המונית של אפרים ארליך נעצרת בפתח בניין מגורים בתל אביב, ונוסע צעיר נכנס לתוכה. הוא מתיישב מאחור, מביט בנהג ומזהה אותו מייד. "אתה היית ניצב במשטרה, לא?" הוא אומר. "ראיתי אותך כמה פעמים בטלוויזיה".
ארליך (ובלשון העם, "קרמשניט") מחייך. "נו, והייתי בסדר או דיברתי שטויות?"
הנוסע: "וואלה, היית בסדר גמור. היית קצת ביקורתי על המשטרה".
ארליך: "הרבה, לא קצת. אל תעשה לי הנחות".
אז לא, ארליך לא היה ניצב, רק ניצב משנה, אבל הוא מפורסם יותר מהרבה ניצבים בעבר ובהווה. אחרי הכל, הוא האיש שחשף בזמנו את אחת הפרשות החמורות בתולדות המשטרה והפרקליטות, פרשה שטלטלה את השירות והביאה לבסוף להתפטרות המפכ"ל, משה קראדי.
באמצע 2018, בתום 36 שנות שירות, תלה את המדים הכחולים. בשנה שעברה (יוני 2019) החל בקריירה החדשה שלו כנהג מונית שכיר.
למה מונית?
"אחרי 36 שנים במערכת היררכית, אתה רוצה להיות ציפור דרור, בלי יותר מדי בוסים על הראש. אתה לא רוצה להיות נתון יותר לגחמות של פוצים, שיגידו לך מה לעשות ומה לא לעשות. אתה חופשי.
"במסגרת הפרישה הציעו לנו קורסים, כדי שנוכל להשתלב בחוץ. לקחתי קורס של נהיגה ברכב ציבורי. מצאתי עבודה במוניות קסטל, אני מקבל משכורת, נוסף על הפנסיה שלי מהמשטרה, ונהנה להסתובב ברחובות תל אביב.
"העבודה הזאת מזכירה לי את הימים הראשונים שלי בבילוש. כמו שפעם הייתי מחפש גנבים, היום אני מחפש נוסעים".
יש בטח נוסעים רבים שמופתעים לראות אותך מאחורי ההגה במונית.
"כן, אנשים מזהים אותי. גם אזרחים רגילים וגם פושעים. אתה יודע כמה לקוחות לשעבר עלו אלי לנסיעה? היתה איזו גברת שעצרה את המונית שלי עם שתי בחורות. היא נכנסת, מסתכלת עלי ומסבירה לבחורות: 'זה ארליך. כמה צרות הוא עשה לנו'.
"אני מכיר אותה, היא זונה. אני שואל אותה 'לאן?', היא עונה: 'לעבודה. התחנה המרכזית תל אביב'. ואז היא אומרת להן: 'זה היה ראש מחלק מוסר. עצר אותנו כל הזמן. אבל היה בסדר, התנהג אלינו בכבוד'. בסוף הנסיעה היא השאירה גם טיפ.
"הרבה פעמים עולים למונית שלי גנבים ופורצים שתפסתי. מתחילים להזכיר לי את מה שהיה".
וזה לא מלחיץ?
"לא. לעבריינים יש כבוד אלי, כי בחיים לא שיקרתי בבית משפט כדי להרשיע מישהו. ככה גם חינכתי שוטרים שלי, ועבריינים יודעים לכבד את זה. יש כאלה שעצרתי ואני לא זוכר אותם, אז הם מזכירים לי".
שוטרים עולים למונית שלך?
"בוודאי. הסעתי את מרדכי ליבר, שהיה המפקד שלי, מפקד ימ"ר ת"א. הוא אחלה בן אדם, שוטר אמיתי".
חזרת לפטרל ברחובות תל אביב, רק לא בניידת.
"כן, זה מזכיר לי את התקופה שהיינו בבילוש פעם, כשעוד היה בילוש. לא כמו היום, שאני לא רואה אף ניידת בילוש ברחובות. היינו מסתובבים בניידת, שניים־שלושה בלשים, מחפשים את הפורץ, את הגנב".
למה זה כבר לא קיים?
"המשטרה מתעסקת בפענוח פשעים במקום במניעתם. צריך להתמקד במניעה, ובשביל זה צריך להציף את הרחובות בשוטרים. המשטרה צריכה לשנס מותניים, לשנות פאזה. הרבה פשעים שמבוצעים לא מפוענחים".
אם היו מציעים לך עכשיו לחזור למשטרה, היית חוזר?
