אגם בוחבוט יודעת מה יגן עליה בימים טרופים אלה. "איפה האלכוג'ל שלי?" היא נוברת בתוך הפאוץ', שולפת בקבוקון, ומשפשפת היטב שוב ושוב. "כל המצב הזה נוראי", היא מודה. "ואם להודות באמת, ממש סיוט".
כמו שחש היום כל אדם בישראל ועל פני הגלובוס.
"ממש־ממש קשה לי להיות כל היום בבית בלי לעשות כלום. אני גרה בבאר שבע ואני לא יכולה ללכת לאולפן להקליט או להיפגש עם מפיקים, כי אסור, ואני קצת מתחרפנת. אבל אני מאמינה שזה בשביל מטרה טובה, ובניסיון לעבור את זה כמה שיותר מהר".
איך את מעבירה את הזמן?
"אלו השבועות שקמתי בהם הכי מאוחר שקמתי כל חיי. אני משתדלת להיות עם המשפחה, צופה בטלוויזיה ומנסה לעשות ספורט כמה שאפשר, כי בשלב מסוים אני כבר לא יכולה לראות את המיטה. מאדם שעובד כל יום וכמעט לא נמצא בבית - אז פתאום בבית כל היום? בהתחלה חשבתי שזו הזדמנות לנוח, ושזה כיף, אבל היום אני מגלה שזה כבר פחות, והלוואי שנחזור לעבוד בהקדם".
היומן שלך היה עמוס בהופעות, בחזרות ובצילומים.
"כל ההופעות של פורים ואחרי פורים בוטלו. החזרות של מופע 'סופר סטאר' בוטלו, והמופע עצמו נדחה. ההצגות בהבימה התבטלו, וצילומי הסדרה 'כפולה' הוקפאו. אנחנו לא יודעים מתי זה ימשיך. אי אפשר להקליט שירים, ופתאום כל החיים נעצרו.
"בהתחלה לקחתי את זה באיזי, חשבתי שסתם עושים מזה רעש ובלאגן. באמת שלא פחדתי. אבל כשזה התחיל להיות רציני, הבנתי שזה אשכרה יכול להגיע לכל אחד מאיתנו. זה ממש הפחיד ותפס אותי. נראה לי שכולם באותה התחושה. עכשיו זה רציני, והלוואי שכולם ישמרו על הנחיות משרד הבריאות, כי זה באמת מסוכן. רק ככה נצא מזה".
***
בוחבוט (16) פרצה לחיינו כזמרת וכאושיה לפני שמונה שנים, שהן יותר מסך חצי חייה. היא התגלתה בעונה השנייה של ריאליטי הילדים "בית ספר למוסיקה", וזכתה בו, אחרי שכישרונה סומן כבר מהאודישן הראשון. לצד ההורים שלה, היא מנוהלת על ידי אמנון זנדני ומשה פרץ. בתחום המשחק היא מיוצגת אצל ניב עשת כהן, ועל יחסי הציבור שלה אחראים זאביק דרור וטל רובינשטיין. לכל אחד מהמפורטים כאן, ולא לשווא, יש תפקיד ברור בקריירה שלה, ודרך כל אחד מהם עשויים להגיע בכל רגע הצעת עבודה, רעיון או יוזמה שיקדמו את בוחבוט כמותג לצעירים.
"כל הצעה עוברת קודם כל אותי, ומשם את ההורים שלי. משם למנהלים, לסוכנים וליח"צ", היא מבהירה. "אני אף פעם לא עושה משהו שאני לא רוצה לעשות. אם יש דברים שאני ממש לא רוצה לעשות, גם אם כולם סביבי ממש בעד - אני לא אעשה".
למשל?
"אני מקבלת הרבה הצעות לאודישנים, ואני לא רוצה ללכת לכל מה שמגיע. לא מזמן הסוכן שלי אמר שאני חייבת לעשות אודישן לסדרה מסוימת, אבל אמרתי לו שזאת לא אני, ושאני לא הולכת. ובאמת לא הלכתי".
תסכימי, למשל, לקמפיין בגדי ים?
"אני למדתי על בשרי לא להגיד 'אף פעם', אבל אני מאמינה שלא, כי זה פחות הסטייל שלי ופחות הכיוון שאני שואפת אליו".
היו דברים שרצית לעשות וקיבלת סירוב מההורים?
