"זה מלחיץ, אני לא ישנה בלילה. קשה להיות עצמאי במדינה הזו"

מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת יגר מחריש. 

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

"כסף זה כמו דיאטה, שומרים כל השבוע ובסופ"ש קצת נהנים"

"הכסף לא מנהל אותנו, אין לנו אפילו חשבון בנק"

"יש אנשים שלא היו גרים פה מבחינה אידיאולוגית - אבל הם רוצים בית"

בצילום: יאיר (43), יעל (40), שני (12), אריאל (9), עמית (4 וחצי) והכלבים דנגורי וסאנשיין.

משפחת יגר(צילום: אסי חיים)

הבית: דירת גן, 5 חדרים. "קנינו אותה ב-1.35 מיליון שקל".

כמה זמן אתם בחריש? יעל: "שנתיים. הגענו ממושב בן שמן. גרנו במשק של ההורים שלי בקרווילה בחצר ואז יום אחד קיבלנו צו הריסה. התחלנו לחפש משהו שנוכל לעמוד בו כלכלית. בהתחלה חיפשנו שכירות באזור ראש העין, אבל הבנו שבמחיר הזה כבר עדיף לשלם משכנתה. אז התחלנו לחפש לקנות באזור המרכז והבנו שזה לא ריאלי, ולאט לאט מעגל החיפושים התרחב. יום אחד נסענו על כביש 6, ראינו את המנופים ונכנסנו לראות. היה משהו באוויר שאהבנו".

אוהבים את חריש? שני: "לא. זה מלא אתרי בנייה". יאיר: "לילדים היה באופן טבעי קשה עם המעבר, הם גדלו בשדות. אבל כאן יש להם הרבה יותר חברים. אנחנו מאוהבים במקום הזה". יעל: "הדבר הכי משמעותי זה הקהילה פה. מצאנו חברים שהם משפחה ברמה של ארוחות שישי יחד. זה מרגיש כמו קיבוץ קטן. כולם נפגשים בבית הקפה הבודד פה בשכונה, כולם אומרים שלום ומכירים".

יאיר: "לפני שנתיים היו פה 3,000 תושבים, והיום יש כבר 15 אלף". יעל: "זה עדיין אתר בנייה ועיר בהקמה, ולמשל הרחוב הראשי שתוכנן עם מגורים ומסחר למטה - במקום שיהיה שוקק עם חנויות, הוא ריק, כי נתנו טופס 4 למגורים אבל לא למסחר". יאיר: "אחת הבעיות הגדולות בחריש זה שאין משרדים. עברו לפה הרבה עצמאים, אבל לא חשבו על בנייני מסחר ומשרדים. יש הרבה בעיות כאן ולא הכל ורוד".

יש מאבק בין דתיים וחילונים? יאיר: "יש בערך חצי חצי בעיר, וראש העיר הוא חרדי. יש מאבק גדול על צביון העיר, אבל בעיקר בפייסבוק ובקבוצות הווטסאפ ופחות ברחוב. לנו אין בעיה עם חובשי כיפה והחברים הטובים שלנו בבניין הם הברסלבים בפנטהאוס, אבל יש שמועות על רצון של אוכלוסיות חרדיות להתמקם בעיר, ואז יש חשש שיפגעו באורח החיים שלנו".

יעל: "יש יחסי שכנות טובה ובפעם הראשונה יש לי כלים חד-פעמיים, לחברות ששומרות ומגיעות לשתות קפה. בגינה יש לנו מנגל רגיל לצד מנגל כשר. ויש גם מזוזה, שלא תיכננתי לשים. אבל הכנסתי פנימה גם פתקים של הילדים עם איחולים לבית החדש בנוסף לקלף".

מה אתם עושים? יעל: "אני מעצבת פנים ויש לי משרד בעיר. המעבר היה קשה כי זה לבנות את עצמי מחדש. אחת הטעויות שלי הייתה שחשבתי שאני מגיעה להשתלט על חריש, כי הכל פה זה דירות חדשות, אבל רוב מי שבזמנו קנה כאן זה אנשים שהפרוטה לא ממש בכיסם, או כאלה שקנו להשקעה ולא רצו להשקיע במעצבת פנים". יאיר: "אני ממונה חירום, פיקוח ושיטור עירוני בעיריית נשר, וגם אחד המנהלים בקבוצת אבא פגום".

אבא פגום? יאיר: "זה סוג של קבוצת תמיכה לאבות בפייסבוק. התמודדות עם האבהות בצורה קצת מצחיקה, קצת רצינית. הגעתי לזה במקרה ונכנסתי לקבוצה והייתי מאוד פעיל, ואחרי חצי שנה הציעו לי להיות אחד המנהלים".

מה זה אומר? יעל: "זה אומר שאני נשואה ל-140 אלף גברים". יאיר: "בהתחלה זה מאוד שאב אותי. הייתי כל היום בטלפון, לא האישה, לא הילדים ולא ארוחות ערב יחד. בשלב מסוים יעל אמרה סטופ. היום זה בשבילי בעיקר האפשרות לעזור לאחרים. למשל מישהו פירסם פוסט עם בקשה לעזרה ובשורה התחתונה הוא אמר: 'הצלת לי את החיים'. זה שווה לי הכל".

במה אתה אבא פגום? יעל: "הילד עולה לכיתה ד' והוא רשם אותו לג'". יאיר: "מה לעשות, אנחנו לא מושלמים".

מינוס? יאיר: "גדל ותופח, אבל יעל מטפלת בחשבונות". יעל: "זה מלחיץ. אני לא ישנה בלילה. קשה מאוד להיות עצמאי במדינה הזו".

חופשה אחרונה? יעל: "היינו באילת. לפעמים מחליפים דירות עם ההורים שלו באולגה. הם באים לשמור על הילדים פה ואנחנו בדירה שם מול הים. בעיקר בגלל הקטע הכלכלי".

מחוץ לתמונה? יאיר: "הזולה שלנו בגינה. בנינו אותה לבד מעץ עם דק ופרגולה, ונעשה פה בוסתן קטן".