שעת לילה מאוחרת באפצינגאן שבמדינת מיצ'ואקן, מקסיקו. גריז'ו ("הצרצר") יושב בדוכן טאקוס באחד הרחובות המרכזיים בעיר, כשלפתע מתפתחת מהומת ענק. הוא שם לב לעשרות ניידות משטרה, אמבולנסים והמון אנשים שמתרוצצים בפארק הסמוך. מתברר שהלילה נרצח שם גבר אלמוני, כ-150 מטר מהמקום בו הוא התיישב לאכול.

הוא מסיים את המנה שלו, משלם לבעל הדוכן ומאחל לשאר הסועדים בתיאבון, למרות שהם בכלל לא שמים לב אליו עקב האנדרלמוסיה שמשתוללת בחוץ. למעשה, הם בכלל לא מבינים שרק לפני כ-10 דקות הוא היה זה שירה למוות באותו אדם שנחשב לאויב מר של משפחת פשע מקומית.

גריז'ו ממשיך משם לחנות נוחות שממוקמת באחת מתחנות הדלק באזור, ומקנח את הלילה במשקה תות חלבי וחותם את המשמרת שלו כסיקריו (רוצח שכיר). הלילה שלו נגמר. זמן לישון.

אותו גריז'ו נמצא אמנם רק בשנות ה-20 המוקדמות של חייו, אך מתברר שהוא מתפקד כבר תקופה ארוכה בתור רוצח שכיר בעולם התחתון של אזור הטיירה קליאנטה שבדרום מקסיקו אחרי שגויס לשורותיו של קרטל הסמים "לה פמיליה מיצ'ואקנה" עוד בהיותו נער, ומהר מאוד ביסס את מעמדו כאחד המחסלים הבולטים בקרטל. 

בריאיון נדיר לעיתונאי הבריטי פלקו ארנסט, סיפר גריז'ו כיצד הצליח לתפוס את תשומת ליבו של ראש יחידת החיסול של משפחת הפשע עבורה עבד – יוצא יחידת קומנדו דרום אמריקאית שכונה "אל דרגון" (הדרקון).

"אל דרגון דיבר עם אחד הבוסים לגבי שאר החבר'ה שהיו איתי באימונים", סיפר גריז'ו לארנסט. "הוא אמר שרובם נוראיים והצ'ינגון (האדם הכי קוּל) של החבורה הוא הצרצר, אני".

לימים, אותו "אל דרגון" הפך לדמות אב עבור גריז'ו, אשר ניתק לחלוטין כל קשר שהיה לו עם בני משפחתו הביולוגית והפך את הדרקון לבן משפחה.

ברוכים הבאים לפמיליה

גריז'ו מודה כי ייתכן שאחד ההיבטים שמשכו אותו להיכנס אל עולם הפשע המקסיקני הייתה האחווה בין הפעילים. "יש לי סבתא שגרה בסביבה, אבל היא בקושי מסוגלת להסתכל עלי", הוא מספר. "היא יודעת היטב איזה מעשים שפלים נאלצתי לעשות בחיי".

לטענתו, גם את הדודה האהובה עליו חיסלו עבריינים והוא נשאר כמעט לבדו בעולם: "שתי יריות בראש מטווח אפס. היא כנראה לא הסדירה איזה חוב. זה הסיפור שלה. בהיעדר בית ומשפחה, ארגון הפשע סיפק לי קורת גג. בהיעדר חום ואהבה, לה פמיליה מיצ'ואקנה מילאה את תפקיד המשפחה".

בתחילת דרכו בקרטל גריז'ו נהג לחסל אנשים שנשארו עם חובות פתוחים. בדיוק כמו הדודה שלו. כמו כן, אנשים שסירבו להיכנע לתשלומי פרוטקשן שילמו על כך בחייהם, והוא היה זה שגבה את המחיר.