"אחרי שהקלטתי את השיר 'כמו בריו', אני ואבא שלי היינו היחידים שהאמנו בו, וכל הצוות לא התחבר לטקסט, במיוחד למילים 'ישבן להזיז'. אני התעקשתי לשיר את זה ככה, וכשנעשו ניסיונות לשנות את המילים - התעקשתי. זה יצא כפי שרציתי, והיום יש לו 40 מיליון צפיות ביוטיוב".
עד כמה את מעורבת בענייני הכספים סביבך?
"אני לא מעורבת. מדי פעם אני מגלה בעקיפין, או כשזה מתפרסם - ואז אני יודעת כמה אני מרוויחה. אבל זה לא מעניין אותי. אולי כי אני בת 16 ואין לי דאגות מהסוג הזה. אבל יש לי בבנק חשבון חיסכון מסודר, ולא נעים לי להגיד, אבל אני אפילו לא יודעת מי מטפל בו".
על מה את מבזבזת?
"לא מזמן אמרתי לעצמי שהפעם הראשונה שאפתח את החשבון תהיה לקניית רכב, כי אני באמת רוצה. אבל עד אז יש לי מחלה מטורפת לנעליים, וכמובן שאני מבזבזת כשאני יוצאת עם חברות. כלומר, לפני הקורונה".
מה הפריט הכי יקר שיש לך בארון?
"נראה לי נעלי בלנסיאגה (כ־4,000 שקלים; ע"ס)" .
מה עם רישיון נהיגה, באמת?
"נכשלתי בתיאוריה הראשונה שלי, והנה אני מספרת. זה בסדר לא לעבור, למרות שהיו לי רק חמש טעויות. מקווה לעבור בפעם הבאה. אחרי שאעבור תיאוריה אתחיל ללמוד נהיגה".
***
תשכחו מהאימג' הזכור ביותר של בוחבוט - ילדה תמימה, שמנמנה ומתוקה שכיכבה בפריים טיים של קשת מבלי להבין, או לדמיין, מה מצפה לה. אותה ילדה כבר חגגה סוויט סיקסטין, מתנשאת לגובה 1.77 מ', לובשת חולצת בטן שחושפת בטן שטוחה - ומשדרת הרבה נינוחות וביטחון.
"אני מודה שרק עכשיו אני לומדת לאהוב את איך שאני נראית ואת הגובה שלי, ואולי זה מורגש גם כלפי חוץ. אני בגובה הזה מגיל 14, ולא אהבתי את זה, כי תמיד הייתי מאוד גבוהה ביחס לחברות שלי, ועוד יותר ביחס לבנים. הייתי מכופפת את עצמי בכוונה כדי להיראות נמוכה יותר. היום אני יכולה להגיד שאני אוהבת את מה שאני רואה".
מתי הרגשת שאת צריכה להתחיל בשינוי?
"אני ממש זוכרת את הרגע. לפני בת המצווה שלי פתאום הסתכלתי על עצמי במראה, מדדתי ג'ינס - והוא לא עלה עלי. בסך הכל ג'ינס שלא עלה, קורה, אבל מבחינתי זה היה הרגע לשינוי. הלכתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני רוצה תפריט מסודר ולהתחיל להתאמן".
היו גם תגובות מבחוץ שזירזו את זה?
"כשהייתי קטנה והופעתי ב'בית ספר למוסיקה', ההורים שלי מנעו ממני לקרוא טוקבקים. פעם אחת לקחתי את המחשב, סתם כדי לראות, כי מאוד סקרן אותי לדעת מה הם מסתירים ממני. לא העליתי בדעתי שיכתבו דברים לא טובים, ופתאום קראתי הרבה תגובות על זה שאני שמנה. אני מודה שהופתעתי ושזה פגע בי. אני זוכרת שהתחלתי לבכות, הגבתי לזה קשה, אבל ההחלטה לעשות את השינוי הגיעה מאוחר יותר ולא נבעה מהמקום הזה. לא בגלל הערה או תגובה, באמת לא הרגשתי בנוח".
היא נולדה לרוחל'ה (47) ולמאיר (46), בעלים של סופרמרקט בבאר שבע, עיר מגוריהם. יש לה אח אחד, רון (23), חייל משוחרר ומוזיקאי שעתיד ללמוד ברימון, ובעצם האיש שלו היא חייבת את הקריירה, אחרי שרשם אותה בגיל 8 ל"בית ספר למוסיקה" - בלא ידיעתה.
