כל אירוע גדול זקוק לדימוי, לתמונה אחת שתלכוד את הלך הרוח החברתי והתרבותי, ושתמש גם את הדורות העתידיים בבואם לדבר על זמן ומקום מסוימים. חודש ומשהו לתוך התפרצות נגיף הקורונה ועדיין קשה לחשוב על נקודה אחת, על דימוי ספציפי שאומר "קורונה" בצורה שאין עליה עוררין. רק שעכשיו נראה שהמצב הזה משתנה. כדרכם של דימויים טובים, גם הדימוי הזה הגיע מהשטח ומחלחל אט-אט גם לתקשורת. הכירו את האסתטיקה החדשה והנכונה של 2020: חלונות השיחה של אפליקציית זום.
אתם מכירים את האסתטיקה הזו אפילו אם אינכם משתמשי זום. זה מסך שחור עליו פעורים ארבעה חלונות רוחביים שמציגים הצצה לתוך משרדיהם (ובימים אלה, סביר יותר לתוך מטבחיהם) של קולגות. הראשים המרחפים האלה, תמיד בזווית לא לגמרי מחמיאה שחושפת איזו שקית שחורה או כתם סורר על אחד הקירות, הופכת בימים האחרונים לשגרתם של יותר ויותר עובדים, שנמצאים בבית כדי להקטין את הסיכויים להדביק ולהידבק בקוביד-19. והשגרה הזו בו זמנית חדשה לנו ולכן גם מפתה, אבל גם מספיק מוכרת כדי שלא נילחם בה. זום, למעשה, פלשה אל חיינו בשבועות האחרונים ונראית כאילו היתה כאן תמיד.
Zoom Video Communications היא פלטפורמה לשיחות וידאו מרובות משתתפים, עם התמחות שפונה לחברות מסחריות ומוסדות אקדמיות, ומיתוג תואם. זאת אומרת, רוצים לדבר עם הנכדים בחו"ל? סבבה, תעשו את זה בסקייפ כמו שאתם רגילים, אבל הנוכחות של זום, הנראות והתפיסה שלה מקצועיים יותר. ואגב, לא שלא בצדק. בעוד אפליקציות אחרות מתחילות לקרטע לקראת המשתתף החמישי או השישי בצ'ט הווידאו, זום מפגישה 25 מהם די בקלות, ומאפשרת לחברות שונות לרכוש את רוחב הפס הרלוונטי להן ביותר, וכן לשתף גם את מי שרק צופה בשיחה ולא בהכרח משדר בה.
במשך שנים, היתה זום מעין סוד לא לגמרי סודי של חברות הטכנלוגיה, ואפשרה להן לנהל ישיבות הנהלה ממספר מוקדים או לסנכרן צוותי עבודה באתרים שונים. ובכל זאת - סוד. כי כמו שמסיבות הפורים של משרדי ההייטק הפכו למוסד כשלעצמו, למסיבה שיש לה ערך מוסף אך ורק משום שלחברה שערכה אותה יש כסף לבזבז, כך גם זום היא בו זמנית כלי עבודה אבל גם סמל סטטוס. ועד כה, רק סקטור עסקי מסויים מאוד השתמש בו.
והשבוע: מהפכה! יצאנו לרחובות הווירטואליים והצלחנו אנחנו, העובדים הפשוטים יותר והזוהרים פחות, לנכס לעצמנו אלמנט אחד של עבודה בהייטק. הזום הולאם, זהו. לא עוד סממן לקדמה טכנולוגית ולתלוש משכורת נאה, אלא הכלי הכי ישראלי שיש, זה שמפגיש את כולם בכוח, גם כשההוראה המפורשת היא לא להתקהל. הבידוד החברתי שנכפה על אזרחי מדינות רבות, הוביל ליצירתה של תרבות עבודה חדשה, שמתבצעת בחלקה הגדול מהבית. לכן בשבועות האחרונים גם משרדים שעד כה לא נזקקו לזום, פתאום אימצו אותה, ומשרדים שהשתמשו בה טרום-קורונה, הבינו שיש לפתע עוד דוברים לשפה הזוּמית הזו. בגוגל טרנדס זיהו שכמות החיפושים הבינלאומיים אחר המונח "זום" שילשה את עצמה בשבועיים האחרונים, והאפליקציה זינקה למקום הראשון בקטגוריית ההורדות החינמיות בחנות האפליקציות של גוגל. ובעוד חברות הבורסות הבינלאומיות רושמות את הימים השחורים ביותר שלהן ב-33 השנים האחרונות, מייסד זום אריק יואן שלשל לכיסו 20 מיליון דולרים ביום המסחר האחרון הודות לעלייה בביקוש למניית זום.
