מה עושים עכשיו? איך ממשיכים מכאן? תגידו אתם, חברים. ליטל הודחה, איזו סיבה תהיה כעת להמשיך לצפות? איך נסתדר בלי הקללות, הטינופים והאלימות המילולית שהיינו רגילים אליהם מדי שבוע? עד כאן מה שעבר אמש לאנשי הפקת התוכנית בראש. בתום 23 ימים, תרנגולת הזהב הטלוויזיונית שלהם הודחה, וכעת עומדת בפניהם המשימה הבלתי אפשרית – לשכנע את הצופים להגיע כדי לצפות בריבים של בני ואלה, וברומנטיקה הכושלת של עידן וירדן.
אבל בין אם אתה שמחים על הדחתה של ליטל ובין אם תתגעגעו אליה, אפשר לנחש שההפקה בכל מקרה לא תאפשר לנו לשכוח ממנה כל כך מהר, ובטח אפילו ידאגו לה לאיזו פינה במסגרת מועצת השבט.
נחזור לפרק של יום שלישי. כן, אנחנו יודעים שזה לא באמת מעניין, אבל הפרק הזה חיוני כדי להבין מה הוביל להדחתה של ליטל (מעבר למובן מאליו).
כבר בפתיחת הפרק אנחנו מקבלים טוויסט שאין כדוגמתו - אילנה אביטל, עם צמות! תנו לנו רגע להתאושש, כי הנה מגיעה עוד הפתעה - בני מפסיד בדו-קרב! הזוי, נכון? חלילה לנו לעשות את ה"אלה איילון", זה דווקא בני שצוחק על כך שהוא פשוט רגיל להפסיד. "אם הייתי מנצח, גם אתה וגם הצופים בבית וגם הקהל פה, כולם היו מתאכזבים", מבהיר בני בחיוך של מפסידים, רגע אחרי שהקול שלו עובר לידיה של אילנה. "אני לא מאכזב את הקהל שלי". ובכן, תלוי איך מסתכלים על זה.
מי שפחות בקטע של נאמנות הם ישראל וליטל, שפוצחים בריב מול כל השבט. לא בדיוק הבנו על מה כי רצנו להביא אטמי אוזניים, אבל היה שם משהו על אוכל ועל סצנות... לא ברור. היינו יכולים לנצל את הוויכוח הזה כדי לחזק את הטענה לפיה השניים פשוט מחרחרים מדון וריב, לא משנה עם מי, אבל מספיק להעיף מבט באלינה שלועסת בשקט מהצד והלם קל ניכר על פניה, במבט אחד אומרת את מה שכולם חושבים. נכון, ליטל צועקת אינו מחזה חדשה עבורה, אבל עכשיו, משסיכויה בשבט החדש התאזנו, היא לשם שינוי היא יכולה להגיב כפי שהיא באמת רוצה. זוכרים שבני דיבר על הפער שבין ליטל ואלינה? ובכן, שלום, הנה הוא צץ. זה כמובן לא אומר שהחברות ביניהן לא הייתה אותנטית, אבל אין ספק שגם אלינה מסתייגת מאותו צד באישיותה של ליטל - ואפילו מספיק מסתייגת כדי אשכרה לשקול להדיח אותה.
• המסר של ירדן ג'רבי לליטל סמדג'ה
כהרגלה, אלינה פורצת בבכי ומי שמגיח עם שיחת עידוד מוכנה מראש הוא עידן, שככל שחולפים הימים על האי, חושף יותר ויותר פנים אסטרטגיות. הוא משתף שהוא מחפש להתקדם במשחק עם אנשים שאיתם יוכל לדבר על פילוסופיה באמצע הלילה ואלינה פשוט זורחת. תקראו לה בוגדת, תקראו לה זגזגנית, אבל תזמינו אותה לשיחה פילוסופית והיא כבר שם. מי זאת ליטל סמדג'ה?
נדלג ברשותכם על משימת החסינות הכיפית עם חבל הצמה הקלועה ומתקני הטיפוס, כי עם כל הכבוד לחסינות של אסי, זהות המודח הבא היא זאת שמעניינת אותנו. אחרי שעידן סוגר את הדיל עם אילנה בבקתה, האפשרות להכריע את גורל המודח נתונה שוב בידיה של אלינה. היא מתלבטת וההתלבטות שלה נראית כנה ואמיתית. מצד אחד זאת הזדמנות לעבור לברית שבה היא חשה יותר בנוח, ומצד שני היא עשויה לאכזב את ליטל ובעיקר להצטייר כלא אמינה לבריתות עתידיות. הגבול בין אסטרטגיות לזגזגנות הוא דק. עם זאת, נראה שההחלטה כבר נפלה - אלינה תצביע נגד ליטל.
מועצת השבט נפתחת בווידוי מפתיע של ליטל - ירדן משתפרת, לטובה! כן, כן, ליטל מברכת אותה על ההתפתחות החיובית שלה ועל העובדה שלאחרונה יש תחושה שהיא יורדת לעם. כמה נחמד. אבל לגיא אין פנאי לליטל הפעם - הוא ממהר לאלינה ותוהה האם הברית שלה עם "אנטינג אנטינג" עדיין תקפה. היא ממלמלת שכן, אבל גם רומזת שהיא לא מרגישה הכי בנוח בברית שלה ולמעשה מתחילה להכשיר את הקרקע למעשה העריקה.