כמו תמיד, גם לראיון הזה היא מגיעה מלווה באמה, בזמן שאביה ממתין לשתיהן ברכב. "הם תמיד מתלווים אלי, וזה לא תלוי ברצונות שלי. הסיכום הוא שבכל מצב אחד מהם יהיה איתי, ולרוב זה שניהם יחד. אם שניהם נורא עסוקים, אחי מגיע, ואם הוא לא יכול - אז דודה שלי. הם מאוד מפחדים עלי ורוצים לשמור עלי, שתמיד אהיה בזווית העין, לדעת הכל ולראות הכל".
מתי את בכל זאת לבד?
"כשאני הולכת לאולפן אני מבקשת להיות לבד, וגם בראיון הזה ביקשתי להיות לבד, כדי להרגיש משוחררת. אם אני הולכת ליום הולדת של חברה, גם אם היא מהתעשייה, הם לא באים איתי".
יש להם הסיסמה לאינסטגרם שלך?
"מה פתאום, אל תגזים. הם לא הורים חטטנים, והם מאוד־מאוד סומכים עלי. הם יודעים שאני בוגרת ואחראית. אני גם אדם שיודע מאוד להסתדר. מצד שני, הם יודעים שזה גיל מאוד קשוח שאפשר לאבד בו את זה בשנייה, ואצלי אולי הרגישויות יותר גדולות מאצל בנות אחרות. לכן הם בודקים שהרגליים שלי על הקרקע".
מה לגבי מריבות? מרד נעורים בריא?
"ברור שיש. תמיד יש מריבות, אבל זה לגיטימי. לא מזמן דיברתי עם חברה שלי על מרד נעורים, והיא סיפרה לי שהמרד שלה בא כשההורים שלה מבקשים ממנה לחזור ב־1 בלילה - ובכוונה היא חוזרת ב־4. היא שאלה אותי מה המרד שלי, ואמרתי לה שבאמת אין לי.
"ופתאום חשבתי שאולי אני מפספסת תהליך שהוא הכרחי, משהו שרוב האנשים עוברים, אבל אז הבנתי שזה לטובתי, כי לא משנה איך תסתכל על זה, אני לא ילדה רגילה. כל מה שההורים שלי מתעקשים עליו, גם אם באותו הרגע הוא לא נעים, בסוף אני מבינה שהם צדקו".
גם בתוך השמירה הקפדנית סביבה, הצליחה בוחבוט לחוות, לדבריה, הטרדה לא נעימה כלל.
"כשאני מסיימת לשיר אני מורידה את האוזניות, יוצאת מהבמה ומחכה לאבא שלי שיבוא. באחת ההופעות חיכיתי לו מאחורי הבמה, ופתאום הגיע מלצר, התחיל לשאול שאלות מוזרות ולגעת בי בצורה שלא היתה נוחה לי", היא משחזרת.
"זה היה רגע שלא הבנתי מה אני עושה ומה אני צריכה לעשות. כל הזמן חשבתי לעצמי איפה אבא, איפה אבא, איפה אבא. ואני מנסה להיות נחמדה, כי אולי לא הבנתי נכון את המלצר, ושרק לא יקרה משהו. למזלי, אחרי כמה דקות אבא שלי הגיע והזיז אותו".
רגע מלחיץ, בלשון המעטה.
"זאת היתה אי נוחות גדולה מאוד, בלשון המעטה מאוד־מאוד. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, מה להגיד, איך להתנהג, מה בסדר לעשות ומה לא בסדר לעשות. כשאבא שלי הגיע, נשמתי לרווחה".
זה אירוע שליווה אותך גם אחר כך?
"בנסיעה חזרה הביתה, כשפתאום הבנתי מה קרה והרגשתי בטוחה לדבר על זה ולהוציא, אמרתי מייד לאבא שלי: 'איזה חוצפן המלצר ההוא היה, ואיזו מטומטמת אני שלא אמרתי לו כלום'. וגם שאלתי את עצמי, למה קפאתי? אני מקווה שזה לא יקרה שוב, אבל אם וכאשר - אני מאמינה שאדע לעצור את זה בעצמי. לא אשתוק ואעמיד במקום.
"כשאני מופיעה בבר מצווה או בחתונות מחבקים אותי מאהבה, אבל אני מודה שלפעמים אני מרגישה שזה חוצה את הגבול. במקרים כאלה אבא שלי תמיד שם, והוא מייד מזיז אותם".