"לא. אני תרמתי את חלקי".
***
ארליך (59) מתגורר עם אשתו בתל אביב, ויש להם ארבע בנות - ענבל (34), דנה (30), נועה (26) וקמיל (20), ושלושה נכדים.
"ענבל היא שוטרת באגף התנועה, והיא גאוות ליבי, ממשיכה את הגחלת. גם בעלה קובי במשטרה, חוקר מצטיין".
הוא נולד וגדל בשכונת פלורנטין בתל אביב. בנעוריו התאגרף באיגוד מכבי תל אביב, והיה אלוף ישראל לנוער בדרגה ב'. שם גם פגש לראשונה שוטרים. "החבר'ה של המדור המרכזי במשטרה היו באים להתאמן איתנו, וזה קסם לי".
את הכינוי "קרמשניט" קיבל בזכות קונדיטוריה שניצבה מול ביתו בשכונה, ושבה עבד בגיל 12 בלישת בצק. "בעל הבית היה משלם לי חמש לירות ליום ואומר לי: 'תבחר חמש עוגות'. הייתי בוחר קרמשניט וסברינות, שאותם הכי אהבתי. הייתי ילד עגלגל".
בצבא שירת כמכונאי מסוקים, ועם שחרורו, ב־1982, החליט להתגייס ליחידת העיקוב הסמויה בימ"ר תל אביב. ארליך מילא ביחידה תפקידי מודיעין, בילוש וחקירות. ב־1988 סיים קורס קצינים ושירת במגוון תפקידי שטח במחוז תל אביב, ובהם ראש חוליית בילוש, ראש חוליית כייסים, ראש חוליית מודיעין, ראש מחלק סמים, ראש מחלק מוסר וראש מפלג סמים.
בשנת 2002 הקים את מערך המודיעין במנהלת ההגירה ופיקד עליו במשך שנתיים. בהמשך הקים את היחידה המרכזית (ימ"ר) באגף התנועה ופיקד עליה, היה סגן מפקד מרחב חברון, ובתפקידו האחרון שימש סגן מפקד משטרת התנועה הארצית.
הוא נודע כמי שניהל מאבק בלתי מתפשר בפשיעה החמורה ופעל למיגור נגע ההימורים הבלתי חוקיים, הסחר בבני אדם והסרסרות. "דודי כהן, לימים המפכ"ל, בא באמצע שנות ה־90 לפקד על ימ"ר תל אביב. הוא מינה אותי לראש מחלקת מוסר, כי היתה אז תופעה של בתי קזינו בעיר. כהן חיפש מישהו שיטפל בנושא ובחר אותי, כי הוא ידע שאני 'מחורע'. בתוך שלושה חודשים לא פעל יותר אף קזינו בתל אביב. חיסלנו להם ת'צורה. היינו בסך הכל מחלק מוסר קטן, עם עשרה אנשים, אבל קרענו את התחת בעבודה. דודי קטף את התהילה. שיהיה לו לבריאות".
ב־2005 הפך ארליך לשם ידוע בכל בית בישראל, אחרי שבתוכנית "עובדה" שודר תחקיר מקיף על "פרשת האחים פריניאן". פרשה שהחלה בבדיקת עיכוב בחקירה של רצח עבריין, התפתחה לחשיפת רשלנות וסחבת של המשטרה והפרקליטות, הסתעפה לחשדות כבדים לשחיתות בדרגים בכירים במשטרה, והסתיימה בהקמת ועדת בדיקה ממשלתית ובהתפטרות המפכ"ל המכהן.
על פי התחקיר ששודר, האחים עודד, יגאל ושרון פריניאן, שעמדו לטענת המשטרה בראש משפחת פשע בתחום ההימורים, היו אחראים לרצח העבריין פנחס בוחבוט ב־1999. בוחבוט, שניצל מניסיון התנקשות מוקדם בו, אושפז בבית החולים תל השומר. שני מתנקשים הגיעו לחדרו לבושים במדי שוטרים, השוטר צחי בן אור והעבריין שמעון אלמקייס, כביכול כדי "לחקור" אותו. הם ירו בו למוות במיטתו.
צחי בן אור פרש מהמשטרה בהמשך. עשרה חודשים אחרי החיסול הוא נעצר בחשד לפריצות לבתים בבאר שבע. בחקירתו טען שהאחים פריניאן הם ששלחו אותו לבצע את החיסול וסיפר על קשרים פסולים, לכאורה, שמתקיימים בין האחים לבין סנ"צ יורם לוי, אז ראש מפלג תשאול בימ"ר. למרות המידע, החקירה נגד האחים פריניאן לא התקדמה. בן אור שוחרר למעצר בית בלי שנחתם איתו הסכם עד מדינה, למרות בקשתו, ובהמשך נמלט מהארץ.
