עו"ד על הפרשה: במדבר • האמנה החברתית - סרוגים

עו"ד על הפרשה: במדבר • האמנה החברתית

הרש"ר הירש קובע שעניינו של ספר במדבר מוקדש "המציאות הלאומית". כלומר ספר במדבר משתרע על תקופה של כ-40 שנה, ועוסק במשברים שהעסיקו את בני ישראל באותה תקופה ואיך פעלו מנהיגי עם ישראל באותה תקופה

עו"ד על הפרשה: במדבר • האמנה החברתית
  (צילום: הדס פרוש/ פלאש90)

ספר במדבר, אשר בקריאתו נתחיל השבוע, מהווה מעין דו"ח ראשוני של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כאשר הפרשה מפרסמת נתונים אודות עם ישראל. כך למשל אנו קוראים על שמות נשיאי השבטים, מפקד הגברים יוצאי צבא מגיל 20 שנה, חלוקת בני ישראל למחנות, מיקומם של המחנות, מיקומו של המשכן בטבורו של המחנה, מפקד שבט לוי ותפקידו של שבט לוי, פדיון הבכורות בני ישראל בבכורות שבט לוי.

עוד באותו נושא

פרשת במדבר: מדוע לא כתוב 'כי תספור'?

הרש"ר הירש קובע שעניינו של ספר במדבר מוקדש "המציאות הלאומית". כלומר ספר במדבר משתרע על תקופה של כ-40 שנה, תקופת המדבר. והספר מתאר אירועים שהתרחשו במהלך דור המדבר, אירועים אלו הם אירועים פוליטיים, מדיניים, חברתיים, בינלאומיים, הם מתארים קריאת התיגר על מנהיגות משה ואהרון, הם עסוקים במינויו של יהושע למחליף של משה, חטא המרגלים, חטא המעפילים, סיפור בלק ובלעם, מלחמות עבר הירדן, גבולות הארץ, המשותף לדוגמאות אלו שעניינם בסוגיות ציבוריות מדיניות פוליטיות עימן התמודדו בני ישראל בתקופת המדבר, אלו המשברים שהעסיקו את בני ישראל באותה תקופה וכך פעלו מנהיגי עם ישראל באותה תקופה.

אחד מהוגי הדעות הפוליטיים הגדולים של המאה ה-18 הוא הפילוסוף הצרפתי ז'אן ז'אק רוסו, אחד הטקסטים החשובים ביצירתו של רוסו הוא הספר 'האמנה החברתית'. כתיבת הספר צמחה על רקע מאבק קונסטיטוציוני מתמשך בצרפת על מהות המשטר והיחסים הראויים בין השלטון לבין נתיניו.

עקרונית, בבסיס התיאוריה המדינית-פוליטית, העוסקת ב'אמנה החברתית', מונחת כאבן יסוד ההנחה שכינונה של מדינה היא תוצר של הסכמות אליהם הגיעו בני האדם הנימנים. תכליתה המרכזית של האמנה החברתית נועדה להגן על חייהם ורכושם של חברי אותה הקבוצה שיצרו אותה.

אושיותיה האמנה החברתית מעוגנות במורשת ישראל. היא מתחילה בנכונות ובהצהרתם של בני ישראל "נעשה ונשמע". הצהרה שצומחת על בסיס הסכמה כוללת ורחבה. נקודת זמן אחת בה כל עם ישראל שרוי במצב של אחדות גורפת שמסתכמת בקביעה "כאיש אחד בלב אחד" תפיסה אשר יונקת כוחה מהצהרת המקרא על בני ישראל ערב קבלת התורה בהר סיני "ויחן שם ישראל נגד ההר".

ניתן לטעון שצדדיה המעשיים של ה'אמנה החברתית' באה לידי ביטוי בספר במדבר. כאשר פרשת במדבר מציגה תיאור אידיאלי של מחנה בני ישראל: "איש על דגלו באתת לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו". פסוק זה מדגיש שני יסודות מדיניים חשובים הראשון 'דגל' והשני 'אוהל מועד'.