גריז'ו נהג לקבל מידע אודות המטרה שלו כיממה לפני החיסול, וזה תמיד קרה בשתי הודעות וואטסאפ: אחת עם שמו של הקורבן והמקום שבו הוא יימצא והשנייה עם התמונה שלו. זה כל המידע שהצרצר היה צריך בשביל לסיים את עבודתו, ועדיין, מתברר שהוא אהב להיות יסודי קצת יותר משהיה צריך.

"תמיד לפני שאני יורה אני נוהג לוודא שזה אכן האדם שאני אמור להוריד", סיפר המתנקש. "אני ניגש אליו וקורא לו בשמו. אם הוא מפנה אלי את תשומת ליבו -  אני יורה לו שני כדורים לראש. אחד מפיל אותו על הרצפה, השני מוודא הריגה".

לאחר שביסס את עצמו כמתנקש מוכשר, הוא החל לקבל גם מטלות אחרות בארגון הפשע; ממפקד של יחידות חיסול ועד האחראי על מערכי אבטחה של בכירי הקרטל.

באותה תקופה אגב הוא היה רק בן 19. "אהבתי את זה מאוד", הוא מספר. "אהבתי את הכוח שלי בארגון ואהבתי שהייתה לי השפעה". באותה תקופה, גריז'ו היה משוכנע שיש מאחורי המעשים שלו מטרה נעלה, שהוא בצד של האנשים הטובים, וכל מי שקיבל ממנו כדור לראש היו בצד השני של המתרס – האנשים הרעים.

על הדרך הוא גם הרוויח לא מעט כסף (קצת יותר מ-300 דולר עבור כל חיסול), וכל עוד למשפחת הפשע שעבורה פעל היה צורך להמית אויבים ומתחרים - העסקים היו טובים. כל עוד מוות הייתה אחת הדרישות העיקריות של בכירים בקרטל - החיים היו טובים – עד שיום אחד, כמובן, הכל הסתבך.

כשהחברים הופכים לאוייבים

כמו ארגוני פשע רבים במקסיקו, גם לה פמיליה מיצ'ואקנה עברה תהליך של פירוק; בשנת 2010 החלו לזרום דיווחים על כך שכוחות המשטרה הפדרליים הצליחו לחסל את נזריו מורנו גונזלס ("הקדוש"), ראש הארגון.

כתוצאה מכך, היה זה חוזה דה חסוס מנדז ורגס ("הקוף"), סגנו של גונזלס, שתפס את מקומו למרות העובדה שגופתו של מורנו לא נמצאה מעולם. עבור חלק מחברי הארגון, המהלך הזה היווה לא פחות מאשר בגידה, ונוצרה מהומת ענק בתוך הארגון.

השינויים במערך הפיקודי גרמו לפעילי הקרטל להתפצל לשתי קבוצות מתחרות: אנשי לה פמיליה מיצ'ואקנה נגד קרטל אבירי הטמפלר – והשנאה בין שתי הקבוצות, בטח ללא תתפלאו לשמוע - הייתה תהומית.

גריז'ו, ששמר אמונים למורנו, מתאר כיצד מאותו הרגע הוא מצא את עצמו במלחמת קיום עם חלק מהחברים הכי טובים שלו. "רגע אחד אתה עובד איתם, אוכל איתם טורטיות ומשחק איתם פוקר, ויום למחרת הם הורגים לך 20 חברים. זה היה הזוי. אף אחד לא הצליח להבין למה זה קרה. אנשים מתו סביבי כמו זבובים, ופתאום זה מכה בך שהחיים שלך לא שווים כלום בשבילם".

"כל החרא הזה על החיים הטובים? על משפחה? כל הסיבות שבגללן אנחנו נלחמים? הכל נעלם. לפני כן הייתה תחושה שנלחמנו עבור מטרה משותפת, ועכשיו זה היה בגלל שהקוף והקדוש רצו להרוג אחד את השני – אבל אנחנו היינו היחידים שנהרגנו". באותו רגע גריז'ו החליט לברוח, ולמעשה חתם במו ידיו את גזר דינו.

