טקס האשכבה של מאיר שמגר: "המולדת התעצבה בתבניתך"
הטקס התקיים במבואת האולמות של ביהמ"ש העליון. נאמו בו בין היתר הנשיא, רה"מ, נשיאת ביהמ"ש העליון חיות, ומשפחתו. מוקדם יותר, הציבור הגיע לירושלים לחלוק כבוד אחרון מול ארונו של שמגר
נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר יובא היום (שלישי) למנוחות. טקס אשכבתו נערך בשעות הצהריים במבואת האולמות של בית המשפט העליון. בטקס נאמו נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, שופטת העליון לשעבר עדנה ארבל ושני ילדיו של שמגר. מוקדם יותר, הוצב ארונו ברחבת המבואה של בית המשפט העליון בירושלים על מנת שהציבור יוכל לעבור על פניו ולחלוק לו כבוד אחרון.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ספד לשמגר ואמר כי "אנו נפרדים היום מעמוד האש של המשפט הישראלי. ניטלה נשמה מאפו אבל רוחו נוכחת כאן במלוא גדולתה ותמשיך לשרות עלינו עוד דורות רבים בפועלנו לביצור קוממיות ישראל, לחיזוק הצדק והמשפט, ולהבטחת חירויות הפרט וחירות הלאום. כילד יהודי בדנציג היה עד למראות ליל הבדולח. כלוחם צעיר בארץ ישראל הצטרף לשורות האצ"ל ותרם את חלקו לשחרור המולדת. מאחורי גדרות התיל ועצורי המחנות באפריקה, אחר כך במלחמת השחרור, חווה את המעבר מגלות לתקומה – מעבר שהוא פלא בין העמים".
עוד בחדשות 13:
לוחם ציוני ומהפכן משפטי: המורשת העשירה של מאיר שמגר
"מעמודי התמך של המשפט": פוליטיקאים ומשפטנים סופדים לשמגר
נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר הלך לעולמו בגיל 94
"הכרתי אותו כאדם שהיה מטבעו מאופק ומופנם, אבל בפגישות ידידותיות בביתו בבית הכרם הוא הרשה לעצמו להיפתח, להסיר את מעטה הרשמיות ולחשוף טפח ועוד טפח על השקפותיו", סיפר נתניהו, "דליתי מניסיונו ומתבונתו. תרומתו הייחודית של מאיר לעיצוב מערכת המשפט לא תסולא בפז. אמונתו היצוקה והעקבית בחופש הביטוי, בחירויות הפרט ובסובלנות משתקפת בכל פסק דין שהוציא תחת ידיו, כך גם בהכרתו בחשיבות העליונה של ביטחון המדינה. הוא הבין שהמשפט הוא גוף חי ונושם, שמשתנה. גם האיזון בין שלוש הרשויות, המחוקקת המבצעת והשופטת, גם האיזון הזה התעצב כל הזמן. יש ביניהן מתח מובנה", אמר רה"מ, "המתח הזה אינו פגם בדמוקרטיה, הוא מהות הדמוקרטיה. כל עוד נשמר עיקרון פשוט שאני מקפיד עליו – בית המשפט חייב להישאר רשות עצמאית".
נתניהו המשיך וסיפר כי "לא פעם כשביקרתי במוזיאונים ברחבי העולם הזדמן לי להתבונן בפסלים של גדולי החוק והמשפט בתקופה הרומית. לעיתים עמדתי שם ואמרתי למי שסביבי – תראו כמה שהדיוקן הזה מזכיר את פניו של שמגר. קלסתרו הקרין הוד והדר, סמכויתיות ואצילות ודומה לענקי הרוח מהתקופה הקלאסית. מאיר יוסיף להיות סמל לאצולה משרתת שאחריותה לכלל חורגת מגבולות זמנה ושמורשתה מעוררת השראה גם בדורות העתיד".