את הקשר שבין שני היסודות ניתן להבין באופן הבא: עניין ה'דגל' מסביר המדרש: "מלמד שכל שבט ושבט היו לו סימן לאב השבט, וכן היה לכל הדגלים אות לרבות השבטים". בניסיון להבין את פשרו וטיבו של הדגל, מצינו במדרש: "סימנין היו לכל נשיא ונשיא – מפה, וצבע על כל מפה ומפה, כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן, מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו". מלבד צבע מיוחד שאפיין כל דגל ודגל על הדגלים שולבו 'סמנים' כפי שמשמיענו הרשב"ם: "סימן היה בנס של כל דגל, כגון בשל יהודה-אריה, בשל יוסף-שור". כלומר הדגלים מבטאים את המהות המיוחדת של כל שבט, היא מקפלת בתוכה תכלית, שיש בה כדי לאפיין את השבטים.

לכאורה ריבוי דגלים זה יש בו כדי ללמד על שונות, ועל איפיון מיוחד שמבקש להבדיל יותר מאשר מחבר. כדי להתמודד עם מתחים וקוטביות פנימית שיכולה לצמוח על רקע השונות מוצב במרכז המחנה 'אוהל מועד' ואשר בליבו מונח קודש הקודשים – ארון הקודש. וזאת כדי להעביר מסר ברור, על אף השונות, על אף ההסכמה לרצות בחברה מתוקנת, על אף האמנה החברתית, השונות קיימת. אך שונות זו ניתנת לגישור באמצעות אידאל שיש לחסות בצילו או להקיפו.

מאפיין מעניין שפרשת במדבר על אף היותה נמנית על אחת מהפרשיות הארוכות בתורה, היא חסרת מצוות, והיא אינה מקפלת בתוכה כל הוראה נורמטיבית. יתר על כן, מבין כל ארבעת החומשים ההלכתיים, שמות-ויקרא-במדבר-דברים, ספר במדבר הוא הספר עם מספר המצוות הנמוך ביותר. מה שמוביל את השאלה מה המסר שעולה ממיעוט נורמות בספר במדבר. אולי השאלה לא באמת מורכבת – והיא מבקשת להעביר מסר שבענייני מדינה, שבפוליטיקה, גבולות הנכון ואינו נכון לעולם אינם יכולים להיות מוחלטים, פרשת במדבר מניחה סדר מדיני לאומי מופתי, אולם המשך הספר מציג אירועים, פרשיות מביכות שמתרחשות בעם ישראל ואשר מחייבים התייחסות מיוחדת שלא תמיד ניתן להגדירם מראש.

יתר על כאן, יכול והמסר העולה מכאן, שבעניינים פוליטיים היכולת ליתן מענה לכל מקרה מראש, לא תמיד אפשרית, ולעיתים רק מתוך אירועים שמתרחשים ניתן לברר את הראוי והנכון. היטיב לבטא רעיון זה רוסו באמנה החברתית אשר יעץ למנהיגים: "אילו הייתי שליט או מחוקק, לא הייתי מבזבז את זמני על אמירות הנוגעות למה שראיו לעשות; הייתי עושה את הראוי, או שם מחסום לפי" הקביעה לפיה מה נכון ומה לא נכון במרחב המדיני ראוי לה שתינתן בצמוד ובסמוך לקיומו של אותו אירוע.