***
בסוף 2002 התמנה ניצב משה קראדי למפקד המחוז הדרומי, וכעבור כמה חודשים ביקש למנות את יורם לוי לפקד על ימ"ר דרום. קציני משטרה ופרקליטים שנחשפו למידע שהעביר בן אור הזהירו את קראדי מהמינוי, אך למרות זאת הועלה לוי לדרגת ניצב משנה - ומונה לתפקיד. גם בדיקת פוליגרף בעייתית שעבר בשלב מוקדם יותר לא שינתה את ההחלטה על מינויו. במאי 2004 מונה קראדי למפכ"ל.
תיק החקירה בפרשת האחים פריניאן הועבר בתחילת 2005 ליחידה הארצית לחקירות בינלאומיות, וכעבור כמה חודשים נעצרו האחים באשמת רצח בוחבוט, על סמך המידע שהיה ידוע למשטרה כבר ב־2001. צחי בן אור חוסל במקסיקו.
בעקבות התחקיר הוקמה ועדת בדיקה ממשלתית בראשות השופט בדימוס ורדי זיילר. הוועדה פרסמה את מסקנותיה בתחילת 2007 ומתחה ביקורת קשה על המפכ"ל קראדי, בין השאר בשל מינויו של לוי למפקד הימ"ר, למרות שנחשד בקשרים פסולים עם גורמים עברייניים. השופט זיילר סבר שיש לפטר את קראדי, אך שאר חברי הוועדה סברו שהוא יכול להמשיך לכהן, ללא הארכה של כהונתו בשנה נוספת, כמקובל. בעקבות פרסום המסקנות החליט קראדי להתפטר.
ארליך היה המקור לתחקיר בטלוויזיה, מי שכונה בדיוני ועדת זיילר "מיסטר איקס". בשנת 2007 הוא קיבל את אות אביר איכות השלטון על פועלו, וב־2017 זכה לתעודת הוקרה מהנשיא ריבלין על תרומתו לטוהר המידות.
"אני הוצאתי את הדברים אחרי שבמשטרה לא הסכימו לטפל", הוא אומר. "הדבר האחרון שרציתי זה להוציא את הדברים החוצה. לא הייתי קשור לפרשת פריניאן, זה הובא לידיעתי על ידי נצ"מ אמיר גור, שהיה מפקד ימ"ר דרום בזמן שצחי בן אור נעצר. גור ידע שאני לא אשתוק על דבר כזה.
"פניתי למח"ש, לעוזר של השר לביטחון הפנים, למי שאתה לא רוצה. אף אחד לא עשה כלום. הקש ששבר את גב הגמל היה שצחי בן אור נרצח. אז החלטתי לפוצץ את זה. לא היתה לי ברירה אלא לצאת עם זה החוצה. פניתי לאילנה דיין וסיפרתי לה את הסיפור".
אתה גרמת, בעצם, להתפטרות של מפכ"ל.
"זאת לא היתה המטרה שלי. המטרה שלי היתה להילחם בפשיעה. לא אני גרמתי לו להתפטר, הוא גרם את זה לעצמו. הגשתי בקשה להיפגש איתו, כדי להזהיר אותו. להגיד לו, 'קראדי, אתה הולך להתרסק'. הוא נפנף אותי, לא קיבל אותי לפגישה. הוא היה יכול להציל את עצמו".
מאיפה נולד הכינוי "מיסטר איקס"?
"זה זיילר זרק, ככה סתם. הם קראו לי להעיד באופן חשאי בבית של אחת מחברות הוועדה, כדי לא לחשוף אותי. זיילר אמר, 'נכנה אותך איקס'".
איך נחשפה הזהות שלך?
"בתוך הוועדה ישבו מרגלים מהמשטרה, והם גילו שזה אני וסיפרו לקראדי".
ומאותו רגע סומנת במשטרה כטראבל מייקר?
"כן. גם לפני זה, כשראיתי דברים לא תקינים, לא שתקתי".