***
אם הייתם צריכים הוכחה נוספת לכך שהזמן עובר מהר מדי, לאחרונה קיבלה בוחבוט זימון לצו ראשון, ובעוד פחות משנתיים תעלה על מדים. "כל החברות שלי כבר קיבלו, ואני האחרונה כי אני הכי קטנה בשכבה שלי", היא מספרת.
"אבא שלי חזר מהעבודה עם דואר והביא לי את המעטפה. מלחיץ ומרגש. אני מתה כבר להתגייס. זה מרגיש לי משהו אחר, ומעניין אותי לראות איך אגיב לזה ואיך יקבלו אותי. אני אוהבת אתגרים".
ברור שתשירי בלהקה צבאית.
"נראה לי שזה מתבקש, ויש לי הרבה חברים משם, שאני מכירה ואוהבת".
לא מזמן נועה קירל ועדי ביטי התגייסו גיוס מתוקשר.
"ראיתי את זה ואמרתי, וואו, איך הן יסתדרו ומה יהיה איתן? אבל נראה שהן מתאקלמות יפה, וכבר ראיתי דברים שהן הספיקו לעשות, וגם לסיים את הטירונות. הן לגמרי התמסרו. לנועה יש קריירה מטורפת, ולעצור הכל ולעשות טירונות של שלושה שבועות - זה באמת לא פשוט. תמיד יהיו אנשים שיהיה להם מה להגיד על זה, אבל זה באמת מסובך".
את לא חושבת שהרעש התקשורתי סביבן היה מוגזם?
"היה צפוי שזה מה שיהיה. אבל אני מודה שהסתכלתי על זה מהצד וחשבתי לעצמי, מה קורה שם, איפה אנחנו, אנחנו בישראל?"
ככה את מדמיינת גם את הגיוס שלך?
"הייתי מעדיפה לעשות את זה באינטימיות, עם המשפחה ובלי צלמים ותקשורת, אבל אני מניחה שזה ייראה דומה, וזה בסדר".
לפני חודשים אחדים היא רשמה הישג נוסף כשהצטרפה לתיאטרון הבימה בתפקיד הראשי של סופי, המחפשת את אביה במחזמר "מאמא מיה", לצד חני נחמיאס, מיקי קם ואורנה דץ. בכך הפכה לשחקנית הצעירה ביותר בתיאטרון הלאומי.
"עשיתי שני אודישנים, וכשהגיעה התשובה החיובית הייתי הכי מאושרת בעולם. אני מודה שבהתחלה הייתי סקפטית, עד שביום הראשון של החזרות ראיתי פתאום 60 אנשים וקאסט מטורף וסופר מקצועי. רק אז עיכלתי".
מאיפה הביטחון לעלות לבמה עם שחקנים מנוסים בהרבה ממך?
"באמצע החזרות התקשרתי לסוכן שלי, ניב, ואמרתי לו שאני לא רואה איך אני משתלבת לצידם. הביטחון שלי התערער וגם חששתי שירימו גבה לגביי. היו לא מעט ימים שהייתי בוכה ונשברת, ולא מבינה איך אני אמורה לזכור את כל הטקסטים. חשבתי שההצגה הראשונה שלי תהיה אסון, אבל היא היתה מדהימה. הבמאי בא ואמר לי, 'לא היית לחוצה אלא בצ'יל', אבל בדיעבד אני חושבת שדי ריחפתי ולא הייתי שם.
"לפני הכניסה הראשונה לבמה הרגשתי ששכחתי הכל. התחלתי לקפוץ במקום כדי להשתחרר. לא הרגשתי לחץ כזה בחיים. רעדו לי הרגליים והברכיים. אחרי הסצנה השנייה יש החלפה, ולרגע נעצרתי מאחורי הקלעים. כולם דחפו אותי לרוץ, שלא אפספס את הכניסה מחדש.
"בהצגה השנייה הייתי לחוצה עוד יותר, ולא נהניתי בכלל. הרגיש לי נוראי, אבל אני לא חושבת שהקהל הרגיש את זה".
בהצגה יש גם נשיקה ראשונה שלך.
"כשקראתי את הטקסט בפעם הראשונה אמרתי לאמא שלי, 'אמא, את יודעת שאני צריכה להתנשק'. והיא הבינה. היתה לי גם שיחה מקדימה על זה עם הבמאי, משה קפטן, אבל זה עבר בסדר גמור. בחזרה הגנרלית, בלי הקהל, לא התנשקתי. שמרנו את זה להצגה. לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל כשיצאתי מההצגה ראיתי שכל האתרים דיווחו על זה, וזה הפך לשיחה".
איך אבא שלך הגיב?
"ההורים שלי לא ראו כלום לפני ההצגה, אבל ידעו שזה קורה. אמא שלי בכתה כשהיא ראתה אותי בתלבושת עם שמלת כלה והינומה. אבא שלי הכי התרגש בעולם והכי פרגן בעולם".
יצא לך לקרוא טוקבקים אחרי ההצגה?
"האמת שאני לא קוראת, אבל אחרי 'מאמא מיה' רציתי לראות מה כתבו עלי, כי הרגשתי שהלך לי ממש טוב. נכנסתי ועברתי אחד־אחד, וזה היה נורא.
"כתבו שאני לא ראויה לעמוד על הבמה, שהתפקיד גדול עלי, כתבו שאני מזרחית - וזה ממש פגע בי. אני חושבת שזאת היתה הפעם הראשונה מאז גיל 8 שנעלבתי ממה שכתבו. ברור שהיו תגובות מפרגנות, אבל הנטייה שלנו היא להתמקד בתגובות הפחות טובות.
"באותו רגע נעלבתי, אבל בדיעבד אני מבינה שזה עזר לי ושאני יותר טובה בזכות זה. בכל הצגה שאני מגיעה אליה, אני חושבת על האנשים שכתבו שאני לא ראויה לעמוד על במת התיאטרון הלאומי של ישראל - ואז עושה שעתיים וחצי הצגה, ויורדת מלאה ומסופקת".
לביקורות של מבקרי תיאטרון את מוכנה?
"אני חושבת שאני עושה את זה מעולה ואותנטי, וגם אם יהיו ביקורות לא נעימות, אני לוקחת את זה בחשבון".
אגב ביקורות, איך את מתייחסת היום לתקופת "בית ספר למוסיקה"?
"אני חושבת שאגם של פעם לא הבינה מה היא עושה. היא לא הבינה שהיא בתוכנית בפריים טיים בקשת, ומלכתחילה זה לא בא ממני - ופתאום הכל קרה לי. ברגע האחרון כמעט הלכתי מהאודישן שם הביתה. מה הייתי אומרת לילדה ההיא? חכי, חכי. בחיים לא האמנתי שבגיל 16 כבר אהיה חצי מהחיים שלי מפורסמת".
***
בימים שיבואו אחרי הקורונה צפויה בוחבוט להצטרף לעונה החדשה של "כפולה" ולמופע "סופר סטאר", לצד נועה קירל, יהונתן מרגי, סטטיק ובן־אל ועוד.
"אנחנו מאוד אוהבות אחת את השנייה", היא מספרת על קירל. "הפעם הראשונה שנפגשנו היתה בצילומי פרסומת, ומייד הרגשתי שהיא מישהי שיכולה להבין אותי, ואני אותה. בכל פעם שאנחנו מתראות ממש כיף לנו".
בתפקיד שלך במופע את הנערה שמתנשאת עליה.
"נכון", היא צוחקת. "זה הכי לא אני באופי, ובטח שלא על נועה, אבל זה מאתגר לשחק את הרעה. זה מעניין כי אני הכי ילדה של 'אומייגד, בייב'".
יש סיכוי שתלמדי משחק בצורה מקצועית?
"אני לא יודעת אם אעצור הכל ואלך ללמוד באופן מסודר שלוש שנים, אבל במשחק יש תשוקה שאין במוזיקה. כשאני עולה ל'מאמא מיה', יש בי תחושות שאין בהופעות אחרות".
לאחרונה הקלטת שיר עם גל אדם, אחיו של עומר אדם, ובקרוב תופיעו יחד גם ב"סופר סטאר".
"גל ואני מכירים עוד מקודם. עומר הופיע בבאר שבע, והייתי אמורה לשיר איתו. ברגע האחרון גל ואני הופענו יחד, והיה חיבור מהמם שהקהל עף עליו. ואז חשבנו שיכול להיות מעניין לעשות את זה יחד. גל מוכשר ומהמם ברמות".