מכאן גם, התפיסה לפיה עולם ההלכה היהודית אינה מסוגלת ליתן תשובות לסוגיות מדיניות פוליטיות שעומדות בליבת השיח הציבורי אינה מדויקת. שכן אם נשאר נאמנים לתפיסה שהניח בן בג בג, תנא מתקופת הזוגות חי בדורו של הלל הזקן, במסכת אבות לפיה "הפוך בה והפוך בה דכולה בה". אותה מסביר ר' עובדיה מברטנורא, מגדולי פרשני המשנה "הפוך בתורה שהכל תמצא בה". ולכן אורכה ורחובה של ים מקורות המשפט העברי, מקפלים בתוכם גם יסודות מדיניים, פוליטיים, שיש לאתרם ולהפעילם במציאות החדשה, מציאות של עם ישראל יושב בארצו, וריבוני לנהל את חייו.

הד לתפיסה זו אנו מוצאים אצל הרב גורן בספרו "משיב מלחמה", ספר שעניינו בשאלות ותשובות שהתעוררו על ידי חיילי צה"ל תוך כדי שירותם הצבאי. בהקדמה לספר עומד הרב גורן על הייחודיות של הספר, וכך הוא כותב: "שונה היא פסיקה זו, מפסיקה הלכתית רגילה, ושונה הוא ספר זה מכל ספרי השו"ת [=שאלות ותשובות]. באשר הנושאים שבספר זה, אין להם מסורת רצופה של פסיקה מדור דור. אין להם חלק מקביל בשולחן ערוך, ולא בספרי הפוסקים. מאז מלחמת בר כוכבא כ-סה שנה לאחר חורבן הבית השני, לא היו הלכות מלחמה צבא ובטחון לאומי אקטואליים בחיי העם. קרוב לאלפיים שנה הופיעו בעיות אלו כ"הלכתא למשיחא" כלומר היעדר שלטון מדיני גרם בהכרח לזניחת עניינים אלו והיעדר עיסוק בהם, שכן היסטורית כאלפיים שנה עם ישראל לא נדרש להתמודד עם שאלות אלו.

בשאלה של דרכי ההתמודדות של שאלות אלו עם ואקום והיעדר פסיקה מכוונת, ממשיך הרב גורן ומלמדנו "כדי למצוא מקורות הלכתיים והיסטוריים מוסמכים, לפתרונן של אלפי הבעיות ההלכתיות של צה"ל, היה הכרח לאסוף ללקט ולקבץ כעמיר גרנה, את שברירי ההלכות, המנהגים והנוהלים, שהיו קיימים בצבאות ישראל בימי קדם. להעלות אותם מתהום הנשיה, מתחת לחורבות מלכות ישראל ללקטם מכתבי הקודש. מים שני התלמודים, הבבלי והירושלמי ממדרשי תנאים והאמוראים ושאר ספרות ההלכה מימי עולם ומשנים קדמוניות. כנו כן השתמשנו בספרי החשמונאים ובשאר ספרים החיצוניים, וספרי ההיסטוריה המקובלים עלינו" כלומר במקרה מעין זה עלינו לפנות בחזרה אל היסודות הראשוניים, שני התלמודים, המדרשים, ספרים חיצוניים, ספרי היסטוריה מוסכמים, ללמוד אותם שוב ולחלץ מהם עקרונות להתמודדות עם המציאות החדשה.

מלאכה זו אינה פשוטה, כפי שמעיד הרב גורן בעצמו בהמשך: "בנינו הנוהגים אריח על גבי לבינה, והקמנו מהם יסודות איתנים למערכת פסיקה הלכתית מוסמכת הבנויה על תורת ישראל" אולם על אף האיטיות אין בכך כדי לרפות את ידי העוסקים בבניין פוסקי הלכה, הוגי דעות, לכונן תפיסות פוליטיות יהודיות שישמשו אבני בנין לפסיקה הלכתית בענייני מדינה.

==

אלישי בן-יצחק, עורך דין, מגשה, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
כמו תמיד נהנה לקרוא
יוסי | 22-05-2020 0:28
מעשיר, מעניין, מרתק, ישר כח גדול
2
איכותי
חנן | 22-05-2020 10:03
כל הכבוד חיבורים מעניינים
3
הקשרים מרתקים
סטודנט | 24-05-2020 13:23
מרצה בחסד עליון