הטייס שהפך לנשיא מצרים - ונשלח לכלא: חוסני מובארכ מת בגיל 91
הנשיא המצרי, שריצה מאסר בשנים האחרונות לחייו, ירש את סאדאת וכיהן בתפקיד במשך 30 שנים עד שהודח במחאת "האביב הערבי". נתניהו הביע צער על מותו: "היה ידיד אישי שלי ומנהיג שהוביל לשלום"
נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארכ, הלך היום (שלישי) לעולמו היום בגיל 91. מובארכ שלט במצרים במשך שלושים שנה והודח מהשלטון במהלך ההפיכה ב-2011. מאז הדחתו עמד מובארכ למשפט בגין כמה עבירות שונות, בחלקן הורשע ובאחרות זוכה. מובארכ היה ידידן המרכזי של ארצות הברית וישראל באזור והוביל את ארצו לקדמת הבמה הערבית, עד שהודח במהלך האביב הערבי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הביע את צערו על מותו של מובארכ: "בשם אזרחי ישראל ובשם ממשלת ישראל, אני מבקש להביע צער עמוק על לכתו של הנשיא חוסני מובארכ. הוא היה ידיד אישי שלי ומנהיג שהוביל את עמו לשלום ולביטחון, לשלום עם ישראל. נפגשתי איתו פעמים רבות, התרשמתי מהמחויבות שלו, ואנחנו נמשיך ללכת בדרך המשותפת הזו. אני מבקש לשלוח תנחומים לנשיא עבד אל פתח א-סיסי, למשפחת מובארכ ולעם המצרי".
מוחמד חוסני סייד איברהים מובארכ נולד ב-4 במאי 1928 למשפחת איכרים בכפר אל-מסלחה שמצפון לעיר הבירה קהיר. הוא סיים את לימודיו לתואר ראשון במדעי הצבא ובאווירונאוטיקה, ושירת כטייס קרב בחיל האוויר המצרי. במלחמת ההתשה היה מובארכ מפקד האקדמיה של חיל האוויר, ובמלחמת יום הכיפורים כבר עמד בראש חיל האוויר המצרי, כמפקדו.
בשנת 1975, לאחר פרישתו מהצבא, מונה מובארכ על ידי הנשיא דאז, אנואר סאדאת, לסגנו. במהלך שש שנות כהונתו כסגן הנשיא, שירת מובארכ בנאמנות את המדיניות של סאדאת. בין השאר, הוא לקח חלק משמעותי בחתימת הסכם השלום עם ישראל, שהושג סופית בשנת 1979. עוד טרם ההסכם הוא נשלח בידי סאדאת לריאד ולדמשק, כדי להדגיש את חשיבותו.
ב-14 באוקטובר 1981 ירש מובארכ את מקומו של סאדאת, שנרצח בידי גורמי ג'יהאד מצריים, והפך לנשיא מצרים שכיהן במשך התקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה - כמעט 30 שנה. במרבית שנותיו כנשיא, הוא נחשב לאחד המנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון ובעולם הערבי כולו.
מובארכ נחשב לידידה של מדינת ישראל, והוא פעל במהלך כהונתו למען השכנת שלום במזרח התיכון. לאורך שנותיו בשלטון הוא ניסה לתווך בין ישראל לפלסטינים, וכבר ב-1993 הוא היה שותף לשיחות השלום החשאיות בין ישראל לאש"ף.
במקביל, נקט לעיתים מובארכ עמדה נוקשה כלפי ישראל. ב-1982, עם תחילת מלחמת לבנון הראשונה, הוא הקפיא את יחסיו עם ישראל באופן זמני. כשפרצה אינתיפאדת אל-אקצא ב-2000, נקט מובארכ שורת צעדים לצינון היחסים עמה. למרות יחסיו עם המנהיגים בישראל, מובארכ נמנע מלבקר כאן, מלבד פעם אחת כשהגיע להשתתף בהלוויתו של ראש הממשלה יצחק רבין.
עם זאת, למרות לחצים אינטנסיביים מצד מדינות ערב, סירב מובארכ לבטל את הסכם השלום עם ישראל. הוא אף נקט מדיניות נוקשה כלפי אויביה של ישראל כמו איראן וחמאס, והיו שכינו אותו "בוגד" בשל מדיניותו זו.
בין הישגיו בזירה הבין-ערבית והבין-לאומית הייתה החזרתה של מצרים לחברות מלאה בליגה הערבית, ממנה הושעתה בעקבות חתימת הסכם השלום עם ישראל. בשנת 1991 לקחה מצרים, תחת מובארכ, חלק בקואליציית כוחות הברית במלחמת המפרץ. חיל רגלים מצרי היה מהראשונים שנחתו בסעודיה לצורך גירוש הכוחות העיראקיים מכווית. סיועו של מובארכ לאמריקנים במלחמה הוביל לביטול חוב כספי אדיר למערב.
בניגוד לעמדתו הפרו-אמריקנית במלחמת המפרץ, התבטא מובארכ נגד הפלישה האמריקנית לעיראק בשנת 2003. הוא טען באותה התקופה כי יש לפתור קודם את הסכסוך הישראלי-פלסטיני והדגיש כי המלחמה עלולה לייצר "100 בן לאדנים". עם זאת, כנשיא הוא לא תמך בנסיגה אמריקנית מיידית מעיראק, שכן הוא האמין כי נסיגה שכזו תוביל לכאוס.