הזכרנו קודם את העובדה שזום מאפשרת לנו להתענג קצת על הלגז'רי של ההייטק כיוון שהיא מקצועית יותר, ולכן משדרת גם איכות, אבל זה לא רק ביזנס. זום היא גם אפליקציה שמנסה - ומצליחה - להפוך את שיחת הווידאו לכלי של ביטוי עצמי, ובגרסאות שונות שלה קיימת האפשרות לחלוק מעין לוח כתיבה או קשקוש בין משתמשים שונים, להעביר פילטר מתקן ומחמיא על הפרצוף ואפילו להחליף את החדר המעפן שאתה משדר ממנו לתמונה תוססת לבחירתך. כן, בסופו של דבר זו אפליקציה לשיחת ועידה שמאפשרת לעובדים לשוחח זה עם זה גם כשהם לא יושבים פיזית באותו המקום, אבל סוד הקסם של זום הוא בכך שהיא מבינה שחובה עליה להיות גם קצת כיפית. בהתאם, הפופולריות שלה לא מדווחת רק באתרים שמתמחים בכלכלה, טכנולוגיה וטלקום, אלא גם באתרי סגנון חיים, תרבות ובידור. אפילו רשתות מזון מהיר רוכבות על גל הבידוד החברתי, ומציעות ללקוחותיהם לנהל ארוחה חברית באמצעות שיחת וידאו. זום היא עכשיו חלק משיחה בינלאומית רחבה הרבה יותר - היא אורח חיים, וככזו, היא כוללת שגרת עבודה אבל גם אפשרות ליהנות.
ההנאה הזו מהדהדת לנו הרבה דברים חיוביים, שעזרו להתמכרות לזום להחליק במורד הגרון הלאומי בקלות יחסית. זום נראית כמו שיחת הווידאו המשפחתית עם האחיין שמטייל בדרום אמריקה, רק פי חמישה. היא וידאו בלוג או טיק-טוק שהתפתח למימדי ענק והפך למעונב ומקצועי יותר. היא הקליפ ל"שבט אחים ואחיות", רק בלי השיר שאי אפשר להוציא אחר כך מהראש. שימו לב - לא לשווא נבחר השיר הזה לשיר הבלתי רשמי של בהלת הקורונה והיה הראשון לקבל קריוקי מרפסות המוני בפתח תקווה. משהו בחיבור הזה שבין המילים התלותיות לאיכות המנותקת, המנוכרת והמסוגרת של הקליפ (בו כל אמן כלוא בתוך ריבוע וידאו משלו, וכוחם נוצר מאיזו אחדות מלאכותית, שנוצרה בתהליך עריכה), מזכיר מאוד את ההתבצרות בבתים מחד, ואת הרצון לגשר עליה מאידך. בקליפ, כמו במרפסת, כמו בזום, אנחנו רק רוצים להיות מוקפים ריבועים קטנים של אור.
על רקע התקופה חסרת הוודאות הזו, זום מאפשרת לנו לעשות את מה שאנחנו הכי טובים בו: לחיות את החיים בכוח. לא רוצים שנצא מהבית? אין בעיה, הבאנו את המשרד אל האמ-אמא של הבית, ועוד הפכנו אותו לקצת שכונתי.