לאחרונה עברה בוחבוט מיני־משבר, כשעברה שתי פרידות כמעט במקביל. הראשונה מהתיכון שבו למדה, והשנייה מבן זוגה בשנה האחרונה, אליאור, פרידה ששום מדור רכילות לא פספס, כמובן.
"אני בסדר גמור", היא מגיבה בחצי חיוך כמי שהמתינה לשאלה. "אנחנו כולנו משפחה, האחיות שלו הן כמו האחיות שלי, והכל באווירה טובה".
ובכל זאת, הוא היה החבר הרציני הראשון.
"זאת פרידה ראשונה, וזה אף פעם לא נעים. לא בראשונה ולא ב־50, שאני מקווה לא להגיע אליה. אני שונאת פרידות מכל סוג, וברור שזה משהו שזוכרים. אבל אנחנו ילדים בוגרים, ומראש ידענו לאן אנחנו נכנסים. גם ידענו שאם ניפרד - הבטחנו שזה לא יפגע בשום דבר. אנחנו עדיין נפגשים הרבה, וגם בפורים נפגשנו. ברור שזה לא נעים וקצת מלחיץ, אבל לקחנו את זה בחשבון, ועם הזמן אנחנו נלמד להתנהג בסיטואציות כאלה".
בכית?
"לא בכיתי, אבל היה לי עצוב מאוד. זה לא נעים ולא כיף".
זו גם פרידה שכולם כתבו עליה.
"נכון, אבל כמו שפורסם שאנחנו יחד - ככה פורסם גם כשזה נגמר".
מוכנה כבר לקשר חדש?
"לא, תן לי לנשום".
לאחרונה, כאמור, נפרדת גם מהתיכון.
"הייתי חייבת לעבור (ללימודי אקסטרני בתל אביב; ע"ס), כי זה היה מטורף ובלתי אפשרי. הגעתי למצב שהייתי מ־8 בבוקר עד 9 בערב בחזרות, והייתי חייבת את השינוי. נפרדתי מהחברים ללימודים, וזה היה הכי עצוב בעולם, אבל הייתי חייבת. הרגשתי שאני לא נושמת מרוב העומס. ידעתי שאני צריכה מקום שישתלב עם הקריירה שלי, כי גם חשוב לי להצליח בלימודים".
מיותר לשאול אם היית הזמרת בטקסי בית הספר.
"תופתע לשמוע שעד כיתה ז' הייתי ממש מובכת מזה, ולא הסכמתי. בבית הספר הייתי אגם הרגילה ולא המפורסמת. הייתי אומרת למורים שבא לי לשיר, אבל שאני נלחצת מזה. רק בהמשך, בכיתה ט', כבר השתחררתי.
"זה מוזר, אבל הדבר הכמעט יחיד שנתן לי איזון מטורף זה בית הספר. אני זוכרת שהופעתי בחנוכה חודשיים, מול אלפים, ופתאום כשאת חוזרת לבית הספר אף אחד לא מתייחס אלי בצורה מיוחדת. זה תמיד היה מקום שבו אני יכולה להיות שקטה ובטוחה, ועם החברות שלי".
בטוח היו גם מציקים.
"כן. בכל שנה מגיעים לכיתות ז' תלמידים חדשים, חלקם מתלהבים, והם היו מצלמים אותי אוכלת ארטיק, או יושבת בהפסקות עם ספר, ואז מפיצים את זה ומעבירים לעיתונאים. זה היה מבאס ולא נעים".
יש לך מקצוע ביד, למה בכלל ללמוד?
"כל עוד זה תלוי בי, אני אשאר במקצוע הזה לנצח. אבל במיוחד בתקופה הזאת, אנחנו מבינים עד כמה דברים הם נזילים. במקצוע הזה שום דבר הוא לא לנצח, ומה אכפת לי להיות זמרת עם תעודת בגרות? אולי ארצה ללמוד משהו אחרי הצבא.
"לי זה באמת חשוב, ואני נלחמת בשיניים כדי להוציא בגרות. בחנוכה הייתי מופיעה עד מאוחר, ומורה פרטי היה מגיע אלי ב־10 בלילה כדי להכין אותי למבחן ביום שאחרי. זה מוזר וזה המחיר של עבודה בגיל מאוד צעיר. בחרתי במקצוע תובעני, ואני צריכה להיות שם מאה אחוז כי אני פרפקציוניסטית. אם אני לומדת - אני גם אהיה מצטיינת".
erans@israelhayom.co.il