ב"הישרדות" יש דרכים שונות לבגוד בחברים שלך. אפשר לשמור על חשאיות ולהפתיע אותם בעת ספירת הקולות, ומנגד אפשר להצהיר במהלך מועצת השבט שזה מה שאתה הולך לעשות ולהתמודד עם ההשלכות. אלינה מחליטה ללכת בין הטיפות, אבל מבהירה שהיא חשה אחרונה בתוך הברית שלה ו...תבינו מזה מה שתבינו. אני לא אומרת כלום, אבל אם במקרה, בטעות, יצא לי ליטל היום, תדעו למה.
ליטל, ישראל ואסי כמובן עולים למתקפה משולבת, שמתחילה בניסיון להבין אם היא בכל זאת עדיין איתם ולכן כדאי לשמור על פאסון, אבל לבסוף גם הם מתחילים להבין. במקביל, מצטרף לשבט חבר חדש בשם גיא זו-ארץ ,שהופך דומיננטי יותר ויותר ממועצה למועצה, והפעם התנהל ממש כאחרון המתמודדים כשתפס צד והכריז ש"אי אפשר להתווכח עם התחושות שלה (של אלינה)". ואם בא לנו, דווקא?
הסוף כבר ברור בנקודה הזאת - אלינה עברה לצד של עידן וירדן וכל הנראה עוזרת להם להשיג רוב, מה שיוביל להדחתה של ליטל, אבל המועצה נמשכת ביתר שאת. מי צריך מתח כששיש צעקות? אחרי הריב בין אלינה לחברי הברית שלה לשעבר, גם בני מצטרף לקולות הזועמים, כשהוא מבקש להבהיר לחברי הברית שלו שהוא רואה בחומרה את העובדה שלא התייעצו איתו בנוגע לזהות המודח. עידן מזהה בחוכמה את הסדק האפשרי בברית שלו וממהר להתנצל מול כולם בפני בני. אם אסי, ישראל או ליטל היו שוקלים לעשות את זה מול אלינה, היא אולי עוד הייתה מתחרטת ברגע האחרון. רגע לפני המועצה, עידן, שזכה במשימת הפרס גם בזכות הווטו, מניח אותה על אסי, ובכך מאזן הקולות משתנה סופית.
אחרי מועצת שבט שחשפה את כל הקלפים, אין אפילו קמצוץ של מתח בספירת הקולות ובתום ההקראה, גיא אכן מכבה את הלפיד של ליטל. לזכותה יאמר שהיא מקבלת את ההדחה בנונשלנטיות יחסית ובלי לעורר יותר מדי רעש, או לפחות לא כזה שלילי.
חלוקת הקולות:
ליטל - עידן, ירדן, קוז'י, אילנה ואלינה
ירדן - ליטל, ישראל רגב ואלה
בני - קול אחד כתוצאה מהפסד במשימה
בתום דו-קרב עם אילנה (כן, עוד אחד), ליטל מפסידה ומודחת סופית מהמשחק. גיא נפרד ממנה בחיוך ואומר: "היית מתמודדת באמת מיוחדת, הבאת לכאן את האמת שלך... את השפה ה'ליטלית' והמהממת שלך". בזמן שאנחנו תוהים אם הקללות הן גם חלק מה"שפה המיוחדת", נזכיר שוב שליטל היא לא הבעיה. היא בסך הכל מתמודדת עם עצבים קצרים שהגיעה למשחק איטנסיבי מאוד. שי-חי, רוני מיילי ועוד שלל מתמודדים שאתם כנראה כבר לא זוכרים, התקדמו בתוכניות ריאליטי, למרות וכנראה בגלל שהציגו צדדים לא נעימים לצפייה. השאלה היא למי יימאס קודם - לערוצי הטלוויזיה או לצופים.
• ממשיכים לדבר על "הישרדות" בבלוג הריאליטי "בטטת כורסה"
הם באמת אמרו את זה:
"יריב על הכל, אני לא יריב על אוכל" (ליטל לישראל. ואכן רבת על הכל)
מהרגע הראשון שראיתי אותך כשאנחנו הולכים בשדה, כשהסתכלת על ההרים ולקחת נשימה, אמרתי איתו אני רוצה לדבר" – (אלינה לעידן. רגע, לא אמרת את זה כבר למישהו?)
"עכשיו את מראה לכולם מאיפה הדג משתין, מראה להם שקשה יש רק בלחם וגם אותו אני אוכלת, דרך אגב, מתה על הקשה של הלחם" (ליטל. קשה לנו)
"זה לא מלחיץ כי אני תמיד יודע שיש בני" (קוז'י, לא חושש לצאת אחרון במשימה)
"מה אתה מביא לי כאלה משימות?" (בני, מחזק)
"ברגע שעידן חביב, לוחם שייטת 13, וירדן ג'רבי, מדליסטית אולימפית, רואים שהם אפילו לא הגיעו איתי לשלב האחרון, אז את ההרתעה של זה, זה יצר" (אסי על נצחונו במשימה. פרייסלס)
"אני צריכה לחזור לספסל והם נותנים לי כיפים. מה כיפים? מה כיפים? אני רוצה שרשרת" (ירדן, עוד רגע מחזירה כאפות)
"ראיתי שהוא קצת חייזר מהעולם שלי" (אלינה על עידן. חבר מכוכב אחר)
"היא אפילו ישנה לצדו של ישראל" (ליטל, מצביעה על עקומת השיפור של ירדן. למרות שזה עוד לא כפיות, אז יש לאן לשאוף)
"אל תגידו לי 'כל הכבוד', יא צבועים" (שירת הברבור של ליטל)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו