שמעתי בשמו של רבי אליהו, מגיד מישרים מקהילת סוקלובקי, שכשהיה נער צעיר הוא גר בקהילת קודש מז'בוז'.
יום אחד הוא שמע שהבעל שם טוב הקדוש אומר: מי שרוצה שתפילתו תעלה השמימה - שיתפלל עימי מילה במילה, והוא החליט לעשות כך, והתחיל להתפלל ביחד עימו.
כאשר הבעל שם טוב הקדוש אמר "אדון", גם הוא אמר "אדון", וכאשר הבעל שם טוב הקדוש אמר "עולם", גם הוא אמר "עולם", עד שגמר ביחד עם הבעל שם טוב הקדוש את כל התפילה, והוא נהג לעשות כך זמן רב.
פעם אחת, כאשר הבעל שם טוב הקדוש הגיע בפסוקי דזמרה לפסוק: "שקר הסוס לתשועה", הוא כפל את הפסוק הרבה מאוד פעמיים, במשך זמן מאוד ממושך.
רבי אליהו אמר ביחד עימו את הפסוק בפעם ראשונה, ואח"כ לא הבין מה הבעל שם טוב הקדוש מכוון בפסוק, והוא תמה מדוע הבעל שם טוב הקדוש לא ממשיך, ולכן, הביט בספר משנת חסידים וחיפש אם יש על הפסוק הזה כוונות מיוחדות - ולא מצא, ולכן, הפסיק להתפלל מילה במילה עם הבעל שם טוב הקודש.
פעם אחת כאשר הוא בא לביתו של הבעל שם טוב הקדוש, אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: אליהו, עזבת אותי והפסקתה להתפלל עימי.
סיפר לבעל שם טוב הקדוש את מה שארע אז, שבעקבות החזרה הרבה על הפסוק, הוא הפסיק להתפלל עימו.
השיב לו הבעל שם טוב הקדוש, באותו הזמן שחזרתי על הפסוק, היה יהודי אחד שיצא לדרך בערב שבת, כדי לשבות את השבת בעיירה אחרת, אך התחיל להחשיך והשבת עמדה להיכנס, והוא הבין, שלא יצליח להגיע לפני כניסת שבת למקום ישוב, ולכן, הוא נאלץ לעשות את השבת - בשדה.
באזור היה גזלן אחד, שנודע לו שיש היהודי ששובת בשדה, והוא יצא לדרך רכוב על סוסו, כדי למצוא את היהודי ולהורגו.
כאשר אמרתי את הפסוק "שקר הסוס לתשועה" פעמים רבות, שיניתי לגזלן את דרכו שתהיה מפותלת ומעוקלת בכזאת צורה, שלא יצליח למצוא את היהודי.
מאימרותו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע הבא עלינו לטובה
כדי שאדם יצליח להתפלל בכוונה, הוא צריך להיות בשמחה, ואם האדם בעצבות, הוא צריך להשתדל לשמח את עצמו, אפילו במעט משהו גשמי, כדי שעל ידי זה יוכל להיות בשמחה, ויצליח להתפלל.
כאשר בתחילת התפילה יש לאדם קושי להתפלל בכוונה ובדבקות, העיצה לזה, שהאדם יתחיל את התפילה כשמבטו בתוך הסידור, ויסתכל על תיבות התפילה, ולא יסיר מבטו מאותיות התפילה, וכך הוא יתחזק לאט לאט, ע"י שישים את כל כוחותיו הפנימיים עד כמה שיכול, עד שה' יעזור לו ויצליח להתפלל בכוונה (עפ"י מאור עינים ישמח לב מס' שבת).
על זה אומר הבעל שם טוב הקדוש, שלפעמים האדם מתפלל בקטנות, ואח"כ ברגע אחד מאיר לו אור נשמתו, ועולה לעולם העליון כמו אדם העולה בסולם, כמו שכתוב: "שלח אורך ואמיתך המה ינחוני" (תהילים מג, ג), דהיינו, אור עליון זורח על האדם (ליקוטים יקרים סי' נה)
ועל ידי עיצה זאת ליבו יתלהב לה' יתברך, עד שיכול להתפלל במהירות בכוונה, מכיוון שליבו יהיה בוער לה' יתברך, והתיבות יצאו מפיו - מעצמם ממש.
וידוע הדבר, שכאשר האדם מתפלל תפילה אחת בכוונה, הוא מעלה איתו את שאר התפילות שהתפלל שלא בכוונה.
מכאן אנו למדים, שאין להתייאש אם לפעמים אנו לא מצליחים להגיע בתפילתנו לכוונה הראויה, כי התפילה הזאת נשמרת לאדם, והיא עוד תעלה עד לכיסא הכבוד, ותלמד על האדם זכות, על כן, חשוב שלא להתייאש מעבודת התפילה, אלא, המשיך לדבק בה' יתברך בכל כוחו, ויראה ישועה.
יהי רצון שנזכה השבוע להרגיש ש"ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו", אמן.