים 2-1 ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים.
קיים פסול ביחסי-מין בין עו"ד ללקוח בפסק הדין דחה בית המשפט העליון את הערעור. לדברי השופט יורם דנציגר, בית המשפט לעניינים מנהליים בחן את החלטת המשיבים 2-1 שלא להגיש קובלנה נגד עורך הדין, ומצא כי לא נפל בה פגם המחייב התערבות. "במקרה דנן נבדקה תלונתה של המערערת גם על-ידי פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, אשר החליטו כזכור כי אין המדובר במקרה חריג בו יש להתערב בשיקול דעתם של גופי הלשכה האמונים על הגשת קובלנות כנגד חבריה. יתרה מכך, התלונה נבדקה לגופו של עניין על-ידי ועד המחוז, ועדת האתיקה הארצית והועד המרכזי, אשר אחזו כולם בעמדה אחידה וקבעו כי בנסיבות המקרה לא נעברה על-ידי עורך הדין עבירה אתית המצדיקה את העמדתו לדין משמעתי.
"פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים התבסס במקרה דנן על חומר ראייתי שהונח לפניו ונבדק על ידו וכידוע ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים העובדתיים כפי שאלו נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. גם קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים לפיה המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי קיים חוסר סבירות בהחלטת המשיבים 2-1 התבססה על ממצאיו העובדתיים ולכן לא ניתן לקבל את טענת המערערת בעניין זה".
עם זאת, מתח השופט דנציגר ביקורת על החלטת הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, לפיה אין פסול בקיום יחסי מין בין עורך-דין ללקוחתו: "טוב תעשה הלשכה אם תשקול שינוי עמדתה שאוזכרה לעיל ואם תבהיר באופן מפורש כי קיום יחסי מין בין עורכי דין ללקוחותיהם, ובפרט אם אלו נעשים במסגרת פגישות הייעוץ במשרדו של עורך הדין, אכן מהווים עבירה אתית. דברים אלו נכונים ביתר שאת למקרים בהם מדובר בעורכי דין המייצגים לקוחות בתחום דיני משפחה, תחום בו התלות הרגשית בעורך דין עלולה להיות מוגברת".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