גם המפכ"ל שבא אחרי קראדי, דודי כהן, לא רווה נחת מארליך. כהן החליט לא לקדם את ארליך לדרגת נצ"מ, ובמקום זה שיבץ אותו לתפקיד סגן מפקד מרחב חברון. ארליך והתנועה לאיכות השלטון עתרו לבג"ץ נגד ההחלטה, וזמן קצר אחר כך, בינואר 2008, פורסם סרטון שבו נראה כהן בימיו כניצב, כשהוא נוסע במהירות של 180 קמ"ש ברכבו המשטרתי.
"בימיו של דודי כראש אגף חקירות ומודיעין, בשנת 2006, אני הייתי ראש היחידה המרכזית באגף התנועה", מספר ארליך. "התפקיד שלנו היה לעקוב אחרי נהגים שנוהגים בפסילה ואחרי מסוממים, ולתעד אותם. דודי היה אמור לבוא לביקור באגף התנועה, וראש האגף ביקש ממני שאעשה לו תצוגת תכלית ליכולות שלנו. הוא ביקש שנעקוב אחריו בלי שירגיש, נתעד אותו, ואחרי זה נציג לו את הסרט בהפתעה.
"השוטרים שלי עשו תצפית על הרכב של כהן, ליד הבית שלו. כשהוא יצא מהבית, הם נסעו אחריו לתעד. ב־6:20 בבוקר אני פותח את מכשיר הקשר ושואל את השוטרים מה קורה. הם אומרים לי: 'אל תשאל, הוא על 180 קמ"ש ואנחנו לא משיגים אותו'.
"אמרתי להם להפסיק, והלכתי לראש אגף התנועה. אמרתי לו: 'אתה שלחת אותי, אבל יש אי נעימות. יש דיסק שבו כהן מתועד נוסע ב־180 קמ"ש. אתה רוצה שנציג לו את הסרט?'. הוא כעס ושאל למה נסענו אחריו. אתה מבין? אני אשם שדודי כהן נהג ב־180 קמ"ש?
"כשכהן הגיע לביקור, נתַנו לו את הדיסק, אבל לא הקרנו לו אותו. הוא התעצבן מאוד. חודש אחרי זה הוא זרק אותי מפורום קציני מודיעין וחקירות, וחיכה לנקמה שלו.
"בשנת 2007 אח שלי חלה בסרטן. בשלב מסוים הוא נסע לניתוח בצרפת, ואני נסעתי איתו. אחרי שחזרתי, קראו לי מהרגע להרגע לעלות ללשכת ראש אגף התנועה. הבנתי שחפרו לי קבר.
"בפגישה, ראש האגף אמר לי שהוחלט שאני עובר להיות סגן מפקד מרחב חברון. אמרתי לו: 'משהו יותר רחוק לא מצאתם? אתם יודעים שאחי חולה, על ערש דווי. זה הזמן לשלוח אותי לחברון? תתביישו לכם'".
אתה חושב ששלחו אותך לחברון כנקמה על ההקלטה של דודי כהן?
"חד וחלק, כן. הגלו אותי לחברון. גם עיכבו לי את הדרגות. סגרו איתי חשבון. דודי נקם בי".
ואז הוצאת את הסרטון שלו לתקשורת?
"לא. כולם חושבים שאני הדלפתי, אבל זה לא נכון. בעתירה לבג"ץ נגד ההעברה שלי לחברון הוזכר הסיפור עם דודי כהן, וצוין שהסרטון קיים, ושהוא יוגש לבית המשפט בהתאם לצורך. הוא לא הוגש.
"מה שקרה זה שקצין משטרה שפרש מהשירות ורצה להתחנף לדודי שלח לו מכתב, שבו טען שקיבלתי שוחד ממיקי מנדלבליט (אביו של אביחי מנדלבליט; י"ד), שהיתה לו חנות בשוק בצלאל. דודי העביר את המכתב למח"ש, שיבדקו אולי קרמשניט מושחת.
"מה עשו כתבי החצר? פרסמו כותרת: 'חשד שמיסטר איקס מקבל שוחד'. אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון, אמר לי: 'ככה כהן משחיר אותך, ואנחנו נשב בשקט? היום אנחנו נותנים לבג"ץ את הסרטון'. הוא ביקש ממני את הדיסק. שכפלו ממנו עשרה עותקים והודיעו לכל הכתבים שהסרטון הוגש. כל השבוע דודי כהן כיכב בעיתונים ובטלוויזיה".
