"הורידו אותנו מהאוטובוסים ליד גבעת התחמושת ומיד חטפנו מטח של אש מהירדנים", נזכר אברהם ממן (75), לוחם בגדוד 66 של חטיבה 55 של הצנחנים, ברגעים הראשונים של הקרב לשחרור העיר העתיקה, "אחרי שפסקה האש עברנו דרך גבעת התחמושת, לחמנו קצת בדרך, ונכנסו ישר לקרב בבית הספר לשוטרים. אחר כך, כשהחברים מהפלוגות האחרות נתקלו באש קשה, חזרנו שוב לגבעת התחמושת כדי לעזור להם. הקרבות לא היו קלים ויש לי בראש הרבה תמונות מהקרבות ההם. המ"מ שלנו, עופר (פניגר. א"ג) ז"ל, נפגע לידי מירי של צלף, וגם המ"פ של פלוגה ד', גיורא אשכנזי ז"ל, נהרג בהמשך בדרך להר הצופים".
בקרבות הקשים בגבעת התחמושת ובבית הספר לשוטרים, שבהם לקח ממן חלק, נהרגו 37 מחבריו לגדוד 66. על הגדוד, בפיקודו של יוסי יפה ז"ל, הוטל לפרוץ את הקו העירוני באזור שכונת סנהדריה, לכבוש את בית הספר לשוטרים ואת גבעת התחמושת, ולהמשיך מהם לשכונת שייח' ג'ראח, שם יועד להתמקם במלון אמבסדור שבמרכזה. אלא שהמוצב הירדני בגבעת התחמושת, התחנה הראשונה בדרך, התגלה כקשה לפיצוח: המוצב היה מוקף בגדרות תיל, שדות מוקשים ותעלות קשר עמוקות ומוגנות היטב שלאורכן בונקרים רבים ועמדות מוגנות מבטון מזויין שיצרו "שטחי הריגה" לכוח המסתער. פלוגת החי"ר הירדני שישבה במוצב הייתה מצוידת היטב.
הקרב הקשה הוביל לגילויי גבורה יוצאי דופן, ו-15 לוחמים בקרב זכו לעיטורים שונים, ביניהם גם טוראי איתן נאוה ז"ל שזכה לעיטור הגבורה אחרי שיצא מתוך תעלת הקשר וחיפה מהשטח החשוף על חבריו, ועל ידי כך אפשר לכוח שבתעלה להמשיך בהתקדמותו. איתן לא היסס לרגע, כפי שנאמר בשיר "גבעת התחמושת", ורץ חשוף, כשהוא מלווה ומחפה על התקדמות הכוח בתעלה, עד שנפגע בכדור אויב ונהרג.
"איתן ז"ל היה מחזור גיוס אחד מעליי", מספר ממן, "הכרתי אותו טוב, כי היינו ביחד בסדיר וגם במילואים עד שהוא נהרג. כשהוא נפגע מכדור בראש אני פיניתי אותו לנקודת איסוף הפצועים. בהמשך הלכנו ברגל את כל העיר העתיקה וצלפים של הירדנים כל הזמן הציקו לנו וגרמו לכך שהרבה חברים נהרגו לנו שם. גם כשנכנסו לשער האריות היו קרבות, ירו עלינו וירינו בחזרה, אבל כל הזמן הזה המשכנו הלאה והתקדמנו. אם פחדנו? אין אחד שלא מפחד, אבל הפחד לא עוזר, אז לא חשבנו על הפחד. התגברנו עליו והמשכנו קדימה".
כשהגיעו לבסוף כוחות הצנחנים לכותל המערבי, ממן הצעיר לא הבין במה מדובר. "הייתי מושבניק מנהלל", הוא מסביר, "ולא הייתי כל כך מחובר למסורת. החברים אמרו 'הנה הכותל!', אבל אני לא ידעתי מה זה אומר. אחר כך הסבירו לי שזה היה שייך לבית המקדש". אין פלא אפוא שכאשר הרב גורן תקע בשופר באותם רגעים היסטוריים מרגשים, ממן בכלל היה עסוק בהכנה של קפה טרי לחברים. "התקיעה בשופר הייתה חשובה, אבל הקפה היה חשוב לנו לא פחות", הוא צוחק. "לא הייתה אז רחבה ליד הכותל, רק איזה מעבר צר שמסביבו המון חושות של ערבים, אז נכנסתי לאחת החושות שם, וערבייה מקומית נתנה לי פרימוס וקפה".
"אחרי שהקרב נגמר העלו אותנו על האוטובוסים בדרך לקרב בתל סורי שהשריון לא הצליח לכבוש. נתנו לנו ציוד ונסענו עד קריית שמונה, אבל כשהגענו לשם התברר שהמוצב הסורי כבר נכבש בינתיים, אז הורידו אותנו בחזרה לירושלים. שם, ברחבת הר הבית, עשינו את מסדר הסיום של המלחמה".
לאחר שחרור ירושלים השתתף ממן במרדפים אחר מחבלים בעמק הירדן ונלחם גם במלחמת יום כיפור, במהלכה נפצע קשה בסיני מירי של חיילים מצרים, אבל גם לאחר מכן הספיק להרוג ארבעה חיילי אויב כשהוא יורה בהם באמצעות מא"ג שהחזיק ביד אחת.
"לקחתי חלק באירוע היסטורי, אין ספק", הוא מסכם, "אני אחד מאותם האנשים ששחררו העיר העתיקה. הרבה אומרים שיש לנו זכות גדולה להיות ממשחררי העיר, ואני אומר שבסך הכול עשינו את מה שהיינו צריכים לעשות. היינו חיילים. אמרו לנו: 'תסתערו על הגבעה הזו', והסתערנו".
החיילים של היום יכולים לנצח את האויב בשישה ימים כמו שאתם עשיתם?
"היה לנו צבא טוב אז ויש לנו צבא טוב גם היום. החיילים שלנו נהדרים, הבעיה היא התקשורת שמסרסת אותם ולא נותנת להם לעשות את העבודה כמו שצריך. היום חיילים מפחדים לירות באויב שלא יכניסו אותם לכלא, אחרי מה שעשו לאלאור עזריה. אני כועס עליו שהוא לא ירה במחבל הזה עוד כמה כדורים".
אברהם ממן יספר את סיפורו וסיפור הקרבות לשחרור ירושלים במסגרת אירוע מקוון שיתקיים מחר, כ"ח באייר, וישודר בפייסבוק-לייב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו