אם יש משהו שגדי יברקן למד בשנה האחרונה, זה לא לקחת את כל מה שמבטיחים לו כעובדה. מי שהיה בעשור האחרון בליכוד, עבר לכחול לבן והוצב במקום ה־33 ברשימתה, שהכניס אותו לכנסת - זעזע שוב את המערכת ביום הגשת הרשימות לבחירות הקרובות כשהודיע על חזרתו לליכוד, היישר אל המקום ה־20 והמשוריין של ראש הממשלה.
רבים במערכת הפוליטית, כולל נאמניו הקרובים, הביעו זעזוע מהמהלך וראו בו חוסר נאמנות. אבל ליברקן, כצפוי, גרסה קצת שונה. במשך שבועות שמר הכל בבטן, אחרי שבליכוד אסרו עליו לדבר בעקבות הרגישות במעבר בין המפלגות. עד עכשיו.
"המילה בגידה היא עדינה לעומת הביקורות וההשמצות שספגתי", הוא אומר, "חשוב לי להציג את הצד שלי, כדי שהציבור יבין שאם באמת הייתי אופורטוניסט, כמו שהציגו אותי, לא היו בחירות נוספות - כי אני הייתי הח"כ ה־61 שחסַר לנתניהו בגוש הימין.
"כשהלכתי לכחול לבן, קיבלתי את ההחלטה הכי קשה שיש. הבאתי איתי עשרות אלפי מצביעים מהקהילה האתיופית. הגבול בין אומץ לטמטום הוא קטן. להגיד למצביעי העדה, בעיקר למבוגרים, להצביע למפלגה שהיא לא ליכוד, זה כמו להגיד ליצחק שמיר להצביע למרצ. ועדיין, הלכתי על זה בכל הכוח".
אז למה עזבת את כחול לבן?
"כי הם רימו אותי. למדתי בדרך הקשה שסדר העדיפויות שלהם שונה משלי.
"הגעתי לכחול לבן חדור מטרה לקדם את הזכויות של יוצאי אתיופיה. כשעברתי מהליכוד לתל"ם בראשות בוגי יעלון, הובהר לי שהרשימה תטפל בהזנחה של האתיופים, שנמשכת 40 שנה. כשתל"ם נכנסה לכחול לבן, האמנתי שזאת הפלטפורמה הכי נכונה לשם כך. אבל ביום שהבנתי שהדברים אינם כך, ושהקהילה האתיופית לא נמצאת בראש סדר העדיפויות של כחול לבן, נשברתי.
"הבין את הטעות". עם נתניהו
"אחרי הבחירות הראשונות ב־2019 נשארתי נאמן לכחול לבן. אחרי הבחירות השניות הבנתי שבני גנץ לא לוקח אותי ברצינות. כשהוא ניסה להרכיב ממשלה, ביקשתי ממנו שנושא הקהילה האתיופית יהיה בתוכנית 100 ימים של הממשלה. הוא אמר לי 'בסדר', ואז גיליתי שבמשא ומתן של עמיר פרץ מול כחול לבן על הרכבת הממשלה, העבודה־גשר שמו על השולחן את הנושאים של הקהילה האתיופית - וגנץ סירב לבקשות שלהם.
"אני ממש זוכר את הרגע שראיתי את עמיר פרץ יוצא מהדיונים. הוא וח"כ אורלי לוי־אבקסיס פגשו אותי במזנון הכנסת, ופרץ פרס בפניי את ההתנגדות של כחול לבן בנושאים האלה. הייתי המום. הרי כמה ימים לפני כן בני דיבר איתי אחרת. ידעתי שמה שלא נמצא בהסכמים הקואליציוניים כבר לא יקרה אחר כך, ולכן היה חשוב לי שנושא הקהילה האתיופית יהיה בהסכם.
"באותו רגע רצתי למליאה, לגנץ, ואמרתי לו, 'אני יודע שהנושאים של הקהילה לא נכנסו למשא ומתן עם מפלגת העבודה'. גנץ אמר לי 'נבדוק' ושלח אותי ליו"ר הסיעה, ח"כ אבי ניסנקורן. גם הוא אמר, 'אבדוק'. ואז הסקתי מסקנה: היחיד שצריך לבדוק דברים זה אני. תהיתי למה אני מאמין למה שאומרים לי, אם זורקים אותי מאחד לשני.
"באותו רגע הבנתי שבכחול לבן מרמים אותי. איך ייתכן שהנושא של קידום הקהילה האתיופית כתוב במצע של כחול לבן, אנשים הצביעו לנו גם בגלל זה - ובמשא ומתן, בזמן אמת, הנושא בכלל לא על סדר היום? רצתי במליאה, התרעתי בזמן אמת בפני בני גנץ, אבל הבנתי שאני רץ במעגלים סביב עצמי. זה היה הקש ששבר את גב הגמל".
בפוליטיקה יש הרבה אילוצים. היה שווה לעזוב בגלל אכזבה אחת?
"הגעתי לפוליטיקה כדי לדאוג ליוצאי הקהילה האתיופית, וזו המהות המרכזית שלי כשליח ציבור. יש עוד נושאים רבים שאני רוצה לקדם, אבל הקהילה שממנה אני מגיע נמצאת בראש.
"זה לא היה אירוע בודד, אלא התנהלות כללית של כחול לבן כלפיי. הנה דוגמה נוספת: ביקשתי מגנץ, בשיחה בארבע עיניים, לקדם הצעת חוק שתסגור את מח"ש ותקים אותה מחדש, בגלל אלימות של שוטרים כלפי צעירים יוצאי אתיופיה בפרט. הוא שלח אותי לפגישה עם חברי הכנסת מיקי לוי ויואב סגלוביץ'.
"אחרי הפגישה איתם הבנתי שהם לא הולכים לתמוך בזה, ושאין סיכוי שהחוק שלי יעבור בכחול לבן. הבנתי שזה לא מקדם את האג'נדה של הרשימה, שהיא להגן על המערכת, בזמן שאני מנסה לבקר אותה. זו היתה השיטה של גנץ בכל פעם, לגלגל אותי הלאה, עד שבסוף התגלגלתי החוצה".
מיקי לוי וסגלוביץ' היו בעברם אנשי משטרה מוערכים. לא היה משקל לדעתם?
"אם הם מוערכים כאנשי משטרה, אני צריך להיות מוערך כאדם שמגיע מהמגזר. אבל זה לא היה כך. אם הייתי חושב שמדובר במקרה בודד, לא הייתי מרגיש מרומה. אבל בכחול לבן ניסו כל הזמן להקטין אותי.
"אתן לך דוגמה נוספת. בספטמבר, עם תחילת שנת הלימודים, התגלה שבקריית גת יש גן עם הפרדה בין אתיופים ללבנים. אני הזדעזעתי שבמדינת ישראל בשנת 2019 קורה דבר כזה. היינו שבועות לפני הבחירות, וציפיתי שכחול לבן יעמדו מאחוריי ויעלו את הנושא הזה לסדר היום הציבורי והתקשורתי. בסוף מצאתי את עצמי מטפל בזה לבד.
"חברי הכנסת פנינה תמנו־שטה, מיכאל ביטון ויזהר שי שלחו מכתבים למשרד החינוך, אבל חוץ מהם - נאדה. החלטתי ללכת לגן עם מצלמה, כחבר כנסת, והעירייה הזמינה לי משטרה. נלחמתי שם לבד, ללא גיבוי, כשאני רואה את ילדי הגן המקסימים, בצבע הכי יפה בעולם, שכל חטאם הוא שמישהו גזען החליט שהם צריכים להיות לבד. החלטתי לסגור את הגן, והצלחתי.
"גנץ גלגל אותי הלאה" // צילום: גדעון מרקוביץ'
במאמץ משותף עם מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבוהב, ואנשי מחוז דרום של המשרד, הגן נסגר בתוך חודש, ודאגתי שייצא חוזר מנכ"ל כדי שהאפליה הזאת לא תחזור על עצמה.
"ומה עשו לי בכחול לבן? במקום להיות גאים בעשייה שלי, החליטו להשתיק את המאבק שלי. הם ממש דאגו שאף אחד לא יסקר את האירוע. כשצוות של אמנון לוי מערוץ 13 הגיע אלי הביתה וחיבר אותי לאוזנייה כדי שאדבר עם אמנון שישב באולפן,
בערוץ 13 קיבלו טלפון עם צרחות מהדוברות של כחול לבן, שדאגו להוריד אותי מהשידור. אמרתי לעצמי, לא יכול להיות. בחיים שלי לא הייתי נבוך בצורה כזאת. אני חבר כנסת, והדוברות של המפלגה שולטת לי בחיים ומונעת ממני להתראיין, כשהאוזנייה כבר מחוברת לאוזן שלי ומקליטים. חטפתי שוק.
"אם עפר שלח היה מביא הסכם שלום בין הישראלים לפלשתינים והיתה קמה מדינה פלשתינית, מישהו מכחול לבן היה מונע ממנו להתראיין? כנראה שלא. מבחינתי, סגירת גן על רקע גזעני במדינת ישראל היא הרבה מעבר להקמת מדינה פלשתינית. את עפר שלח או יועז הנדל לא היו מורידים בצורה משפילה כזאת משום שידור.
"גם כשהוזמנתי לתוכנית 'העולם הבוקר', הבנתי לפני השידור שבכחול לבן ביטלו את הגעתי, ביוזמתם. הראיונות הללו היו חשובים לי. אני רוצה שלישראל תהיה תדמית טובה בעולם, אז אני נאבק בגזענות מבפנים ומראה שבישראל סוגרים גן בגלל אפליה. אם הנושא הזה לא אמור לפתוח חדשות, מה כן?"
שאלת את הדוברות של כחול לבן למה זה קרה?
"שאלתי, ואמרו לי: 'אנחנו מחליטים'. בלטתי מאוד בסדר היום של כחול לבן, ויכול להיות שלאנשים שם היה אינטרס לרסן אותי.
"האירועים האלה שברו אותי. כל מערכת היחסים שלי עם כחול לבן התחילה להתערער. אמרתי לעצמי שלא בשביל החרמות האלה נכנסתי לפוליטיקה, ושאני לא מוכן להסכים לכל התנאים כששמים רגל על הצוואר שלי. קשה לי מאוד לקבל את המשמעת הזאת, כשהיא באה על חשבון נושאים שבגללם נכנסתי לפוליטיקה. לא הייתי עושה את המעבר בשביל ג'וב או בשביל כיסא".
יברקן (39) נולד בכפר היהודי סמיין שבצפון־מערב אתיופיה. אמו, ינגוסה אשטיה (76), היתה חברה בחבר המושבעים של הכפר, ואביו, אשטיה יברקן ז"ל, היה איש ציבור. "אבא שלי לא ידע קרוא וכתוב, אבל היה בא לבתי משפט אזוריים והיה לו שם. הוא היה מסייע ליהודים באתיופיה. למשפחה שלי ולקהילה היתה עוצמה שחינכה אותי לעמוד על שלי.
"ביום שהושבעתי כחבר כנסת נישקתי לאמא שלי את הרגליים בכנסת, כי הגעתי לשם בזכות החינוך שלה. אנשים שאלו אותה אם היא מופתעת שהגעתי לאן שהגעתי, והיא ענתה שתמיד ידעה שיש בי כוחות להגיע לכל מקום שארצה, ושהיא יודעת שאני מנהיג.
מנשק את רגלי אמו ביום ההשבעה // צילום: גדעון מרקוביץ'
"בקהילה האתיופית לא נותנים לילדים לדבר בפני מבוגרים כשהם מנהלים שיח, אבל אותי תמיד עודדו לדבר מול מבוגרים. הייתי הבדרן של המשפחה, זה שמעז, זה שנמצא במרכז העניינים. ההורים שלי נתנו לי את הביטחון להיות כזה גם בחוץ.
"כבר מגיל צעיר ראיתי סביבה חזקה ולמדתי לעמוד על שלי. כל חיי הם מאבק. כל חיי שחיתי נגד הזרם. האמנתי בדרכי גם כשאף אחד חוץ מהסביבה הטבעית שלי לא האמין בי, כי קיבלתי חום ואהבה ואמונה שאני מסוגל לכל".
הוא הצעיר מבין 17 אחים, חלקם כבר אינם בחיים. אחותו, אלטקלט שטה, נרצחה בשנת 1995 על ידי בעלה לעיני ילדיה, מה שהביא את יברקן להילחם גם באלימות כלפי נשים. "אחותי היתה אישה דומיננטית וחזקה, היא היתה 'גבר בין גברים', מה שנקרא. אישה חכמה, דעתנית ועצמאית, לא אישה אתיופית טיפוסית בכלל. זה כנראה בדיוק מה שהפריע לבעלה, ולצערי הרב היא שילמה על זה מחיר כבד".
בשנת 1991 עלה עם משפחתו לישראל במסגרת מבצע שלמה. בתחילה התגוררה המשפחה במלון בטבריה, ולאחר כחצי שנה עברו לאתר קרוואנים בקיבוץ חולדה. אחרי שנתיים עברו לרחובות.
בנעוריו התחנך בבית הספר מקווה ישראל, ובצבא שירת בחטיבת גבעתי והגיע לדרגת סרן כקצין מודיעין. הוא למד לתואר ראשון במשפטים במכללה למנהל, אבל טרם השלים אותו. בין שלל תפקידיו החברתיים, היה ממקימי מטה המאבק לשוויון חברתי של עולי אתיופיה בישראל יחד עם ח"כ פנינה תמנו־שטה, אז עורכת דין. המטה היה שותף במאבק במסגרת פרשת תרומות הדם ובגיבוש תוכנית החומש לשילוב יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. לפני עשור אישרה הממשלה הצעה שיזם יברקן להוסיף 13 קייסים ולאפשר להם סמכויות חוקיות לבצע טקסי דת, רישום נישואים, עריכת חופות וביצוע ברית מילה.
לפני ארבע שנים מונה לראש המכינה הקדם־צבאית החילונית "בארי" אך פרש מניהולה כעבור שנה, לאחר שנטען כי משך סכומי כסף גדולים מהנדרש מהקרן המממנת את המכינה וכי הגיש דיווחים לא נכונים לגבי ייעוד הכספים.
"מה שמניע אותי הוא השורשים שלי", הוא מסביר, "אני בן אדם שמגיל קטן חיכה לגאולה של חזון הנביאים, של חזרה לארץ ישראל, ואני לא יכול לנתק את הכמיהה של קהילה שלמה ושלי לארץ. מבחינתי, כל מהלך שאני עושה הוא חלק משרשרת של אלפי שנים, ולא ייתכן שאנשי הקהילה שלנו, שהשורשים שלה כל כך חזקים, צאצאים של מלכים בארץ ישראל, יהיו אורחים בביתם.
"רק בוגי נלחם בשבילי" // צילום: אורן בן חקון
"אני זכיתי בדורי להיות בארץ ישראל, וזה לא מובן מאליו. הגשמתי את חלומי בגיל 8 כשעליתי לארץ, ולא משנה איזה תפקיד אעשה בחיי - כל רגע מיום העלייה שלי הוא בונוס בעיניי".
יברקן מתגורר עד היום ברחובות, בגפו, "עד שאמצא אהבה".
אתה פנוי לזוגיות?
"כבר הייתי קרוב פעמיים לחתונה, אבל בסוף זה לא קרה. אהיה פנוי לזוגיות אחרי הבחירות, והיא ממש לא חייבת להיות מהקהילה. ללב שלי אין עיניים, הוא עיוור צבעים".
הביקורת שלו אינה רק על כחול לבן, אלא גם על חלק מהח"כים יוצאי העדה. "הפוליטיקה הישראלית רגילה לחברי כנסת אתיופים כנועים וצייתנים ומאלצת אותם להגיד תודה שהם ברשימה. אני מכבד את התרומה של חברי הכנסת יוצאי הקהילה לעשייה, אבל אף אחד מהם לא עומד על הרגליים האחוריות שלו בנושאי הקהילה ואומר 'ייהרג ובל יעבור'.
"עזבתי את הליכוד כי נושאי הקהילה האתיופית לא קודמו, וחזרתי לליכוד, כי הנושאים הללו לא קודמו בכחול לבן. ההתנהלות של כחול לבן מולי השפיעה מאוד על ההחלטה הזאת".
ואולי גם עזר שבליכוד הציעו לך מקום בטוח בכנסת הבאה.
"אם הייתי רוצה לעזוב את כחול לבן בגלל המיקום, הייתי עושה את זה מזמן. כבר בסוף כהונת הכנסת ה־21, במאי 2019, כשהגושים היו 60-60, קיבלתי הצעה לעבור לליכוד, ולא עברתי, כי עדיין האמנתי בכחול לבן. נתניהו הציע לי להיות שר הקליטה, או שר בכל נושא חברתי אחר, וסירבתי.
"יכולתי לשדרג את מקומי, הכנסת לא היתה מתפזרת, והיו נמנעות ממדינת ישראל עוד שתי מערכות בחירות. אבל חשבתי שמעבר לליכוד בשלב ההוא יהיה מהלך לא מוסרי. קיבלתי את המקום שלי בכנסת מתוך בחירה של מצביעי כחול לבן, ואם הייתי עובר לליכוד, הייתי למעשה משתמש בקולות שלהם לטובת הליכוד.
"אז ההצגה הזאת של כחול לבן, כאילו אני אופורטוניסט, היא מגוחכת. הייתי נאמן להם לחלוטין".
בכחול לבן הוציאו הודעה שממנה משתמע שגנץ ויעלון זרקו אותך.
"הופתעתי מסגנון ההודעה, כי הם הרבה יותר אינטליגנטיים מזה. הם היו מעודכנים לאורך כל הדרך שאני במשא ומתן עם הליכוד. הם ידעו על זה שבועיים קודם לכן, ודיווחתי על כל פגישה שהיתה לי עם כל גורם בליכוד, כולל עם נתניהו עצמו.
"הם רצו להציג לציבור תמונה שלפיה אני ערקתי, וזו היתה פשוט הצגה. אבל כשראיתי את הכותרות עלי, ידעתי שקיבלתי את ההחלטה הנכונה. בזמן שבתקשורת הכותרות זעקו על 'עריקה' ו'בגידה', בקרב יוצאי אתיופיה היתה שמחה אדירה. שמחו שחזרתי לליכוד, לבית הטבעי שלי. בכחול לבן חושבים שהדיחו את גדי, אבל הם לא מבינים שהדיחו קהילה שלמה. האנשים שתומכים בי לא יצביעו להם".
כל הקהילה תומכת בך?
"אנשים הצביעו כחול לבן בזכותי ובזכות ח"כ פנינה תמנו־שטה, שהיא ח"כית חרוצה ופורצת דרך. אבל אני והיא חושבים אחרת. זה שאנחנו שני אתיופים, לא אומר שאנחנו חושבים אותו הדבר. אני מאחל לה הצלחה".
"פורצת דרך". תמנו-שטה // צילום: קוקו
בוגי יעלון נלחם בשבילך בתוך כחול לבן. הוא פנה באופן אישי לצביקה האוזר ולאורלי פרומן, וביקש שיתחלפו איתך במיקום.
"בוגי אכן נלחם בשבילי. הוא הביא אותי לתל"ם, לכחול לבן, והאמין בי, והוא אדם מדהים. הכרנו בליכוד, אני מעריך אותו מאוד. אני זוכר את הפגישה הראשונה שלנו, ברמת החייל בתל אביב, כשהוא סיפר לי שהקים מפלגה. היה לו חזון, הוא היה נעים כל כך, והאמנתי שהקהילה חשובה לו. ראיתי את זה בעיניים שלו והלכתי אחריו.
"ערכנו פגישה משותפת עם הקייסים, שנתנו את ברכת הדרך שלהם. בוגי כיבד אותם, כיבד אותי, ואני זוכר את זה גם היום, כשאנחנו כבר לא באותה מפלגה. אמרתי לקייסים שאני מאמין בבוגי, שאני מכבד אותו ושהוא יעמוד במילתו, כי לא לכל פוליטיקאי אפשר להאמין, בטח לא לכל ראש מפלגה.
"להגיד למבוגרים בקהילה האתיופית ולקייסים להצביע למפלגה שהיא לא ליכוד היה כמעט בלתי אפשרי, כי מדובר באנשים שזוכרים חסד נעורים לבגין ולשמיר. הליכוד מדבר על ארץ ישראל ועל ירושלים, וזה מה שחשוב לקהילה.
"בוגי מעריך אותי, ומבין כמה קשה היה לי לוותר על הליכוד בהתחלה. גם לאורך הדרך, כשעדכנתי אותו בהתפתחויות במשא ומתן עם הליכוד, הוא היה קשוב כל העת. אבל מהאחרים בכחול לבן קיבלתי תחושה של הילד הרע. גנץ אמר לי שמבחינתו אני יכול לעזוב, וכל השאר אמרו לי שההצעה מהליכוד היא פייק ולא אמיתית".
ח"כים נלחמו בפריימריז על מקומות ריאליים ברשימה, ואתה הגעת בשריון נוח של ראש הממשלה.
"המון קרדיט מגיע לח"כ מיקי זוהר. הוא זה שתיווך כל העת ביני לבין הליכוד וגרם למעבר שלי לקרות. הוא עשה זאת בצורה נעימה וטובה. נתניהו מתייחס אלי מדהים, ורואים את השינוי האדיר בקמפיין הליכוד בהתמקדות בנושאי אתיופיה.
"הליכוד דומה לגבר שנפרד מאשתו אחרי 40 שנה, ואז הוא מבין עד כמה הוא טעה, ושאין תחליף לאישה הזאת, גם אם ייצא לפרק ב'. הליכוד זנח את הקהילה 40 שנה, וכשחלק גדול מהקהילה זנחה אותו לטובת כחול לבן, הליכוד הבין את הטעות.
"בקהילה לחצו עלי לחזור הביתה לליכוד, כי האמינו בכוונות של נתניהו לתקן את היחס לקהילה האתיופית. המקום ה־20 שלי הוא הצעד בונה האמון הראשון של נתניהו מול הקהילה".
מה הוא הבטיח לך?
"סגרתי עם ראש הממשלה על קידום הקהילה בנושאים חברתיים - דיור, בריאות. 7,500 איש שיעלו בשנים 2021-2020. השבוע בדיוק ליוויתי עולים מאתיופיה. ישבתי במטוס ליד ילד בן 8, שהזכיר לי אותי בהתלהבות שלו, בברק בעיניים".
קיבלת מנתניהו הבטחה להיות שר?
"דיברנו על המון דברים, אני לא יכול לפרט את כולם. הוא הבטיח לי שאהיה גורם משמעותי בממשלה הבאה, שאוכל לקדם את כל הנושאים שדרשתי. למשל, הוא הבטיח שתוקם ועדת חקירה בנושא מח"ש.
"הגיע הזמן שבכירים בקהילה יהיו בתפקידי מפתח - כמו מנכ"לים של משרדי ממשלה, ולא עובדי קבלן במשרדי ממשלה; נושא של עידוד ההשכלה הגבוהה בקהילה; המאבק בגזענות, שצריך להתנהל כמו שהעולם נלחם בקורונה. הגזענות הורגת בעולם יותר מהקורונה".
השר לביטחון הפנים, ארדן, שממונה על המשטרה ועל היחס שלה לאתיופים, הוא לא מכחול לבן.
"נכון. השר ארדן היה יכול לעשות יותר, ולצערי הרב זה לא נעשה. יכולנו למנוע יותר מקרים אם ארדן היה פחות מגבה שוטרים על אוטומט. זה שאני אשב איתו באותה מפלגה לא אומר שבאתי לחפות על שרים מהליכוד באופן אוטומטי. אני מכבד את ארדן באופן אישי כאדם וכשר, אבל חושב שבמשרד לביטחון הפנים, ובכל מה שקשור ליחסים בין המשטרה לבין צעירים יוצאי אתיופיה, צריך שינוי".
אתה חושב שתסחף אנשים מהקהילה בחזרה לליכוד?
"אני משוכנע שאחרי שאני חזרתי הביתה, כמה אלפים יתפקדו לליכוד. מאז שנכנסתי, לפני כמה שבועות, כבר היו כמה מאות. זה ינציח את נושא יוצאי הקהילה האתיופית על סדר היום של הליכוד".
"אכנס לרשימה גם בלי שריון // צילום: אריק סולטן
מה המסר שלך לכחול לבן?
"כחול לבן זו רשימה שהביאה רעננות לציבור הישראלי, ויש בה אמירה לאזרחי ישראל לקבל החלטה ולבחור בין שלטון נתניהו לבין השלטון שלהם. זה בדיוק מה שיפה בדמוקרטיה. אני מכבד אותם, אני מכיר להם תודה, אבל אינני אסיר תודה. הייתי רוצה שתשאלי אותם רק דבר אחד: 'למה גדי עזב?', ושפעם אחת יענו בכנות. הם לקחו אותי כמובן מאליו, זה תמיד היה שם באוויר.
"אני מצפה שאותם אנשים בכחול לבן, שמהללים שלטון חוק ודמוקרטיה, יידעו גם לכבד בחירה של איש ציבור, כלומר את הבחירה שאני עשיתי. כי בסופו של דבר, כשבני גנץ ואני נפרוש מהפוליטיקה, אני אחזור לקהילה שלי, שיש בה המון בעיות, ובני גנץ יפרוש לעולם שלו, שיש בו המון אופציות.
"אני יודע בוודאות שהרוב המוחלט של חברי הכנסת של כחול לבן היו שמחים להשתלב בליכוד. הם פשוט לא קיבלו הצעה כזאת בעצמם, אז קל להם לדבר נגדי".
מה הן בעצם הדעות הפוליטיות שלך, או שאתה הולך עם מי ש"לוקח אותך ברצינות"?
"אני איש ימין, אולי אפילו הכי ימני מכל הימנים בכנסת".
מה יהיה בבחירות הבאות, כשכבר לא תהיה במיקום משוריין?
"אתמודד בפריימריז, ואני מאמין שאהיה מספיק טוב ואכנס לרשימה גם בלי שריון".
DanielleR@IsraelHayom.co.il
"שילמד צניעות" // תגובות
מכחול לבן נמסר: "כחול לבן מחויבת לפתור את הסוגיות והבעיות שאיתן מתמודדים ישראלים יוצאי אתיופיה, כמשימה לאומית. אנחנו מתחייבים להעלות במדיניות מרחיבה את 9,000 בני המשפחות בגונדר, המוכרות בהחלטת הממשלה; לבצע רפורמה במשטרה, שתמנע את שיטור היתר כלפי בני העדה האתיופית; להטמיע מערכי שיעור למניעת גזענות ואפליה וללמד את מורשת יהדות אתיופיה; להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לטיפול באפליה ובגילויי הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה ועוד.
"זאת, בניגוד לליכוד, שבמשך יותר מעשור מתנגד לנושא ונכשל במציאת פתרונות אמיתיים למצב, לא קידם עלייה שאינה במסגרת קמפיין בחירות, והכשיל פעם אחר פעם ועדות חקירה לבחינת הגזענות.
"ח"כ פנינה תמנו־שטה כבר הובילה מהלכים משמעותיים לטובת יוצאי אתיופיה - ובהם ביטול הנהלים המפלים בתרומות דם, צמצום תופעת הוצאת היתר של ילדים מבתיהם על ידי הרווחה, קידום ייצוג הולם בחברות ממשלתיות, צמצום הבידול של צעירים אתיופים בחינוך ובצבא ועוד.
"טענותיו של גדי יברקן בחלקן לא מדויקות, ובחלקן מומצאות לחלוטין. מי שמתייחס בקבלנות קולות ובזלזול לבני הקהילה שלו, לא יוכל לייצג אותם נאמנה. מי שמחליף מפלגות יותר ממה שביבי דוחף לבחירות, לא יכול להצטייר כאידיאולוג. צר לנו על הצעד המכוער שעשה, אך ורק למען אתנן פוליטי שלעולם לא ימומש, כמו כל הבטחות נתניהו לקהילה האתיופית בעשור האחרון".
ח"כ פנינה תמנו־שטה מסרה: "אני ממליצה לגדי יברקן ללמוד מהי צניעות. הוא עדיין לא היה שנה בכנסת ולא העביר שום חוק, אז לפני שהוא מטיף לאחרים, שיסתכל על עצמו. בשביל מה לעבור ארבע מפלגות ולחנות במפלגה שבמשך עשור לא הובילה לפתרונות במצבה של קהילת יוצאי אתיופיה - לא בנושא הגזענות, לא בנושא העלייה ולא בקידום מצבה הכלכלי העגום?
"מי שהפילה פעם אחר פעם ועדות חקירה לבחינת הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה היא ממשלת הליכוד. מוטב שיברקן יעמוד מאחורי החלטתו לשדרג את מקומו, בלי לחפש תירוצים מן הגורן ומן היקב. אני מאחלת לו הצלחה במציאת אידיאולוגיה יציבה, בלי לסחור בקולות הקהילה. בכנסת צריך קצת יותר מלהיות קבלן קולות".