***
בג"ץ דחה את העתירה, וארליך עבר לשרת בחברון. "לא עשיתי שם כלום, ספרתי בלטות", הוא אומר. "המזל הוא שהיו אנשים טובים באמצע הדרך. היתה התנועה לאיכות השלטון, ובהמשך היו תנועת אומ"ץ, של אריה אבנרי ז"ל, והיו עו"ד פיני פישלר ומבקר המדינה יוסף שפירא, שנרתמו כדי שאצא מחברון ואקבל דרגה.
"15 פעמים התמודדתי על תפקידי ניצב משנה, ובכל פעם עקפו אותי אחרים, מימין ומשמאל. למה? כי פתחתי את הפה וחשפתי התנהלויות לא תקינות.
"המפכ"ל יוחנן דנינו אמר לי ב־2011: 'לך תתמודד על תפקידים'. אמרתי לו: 'אין לי מה להתמודד. תחליט אם אתה נותן לי ניצב משנה או לא, כי כשאני מתמודד, האנשים שלך בוועדת המינויים לא מעבירים אותי. אתה לא צריך ועדה, אתה מכיר אותי ויודע שמגיע לי'.
"דנינו החליט לתת לי את הדרגה, אבל בתנאי אחד: שאושאל לכיבוי אש. ככה הוא רצה להרחיק אותי מהמשטרה. המציאו לי תפקיד שלא היה ולא נברא - 'ראש מדור חירום'. שלוש שנים וחצי הייתי שם, ולא עשיתי כלום".
ב־2016 חזר ארליך למדים הכחולים. "עו"ד פישלר, שייצג אותי, התקשר אלי ואמר שהשר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, החליט להחזיר אותי למשטרה. פתאום יצאו פרסומים בכל אתרי האינטרנט: 'קרמשניט חושף השחיתות חוזר למשטרה'. אחרי כמה דקות ארדן על הקו: 'אני רוצה שתדע שאתה חוזר למשטרה'.
"אמרתי לו: 'אדוני השר, אתה מחזיר אותי לתפקיד אמיתי או תפקיד חרטא?'. והוא אמר: 'מה פתאום? אני מייעד לך תפקיד באגף התנועה'.
"אחרי חודשיים באתי לראיון אצל המפכ"ל רוני אלשיך. אני יושב אצלו בראיון, והוא אומר לי: 'יש בעיה, הניצבים מפחדים ממך'. אמרתי לו: 'מה יש לפחד ממני, אני גנבתי משהו? הביאו אותך כדי שתתקן פה את העניינים. מי שמפחד, כנראה שיש לו סיבה'.
"בסוף, אלשיך אומר לי: 'אתה תחזור כנראה לאגף התנועה, אבל בינתיים תישאר בכיבוי אש. אין לי תפקיד כרגע, אז במקום שתגרבץ פה - תגרבץ בכיבוי אש'. ככה, במילים האלה.
"אחרי כמה זמן אני מקבל את סיכום הראיון, ושם רשום משפט שהוא לא אמר לי בראיון: 'ניתן להבין את ההתנהלות כלפיך. היא אנושית. למרות זאת הוחלט שתחזור לסיים את שירותך במשטרת ישראל'.
"הייתי בהלם. אם הוא היה אומר לי את זה בַּפָּנִים, כשהיינו בחדר, הייתי מתהפך עליו. כי הפירוש הוא שהוא נותן גיבוי לאלה שנקמו בי".
מה נתנו לך לעשות במשטרה?
"לא רצו לתת לי תפקיד קונבנציונלי. שברו את הראש, ובסוף המציאו תפקיד: פרויקטור לחיזוי תאונות דרכים. אתה יודע מה זה? גם אני לא. נתנו לי רכב ומשרד. הייתי בא לעבודה, מחתים כרטיס, לא עושה כלום והולך הביתה".
כלומר, בזבוז כספי ציבור.
"חד וחלק. ומה שעשיתי במכבי האש זה לא בזבוז כספי ציבור? ואני משווע לעבודה, ויש לי מה לתרום. הייתי במכבי אש שלוש שנים פלוס, וחזרתי למשטרה לשנה. ארבע שנים פלוס שבהן לא עשיתי כלום. התפקיד שהמציאו לי במשטרה בוטל ביום שבו פרשתי".
המפכ"ל האחרון שתחתיו כיהן ארליך היה רוני אלשיך. "הביאו אותו ב־2015 אחרי פרשת הניצבים, שרובם עפו מהמשטרה בגלל פרשות מין, כדי שיחזיר את אמון הציבור ויעשה סדר במשטרה. הוא היה תקווה, שבסופו של דבר הפכה לאכזבה ולתקלה אחת גדולה.