על פי ה-BBC, לאורך כהונתו שרד מובארכ לא פחות משישה ניסיונות התנקשות בחייו. בשנת 1995 אירע אחד הניסיונות הללו. בעת ביקור שערך באתיופיה, חדרה חולייה של טרוריסטים לכביש בו נסעה שיירת המכוניות של הנשיא המצרי. הטרוריסטים פתחו באש לעבר השיירה, אך חוסלו בידי מאבטחיו של מובארכ, שמנעו את ההתנקשות.
ההתפטרות המביכה
מובארכ הנהיג מדיניות פרו-מערבית חילונית, שדגלה ככל האפשר בכלכלת שוק חופשי, אך מתחת לפני השטח רחשו וגעשו זרמי אופוזיציה חזקים, ובראשם הזרם האסלאמי בראשות האחים המוסלמים. לאורך שנות כהונתו של מובארכ היוו האחים המוסלמים איום על שלטונו, כשברקע אחוזי האבטלה הגבוהים, אך מובארכ נקט יד קשה נגד מתנגדיו.
במהלך כהונתו, הועלו טענות בדבר שחיתות במשטרו של מובארכ, שהבטיח למנוע תופעה זו אך בפועל לא קידם את הנושא. כמו כן, גברו הפערים הכלכליים והחברתיים בין השכבה העשירה הצרה במצרים לבין מרבית האוכלוסייה הענייה. תחת חוק החירום של המדינה, הוגבל חופש הביטוי ונעצרו פעילי אופוזיציה רבים.
בשלהי ינואר 2011 הגיעה המתיחות לשיא, כשמיליוני מצרים יצאו לרחובות עריה המרכזיות של מצרים, ובעיקר לכיכר א-תחריר בקהיר, והפגינו נגד העוני במדינה. הם הושפעו ממהומות הרעב שהצליחו בתוניסיה, ולראשונה זה שנים עמד מובארכ בפני קריאות רצופות להדיחו. תחילה הוא נאלץ להבטיח לעם לבצע רפורמות חדשות, אולם לאחר גל מחאה אימתני, שגבה את חייהם של מאות בני אדם, נאלץ מובארכ להתפטר.
מארמון הנשיאות לכלוב הנאשמים
מיד לאחר פרישתו של מובארכ, שעזב את קהיר לביתו המפואר בשארם א-שייח', החל התובע הכללי של מצרים לאסוף עדויות וראיות נגד מובארכ ובני משפחתו בגין עבירות שחיתות. בתחילת מרץ החקירות הורחבו, והרשויות החלו לגבות עדויות על הרג מאות המפגינים בימי המחאה. ב-13 באפריל 2011 נפתחת באופן רשמי החקירה נגד מובארכ, כשהחשד החמור נגדו היה מתן ההוראה לפתוח באש חיה לעבר ההמונים.
ב-28 ביולי הודיע שר המשפטים המצרי על פתיחת משפטם של מובארכ, בניו גמאל ועלאא, ושר הפנים לשעבר חביב אל-עאדלי. במהלך הדיונים, שהתקיימו באקדמיה לשוטרים בפאתי קהיר, הגיע מובארכ לבית המשפט על גבי אלונקה והוכנס לכלוב נאשמים, כפי שנהוג במצרים. בפני בית המשפט התייצבה שורה ארוכה של עדים, החל מקצינים שוטרים ועד יד ימינו של מובארכ, הגנרל עומר סולימאן, וראש המועצה הצבאית, הגנרל חוסיין טנטאווי, ושליטה בפועל של מצרים.
ב-5 בינואר סיימה התביעה להציג את עמדתה ודרשה לגזור עונש מוות על מובארכ ועל מעורבים נוספים. בזמן ההמתנה לגזר הדין, פרסמה התקשורת במצרים שורת דיווחים על המכתבים ששלח מובארכ לשופט במשפטו, בהם נכתב: "ההאשמות הלא צודקות וחסרות הבסיס מולן אני עומד, מעציבות אותי. אני לא מישהו שישפוך את דמם של אזרחיו. הקדשתי את כל חיי על מנת להגן עליהם. חוסני מובארכ הוא לא מישהו שיזהם את כבודו הצבאי בעושר שהושג בצורה בלתי חוקית".
אולם, המכתבים וצוות ההגנה של מובארכ לא סייעו לו. בתום שלושה חודשים של בחינת חומר הראיות, קבע השופט אחמד רפעת תבריזי ב-2012 כי מובארכ ושר הפנים שלו נושאים באחריות למותם של 850 מפגינים בימי ההתקוממות, ועל השניים נגזר מאסר עולם. עם זאת, לאחר ערעור ופתיחה מחדש של התיק מובארכ זוכה מהעבירה הזו כשבית המשפט העליון קבוע כי יש חורים בתביעה והיא "אינה שלמה".
בחודש מאי 2015 נידון מובארכ יחד עם שני בניו לשלוש שנות מאסר בגין עבירות שחיתות. עם זאת, מעונשם קוזז הזמן בו שהו במעצר מאז ההתקוממות ב-2011 מה שאמר כי לא ישבו מאחורי סורג ובריח זמן רב. הם הורשעו במעילה בגובה מיליוני דולרים מקרנות המדינה במשך עשור. הקרנות נועדו לשיפוץ ותחזוקת ארמונות נשיאות אך שימשו למעשה לשיפוץ בתיה הפרטיים של המשפחה. במהלך מאסרו של מובארכ נמסרו דיווחים רבים על הידרדרות קשה במצב בריאותו.
במרץ 2017 שוחרר הנשיא לשעבר מהכלא לאחר שזוכה מההאשמות בהרג מפגינים.