המקרה של הגבר שרצח את ביתו התינוקת בדקירות סכין ופצע קשה את הבת הבכורה ואת אשתו זעזע אותי עמוקות. דבר ראשון המשפחה גרה ממש כמה דקות הליכה מהבית שלנו, סביר שאני והרוצח ברק בן עמי קנינו באותו הסופר, סביר שעמדנו בתור אצל אותו הירקן, ונדמה לי שפעם כשחיכיתי שהבנות יסיימו חוג ראיתי אותו מטייל עם הבת שלו והוא נראה אבא נורמלי לחלוטין.

אתמול פורסמו קטעים מתוך עדות האישה - היא סיפרה שהוא סבל לאחרונה מהתקפי זעם. שהם היו רבים הרבה, ושהרצח התרחש אחרי מריבה סביב התחפושת שהילדה היתה אמורה ללבוש באותו בוקר שישי לגן.
היא סיפרה שאז ברגע של טירוף הוא התחרפן ודקר את המשפחה שלו. שהיא ניסתה לעצור אותו ולא הצליחה.
השכנים שמעו את הצעקות אבל לא הספיקו למנוע את המעשה הזוועתי שלו.

מצד אחד אני באמת לא מבין איך איש יכול לתקוף ככה את הילדים שלו ואת אשתו בסכין. זה מחריד, וחייבים להגיד ש-99 נקודה תשע אחוז מהגברים לא מסוגלים אפילו לחשוב על מעשה כל כך קיצוני ונורא. חשוב להגיד את זה.

מצד שני בואו נדבר רגע על התקפי זעם אצל גברים.

הרבה מאד גברים מכירים את התחושה הזו שהפיוז קופץ. יכול להיית שאני נראה לכם כזה חמוד פה בטלויזיה, אבל גם לי יש רגעים כאלה. שבהם הכעס עולה בגוף, ואני מוצא את עצמי צועק, מאד חזק. ולפעמים אפילו בא לי לתפוס איזה משהו ולהעיף אותו.

אני תמיד מתחרט אחר כך על הרגעים האלה ובעיקר מרגיש רע עם עצמי.ואני מודה שבעבר זה גם היה קורה לי לא מעט. הייתי מסביר לעצמי שאשתי הטריפה אותי, ואתם במקרה מכירים אותה, אבל לא משנה מה אשתי או כל אישה אחרת עשתה או אמרה. שום הצדקה לפגוע באלה שהכי יקרות לך. גם אם זה רק בצעקות או בהתנהגות תוקפנית אחרת. התקפי הזעם שלי הם באחריותי בלבד.

יש הרבה גברים שיגידו שזה אפילו בסדר, שבעצם ככה אבא צריך להיות, לאבד את זה מדי פעם, לצרוח, להשתולל אולי אפילו לשחרר איזו מכה. יש הרבה מאיתנו שגדלו עם אבות כאלה. אבל אני החלטתי שאני רוצה להיות אבא ובן זוג אחר. הצטרפתי למעגל גברים, התחלתי טיפול ואני לא מתבייש בזה. להיפך.

אני גאה בזה שלמדתי לשלוט ברגעי הכעס שלי, לעצור את עצמי ולהרגע בזמן, להיות סמכותי בלי להיות תוקפני. וזה שיפר משמעותית את היחסים שלי עם אשתי ועם הבנות וגרם לי להרגיש יותר טוב עם עצמי. אני מספר את זה כאן בטלויזיה כי אני רוצה להעביר מסר לאחים שלי הגברים - אם אתם מרגישים שיש רגעים שבהם בת הזוג או הילדים שלכם מפחדים מכם, שהם מביטים בכם עם פחד בעיניים, תעשו עם זה משהו. קחו אחריות. זה מתחיל בזה שתגידו שלוש מילים - ״אני צריך עזרה״.

האזינו למונולוג המלא