"למשל, בפרשת פינוי הכפר הבדואי אום אל־חיראן, ב־2017, אלשיך מייד יצא בהצהרה שהגבר שנהרג מירי השוטרים על רכבו במהומה היה מחבל של דאעש. ככה, בלי שום סימוכין, ובתוך זמן כל כך קצר. הלוא אם מישהו בקורס קצינים היה בא ומדווח ככה, היו מדיחים אותו מייד.
"עוד דוגמה: התלונה על הטרדה מינית של הקצינה צ' נגד מפקד להב 433, ניצב רוני ריטמן, ב־2015. אלשיך היה צריך לעשות דבר פשוט - להעביר את ריטמן לתפקיד אחר ולגמור את הסיפור. אבל הוא התעקש להשאיר אותו בתפקיד הרגיש. אתה רואה שזה תפוח אדמה לוהט, אז תסיים את זה. הרי המשטרה יותר חשובה מריטמן.
"זה הגאון שבא מהשב"כ? הוא אמר בראיון שהוא מכיר כל מילה בתיקי נתניהו. אם הוא מכיר כל מילה בתיקים, אז אין לו זמן להיות מפכ"ל. מפכ"ל לא אמור להתעסק בחקירות כאלו. אני לא יודע אם ראש הממשלה מושחת או לא, אבל בכל זאת זה ראש הממשלה, ואתה לא יכול לדבר בטלוויזיה על ראש ממשלה כאילו אתה מדבר על אברג'יל או על רוזנשטיין".
רוב השוטרים הולכים עם המערכת. למה אתה בחרת ללכת נגדה?
"כי זה האופי שלי. אכפת לי. במשטרת ישראל יש 30 אלף שוטרים. רובם ישרים, הגונים, מקצועיים ומצוינים, ויש גם לא יוצלחים, עצלנים, רקובים, מושחתים וחרמנים. החרמנים מאפיינים את השכבה העליונה במשטרה.
"אז אני סיימתי בדרגת ניצב משנה, אחרי התערבות מבקר המדינה, אומ"ץ והתנועה לאיכות השלטון. דרגה זה לא הכל בחיים. יש כאלה שסיימו בדרגת ניצב, ולא יודעים מי הם בכלל. אבל אני הלכתי בראש מורם, בזמן שניצבים הלכו הביתה עם זנב בין הרגליים. הם המיטו בושה על כל המשטרה עם המעשים שלהם.
"לפחות ניסיתי להטביע חותם בדבר שהוא ערכי ומוסרי. ככה ההורים שלי, זיכרונם לברכה, חינכו אותי".
***
תקופת הקורונה שלחה אותו הביתה לחודשיים. "למזלי יש לי פנסיה מהמשטרה, אז לא נפגעתי כלכלית", הוא אומר. "אבל נהגי מונית שזו הפרנסה היחידה שלהם נפגעו בצורה קשה".
למונית עולה נוסעת עם מבטא רוסי, שמבקשת להגיע לבית החולים וולפסון. ארליך מפעיל את המונה, ואחר כך שולף קופסת סוכריות ומציע לנוסעת, שהפעם אין לה מושג מי הנהג שלה. ארליך מנסה להסביר לה בשפתה: "אני הייתי פולקובניק". הנוסעת מתרשמת. "פולקובניק ברוסית זה ניצב־משנה", הוא מסביר לי.
הנוסעת: "אחרי פולקובניק יש גנרל".
ארליך: "אני לא גנרל. לא רצו שאהיה גנרל, פחדו".
חברך בוקי נאה השתתף ב"הישרדות". יש סיכוי שנראה גם אותך בתוכנית ריאליטי?
"הציעו לי להשתתף ב'הישרדות' וב'האח הגדול', סירבתי. לדעתי זה לרדת נמוך מדי. אני דוגל במשפט 'טוב שם משמן טוב'. אני מעדיף את המונית".
תגובות:
משה קראדי מסר: "אין לי עניין להגיב. אני מאחל לארליך בריאות ואריכות ימים".
דודי כהן ורוני אלשיך בחרו שלא להגיב. את תגובתו של יוחנן דנינו לא ניתן היה להשיג.
ממשטרת ישראל נמסר: "אין בכוונתנו להתייחס לטענותיו של אפרים ארליך ולבחירתו לבקר פעם אחר פעם את הארגון ששימש לו כבית למעלה מ-30 שנה. אנו מאחלים לו הצלחה בהמשך דרכו".