גריז'ו ברח חזרה לביתו באפצינגאן, ותוך זמן קצר הוא מצא את עצמו בתא המעצר של המשטרה הפדרלית. מבחינתם, הוא היה עוד פעיל של אבירי הטמפלר שהם הצליחו להוריד מהרחובות. למרות זאת, גריז'ו והם ידעו שכלא לא הייתה אופציה עבור אדם עם סט הכישורים שלו. הם אמנם לא יכלו לצרף אותו למשטרה - אבל אנשי ה"לוס ויאגרס" כן הצליחו לשכנע אותו לשתף איתם פעולה.

"לוס ויאגרס" היה כביכול ארגון של אזרחים שומרי חוק שנועד להילחם בקרטלים בשיטות קצת אחרות. בפועל, זה היה עוד ארגון פשע שהטיל את אימתו על תושבי האזור.

למעשה, מפקד הארגון, ניקולס סיירה סנטנה ("השמן"), היה בעברו אביר טמפלר, אדם עם קשרים בקרטל חליסקו נואבה חנרסיון (CJNG), אחד האנשים המבוקשים ביותר במקסיקו - ובעיקר זה שסימן את גריז'ו בתור המתנקש הבא בארגונו.

"מצאתי את עצמי קשור במושב האחורי של טרנזיט צבאי, בדרך למה שחשבתי שעתיד להיות בסיס או כלא – אבל טעיתי", סיפר גריז'ו. "כשהוציאו אותי מהרכב עמדתי מול חבורת חמושים לבושים בבגדים אזרחיים שהובילו אותי לבניין עצום ומשם לחדר אפרורי".

"הם השאירו אותי קשור שעות ארוכות ואז התחילו המכות". גריז'ו מתברר עונה באכזריות על ידי שני אנשים שהיכו אותו, ירקו עליו וקיללו אותו. הם דרשו ממנו להצטרף לשורותיהם, אבל הגאווה שלו הייתה חזקה מדי – אפילו שהוא ידע מה הולך לקרות אחר כך, כששני הגברים החלו לכבות עליו סיגריות ולהצליף בו עם כבלים של קומקום חשמלי.

לבסוף, העינויים האכזריים שברו את גריז'ו והוא הצטרף אל "לוס ויאגרס". מאותו יום הוא החל לחסל אנשים "בשירות החוק". כל אדם שבכירים מושחתים במשטרה לא הצליחו להרוג בכוחות עצמם - "הועברו" לידיו של הצרצר שנהג בהם כיאה לסגנונו האישי – פנייה אישית ושני כדורים לראש.

עם הזמן, אורח החיים שלו השפיע על מצבו הנפשי והוא החל לפתח תלות בסמים קשים. לטענתו, רק כך הוא הצליח להישאר שפוי בעולם מלא פסיכופתים.

"בכל מקום אחר בעולם פסיכופתים מוגדרים כבעייתיים", מספר גריז'ו. "אבל לא פה. במקסיקו, פסיכופתיים הם נכס". וכך, בשלב הזה של חייו, הוא כבר מודע לעובדה שהוא נמצא על הכוונת של מספר אנשים.

לטענתו, הוא מצא לא פעם כדורי קלצ'ניקוב מחוץ לדלתו, כנראה כסימן לכך שמישהו עומד לנקום בו, אך בשלב הזה הוא כבר לא חושש מהמוות. "אפצינגאן היא הבית שלי", הוא מספר. "הסבים שלי, ההורים שלי והדודים שלי קבורים כאן. זה המקום שבו אני אמות – ואני שלם עם זה".

חצי שנה אחרי אותו ריאיון חושפנינ גריז'ו נרצח בפינת הרחוב בו הוא מתגורר. הוא נורה למוות לאור יום. שני כדורים בראש, בצורה נקייה ויסודית.