שדרות: צרור בלונים התפוצץ בעיר

"תוכנית טראמפ" מבטאת הסתייגות מנייטראליות מלאכותית ומסלפת מציאות, הפוגעת באינטרס ארה"ב. טראמפ לא רואה בעניין הפלשתיני את מוקד האזור, בבת-עין ערבית ושורש הסכסוך הערבי-ישראלי. הוא מתייחס לישראל כבעלת-ברית התורמת לאינטרס הביטחוני והכלכלי של ארה"ב. הוא גם דבק בפעולה מדינית עצמאית של ארה"ב, גם אם אינה לרוחם של האו"מ, אירופה והעולם השלישי.

אבו מאזן הכריז שישראל אינה מדינה יהודית כי רוב העולים מרוסיה ואתיופיה אינם יהודים. התשובה לאבו מאזן: רוב אלה המגדירים עצמם פלשתינים הם צאצאי מהגרי עבודה שהיגרו לארץ מארצות ערב בין שלהי המאה ה-19 ל-1947 בשל האפשרויות הכלכליות שנוצרו בארץ בזכות השקעות של ארגונים נוצרים, משקיעים יהודים, התנועה הציונית וממשלת המנדט הבריטי.

מה שקרוי "תוכנית המאה" של הגרוע בנשיאי ארה"ב מבחינתה של ישראל (ולמעשה, גם מבחינת ארה"ב) הוא לא רק פארסה, מבחינת זה שהיא לעולם לא תוכל להתממש, וכמובן, גם משום שאין בה כל ממש הן מהבחינה הביטחונית, הן מהבחינה המדינית, הן מהבחינה הכלכלית, אלא שהיא בעיקר תוכנית העומדת בניגוד גמור לאינטרס הישראלי ולמזלנו, היא גם איננה יכולה להיות קבילה על-ידי העולם.

מה שקרוי "אסון אוסלו" או "פשע אוסלו" מורכב משני חלקים: הצהרת עקרונות והסכם ביניים. בשני המסמכים השאירו אדריכלי אוסלו את הנושאים הגורליים, נושאי הליבה, פתוחים: מדינה לפלשתינים - כן או לא, ירושלים, הפליטים, הגבולות, ההתנחלויות. לאור (או לחשכת) תוכנית ה-100 של טראמפ, להלן "תוכנית נתניהו", אפילו חכמי אוסלו מצטיירים כאחראים וזהירים. הליכוד (מפלגה המתיימרת להיות 'לאומית') ומנהיגה (המתיימר להיות ראש 'המחנה הלאומי'), הם ולא אחרים, עומדים להפוך את כל מה שבאוסלו א' וב' היה רק בחזקת פוטנציאל הרסני - למציאות מרה, אסונית, בלתי הפיכה: אוסלו ג'!

"ההחלטה שלי כדרג מדיני היא רק לספח". משפט זה נאמר בנחישות ובהחלטיות רבה לראשי מערכת הצבא על-ידי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בהסבירו כיצד הוא רואה את התפקיד שלו כראש ממשלת ישראל וכיצד הוא רואה את תפקידם כאנשי מערכת הביטחון. "אתם, כדרג צבאי תפקידכם להתמודד עם ההשלכות של ההחלטות המדיניות של הסיפוח". זו היא פנינת ההסבר של נתניהו בהבהירו לראשי מערכת הביטחון, שכל אחד מהם חייב לשכלל את אמצעי היישום הצבאי כדי להבטיח את הצלחת מדיניות הסיפוח.