אחרי שכתב את "שחור-כזה" ואת סדרת הספין-אוף "בוגרת-כזה", שתי סדרות שזכו להצלחה ובעיקר הפכו ל"דיבור", קניה באריס מגיע לנטפליקס עם ,"#BlackAF"סדרה שהיא לכאורה על משפחתו, על שלל ילדיו ובעיות היום-יום שאיתן הוא מתמודד (מי שלא יודע מה זה ,AFשיחפש בגוגל).
גם בסדרה הזאת מה שמונח קודם כל על השולחן זה העיסוק בגזע ובצבע. אם תעברו על שמות הפרקים, בכולם מופיעה המילה "עבדות". העניין הוא שבאריס אובססיבי לענייני הגזע עד שכמעט כל משפט שני שלו עוסק בזה. הוא מציין את יום סיום העבדות כיום העצמאות, אך מעסיק, כמה אירוני, עוזר לבן. הוא מזמין ציור שכולו ריבוע שחור ומנסה להסביר מה זה אומר על השחורים, ללא הצלחה.
באריס כתב לעצמו דמות שהיא לא באמת הוא, אבל דרכה הוא מתמודד עם שאלות של הזדקנות, הורות, חינוך וזוגיות. זה מצחיק אבל זה לא קוסבי, אלא נראה כמו דוקו-ריאליטי, אבל הרבה יותר מעניין מ"הקרדשיאנז".
נראה שמה שהכי מאפיין את היצירות של באריס הוא המחלוקת שהן מעוררות. הפעם הסדרה הזאת הקימה עליה את הקהילה השחורה בארה"ב דווקא משום שהיא מתיימרת לייצג אותה. אשתו של באריס, שאותה מגלמת ראשידה ג'ונס, היא בת להורים לבנים-שחורים, ולכן היא לא שחורה בצבע שלה, וגם לא כל הילדים נראים שחורים. הביקורת על באריס היתה שהוא מדבר על שחורים, אבל המשפחה שלו לא מייצגת שחורים - הם לא נראים ככה.
כל זה יצר גזענות על גזענות, אבל היי, לא מפסיקים לדבר על הסדרה. למרות זאת, אחרי כל הרעש מסביב, "#BlackAF"מייצרת מצבים מצחיקים בלי להתאמץ מדי, ומצאתי את עצמי צוחק לא מעט במהלך הצפייה בסדרה. אם אתם בבית וזקוקים להפוגה של הומור, קחו את באריס לצפיית בינג'.
","#BlackAF נטפליקס
• רוצים להשתתף באיחוד של "חברים"?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
