כשזה קשור לשער שיבה, רובנו יודעים שמדובר במשהו שאנחנו לא יכולים לשלוט בו. זה חלק מתהליך ההתבגרות, לכולנו זה יקרה וזה חלק בלתי נפרד מהחיים. אצל חלקנו זה מתחיל בגיל צעיר יותר, אצל אחרים בגיל מאוחר יותר, ולרוב נוטים לייחס את השינויים האלו לגנטיקה. אם אתם רוצים לדעת איך השיער שלכם ייראה בעתיד, חפשו את התשובה אצל ההורים שלכם וההורים שלהם. אבל זה שנים שמומחים משערים כי גם לגורמים סביבתיים יש השפעה על שער השיבה שלנו, בייחוד סטרס. אך טרם הוצגו הוכחות חד-משמעיות לכך שמסבירות את הקשר שבין מצב נפשי לשיער. אבל כעת מדענים מאוניברסיטת הרווארד טוענים שהם מצאו את המנגנון שעומד מאחורי זה.
במחקר שפורסם בכתב העת המדעי Nature חשפה לראשונה החוקרת יה-צ'ייה שו, פרופסורית חברה לתאי גזע וביולוגיה התחדשותית, יחד עם קולגות נוספים, מדוע סטרס יכול להשפיע על פיגמנט השערה. המחקר נעשה על עכברי מעבדה, שקיבלו זריקות של הורמונים מעוררי סטרס.
היא מצאה כי תהליך זה, של שינוי פיגמנט השערה, מתחיל במערכת העצבים הסימפתטית, שמנהלת תהליכים חיוניים בגוף, כמו קצב הלב, הנשימה ודברים נוספים כמו עיכול ולוחמה בחיידקים. מערכת זו גם אחראית לתגובת ה"הילחם או ברח", לפיכך היא גם קשורה לתגובת הסטרס בגוף. אך כיוון שמערכת זו מופעלת רק במצבי לחץ קיצוניים במיוחד, שו שיערה שהיא ככל הנראה לא משפיעה על פיגמנט השערה ושככל הנראה למערכת החיסונית יש תפקיד משמעותי יותר בכך.
עוד ב-mako בריאות:
>> מבחן הסוכר: אלו הפירות הכי משמינים
>> מדהים: זה מה שגווינת' פאלטרו אוכלת ביום
>> האם הבליטות הקטנות על הפנים מסוכנות לנו?
סטרס גורם להתרוקנות של מאגרי הפיגמנט
אלא שבמהלך הניסוי, שו גילתה להפתעתה כי מערכת העצבים הסימפתטית יכולה לעשות נזק תמידי לקבוצת תאים שאחראית על צבע השיער שלנו. "היינו מאוד מופתעים", סיפרה בראיון לתקשורת. "המערכת הסימפתטית הייתה האחרונה שהיינו חושבים עליה. אנחנו יודעים שהיא מופעלת תחת סטרס, אבל לרוב אתה חושב על זה כמערכת של מצב חירום, לתגובות של 'הילחם או ברח'". אך למעשה הם מצאו שהמערכת הסימפתטית יכולה לרוקן אוכלוסיית תאי גזע שלמה. אותה קבוצת תאים ש"נתקפת" על ידי מערכת העצבים הסימפתטית תחת סטרס, היא קבוצה של תאי גזע שאחראים לצביעת כל שערה חדשה שצומחת. הם נקראים מלנוציטים והם מופעלים ששערה חדשה מתחילה לצמוח מזקיק השערה.
שו גילתה שגם תחת סטרס רגיל (לא תגובת "הילחם או ברח"), מערכת העצבים הסימפתטית נעשית פעילה ומייצרת חומר כימי שנקרא נוראפינפרין, מוליך עצבי שמעודד התכווצות של שרירים, כולל שריר הלב. בתגובה לנוראפינפרין, המלנוציטים "מתבלבלים" ומפרשים את החומר הכימי הזה שמופעל על ידי סטרס כ"הוראה" להצמיח עוד שערות. כתוצאה מכף, המלנוציטים מייצרים המון פיגמנט, מה שמוביל לכך שמצבור הפיגמנט שלהם אוזל והם לא מסוגלים לייצר עוד פיגמנט. התוצאה: שיער ללא פיגמנט שמאפיר.
מחקר זה מהווה הוכחה נוספת לכך שהמצב הנפשי שלנו, ובמיוחד סטרס, יכול להשפיע על הגוף שלנו בדרכים רבות ואולי גם בדרכים שטרם ידועות לנו. שו טוענת שבהתאם לממצאים אלו, ייתכן שבעתיד יוכלו למצוא דרך לשמר את המלנוציטים, או לכל הפחות לשלוט על המערכת הסימפתטית ועל ההשפעה שיש לה על המלנוציטים. אבל נכון לעכשיו, "אין טיפול לכך כרגע. עדיין נדרשת עבודה רבה בתחום הזה", מסכמת שו.