|
|
נכנס לאולם וגנב פלאפונים למרות האבטחה שהיתה במקום [צילום אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
|
|
לירון סולטן ודניאל טאובס, שהתחתנו במזל טוב, גילו שבמהלך חתונתם שנערכה באולמי אוויניו מרכז קונגרסים ואירועים בע"מ, נגנבו פלאפונים מהאורחים. בתביעה שהגישו לבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה, התרעמו על כך שלמרות ששילמו סכומים ניכרים לאבטחה - האירוע לא נמנע ונגרמו להם נזקים. "בסוף האירוע נכנס לאולם האירועים אדם וגנב באופן שיטתי פלאפונים מהאורחים. התברר בדיעבד שבטלוויזיה במעגל סגור שקיימת באולם ניתן היה להבחין בגנב שפועל באופן שיטתי ולוקח לכיסו מכשירי פלאפון שהונחו על השולחן".
לדברי הזוג, הנתבעת התרשלה כשלא התבוננה במסכים בהם ניתן היה לראות בזמן אמת את הגניבה. הזוג הוסיף כי הנתבעת איפשרה לגנב להיכנס בשעה מאוחרת - 23:00 - מבלי לבדוק אותו ולשאול למטרת כניסתו.
הזוג ביקש פיצוי הכולל את עלות מכשירי הפלאפונים שנגנבו על-פי רשימה שמסרו האורחים, בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש. לטענת הזוג, בשלב כלשהו לאחר שהתגלתה הגניבה, נסגרו דלתות האולם על-מנת לנסות לאתר את הגנב ונוצרה מהומה באולם שפגעה בשמחה.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי מדובר בדרישה בלתי סבירה ומדובר ברף זהירות מוגזם. "גם אם היינו מתבוננים במסך הטלוויזיה או מבצעים תשאול ראשוני לא בהכרח ניתן היה למנוע את הגניבה. האשם רובץ על כתפי האורחים שמצאו לנכון להשאיר פלאפונים על השולחנות".
האולם היה יכול להפסיק את גניבת הפלאפונים
השופט דוד שוהם קיבל את התביעה ופסק כי הנתבעת לא קיימה את חובת הזהירות שמצופה ממנה. "הכלל הוא שיש לצפות באופן נורמטיבי את כל מה שניתן לצפות מבחינה עובדתית. האפשרות שתתבצע גניבה באולם שלא על-ידי מישהו מהמוזמנים היא אפשרות שניתן לצפות אותה.
"הנתבעת יכולה הייתה באמצעים שהיו ברשותה, שלא בהכרח נמצאים באולמות אחרים, לגלות את הגניבה ולהפסיק אותה. אני סבור שאילו היה אדם שמסתכל על המסכים במהלך האירוע יכול היה לזהות זאת מבעוד מועד. אני גם סבור שהיה מקום לבדוק את הנכנסים בשעה מאוחרת ולשאול למטרת הגעתם...
"התובעים הסכימו להעמדת מאבטח מיוחד על הכספת, מה שמלמד על ערנותם לנושאי ביטחון, גם אם הם כרוכים בעלויות נוספות. נקבע בפסיקה כי קיים צורך לצפות גם קיומם של אירועים פליליים והכול תלוי בנסיבות. אני סבור שבנסיבות אלה היה מקום לצפות זאת ולפחות היה מקום להעמיד בפני בעלי השמחה את האופציות הקיימות".
בסופו של דבר, הנתבעת חויבה לשלם לתובעים סכום של 20,000 שקל בתוך 30 יום.