[brightcove_iframe video_id='news-domestic-20191022-1428' autoplay='0' credit='' desc='ראש הממשלה סופד למאיר שמגר' kid='1_9zaphadm' duration='542'']
נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ספד גם הוא לשמגר, ואמר כי "האדם הוא תבנית נוף מולדתו, אך לעתים זוהי המולדת המתעצבת בתבניתו של אדם. המולדת, מאיר, התעצבה בתבניתך. בצניעותך, ודאי היית מוחה על האמירה הזו, אך ספק אם היית מצליח לערער עליה. כבר בצעירותך בבית משפחת שטרנברג הציוֹני והרוויזיוניסטי השתרשה בך התשוקה לידע ולהשכלה. עבור בני דורי, מאיר, היית חלוץ של מצוינות לפני המחנה. אמיץ, לוחם מהחבורה הנערצת של גולי האצ"ל באפריקה שנשלחה למחנות המעצר המרוחקים על ידי שלטונות המנדט, נשלחה וברחה".
ריבלין המשיך וסיפר כי "בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה, כאשר אנחנו, החירותניקים הצעירים, חיינו בתחושה עמוקה של קיפוח והדרה, אתה היית עבורנו מופת ואתגר כאחד. הצלחת לשבור את כל תקרות הזכוכית. אויביך האידיאולוגיים קיבלו אותך בזרועות פתוחות. בזכות כישוריך, בזכות הישגיך. ואותנו הכרחת להיחלץ מתחושת הקורבנות והקיפוח ולפעול בכל העוז והמרץ, כדי להשתלב, להעז ולהתקדם. לא פשוט היה המעבר מאיש המחתרת, לאיש המדינה, אך לך לא היה ספק, כך אמרת, ואני מצטט: 'קיבלתי עליי את הממלכתיות, והיא מלווה אותי מאז ועד היום. סוף סוף יש מדינה, ובשביל אדם שגדל בהשקפה כמו שלי, העובדה הזו היתה שיא, שיא שקשה להפריז בחשיבותו. עובדה המשנה את התמונה כולה. רצית מדינה, ויש לך' כך אמרת, וכך עשית".
"מאיר יקירי, יקירנו, מורנו ורבנו, בכל תפקיד שמילאת עבודתך הייתה כמלאכת האדריכל", המשיך נשיא המדינה, "החותם שהותרת מיצב את מוסד היועץ המשפטי לממשלה ואת משרד המשפטים כולו כגוף חזק ועצמאי, המחויב לאינטרס הציבורי ולוֹ בלבד. גם כשנבחרת לשופט ולנשיא בית המשפט העליון המשכת להיות אדריכל, אדריכל החוק הישראלי. היית מסור להגנה על זכויות האדם ושלטון החוק. עמדת על חשיבות האיזונים והריסונים בין הרשויות. איזונים שמטרתם למנוע היווצרות של כח יתר שלטוני, באמצעות פיקוח ובקרה הדדיים. תפיסתך השיפוטית המחישה שוב ושוב את עמדתך ואמונתך כי אין ניגוד בין יהודי לדמוקרטי, או בין לאומי לליברלי. בכובעך השני פעלת כאדריכל ממש".
ריבלין טען כי "אתה היית היזם והמוציא לפועל של מבנה בית המשפט הנוכחי דמותך המונצחת בפסל ובציור שבכניסה לבית המשפט, מלווה את הבאים בשעריו, ומהווה תזכורת למורשת הענפה שהותרת בהיכל. פרישתך מכס השיפוט לא האטה את מסע חייך. פסגות רבות כבשת בחייך, מאיר, ובכל אחת מהן הכנת את הקרקע לבאות. ועדות החקירה שהובלת, הבהירו ביד רמה את הסטנדרט המקצועי והאתי שבו על המדינה לעמוד בעתיד. יצאת נגד השחיתות הציבורית, חיזקת את ההגנה על הסובלנות ועל חופש הביטוי, ועמלת לקידום עליית בני קהילת הפלאשמורה". "מאיר יקר. מאיר האדריכל העניו, חובב הג'אז, בעל החזון לעתיד וההומור המושחז. אנו כולנו רואים אותך, שומעים אותך, זוכרים אותך, מכבדים ומתגעגעים. יהי זכרך ברוך", סיכם.
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ספדה לשמגר, ואמרה עליו כי הוא "אהב את מדינת ישראל ואת עם ישראל בכל נפשו ובכל מאודו. עד כמה עמוקה ועזה הייתה אהבתו ומחויבותו למדינה ולכל אחד מפרטיה ניתן ללמוד מדברים שאמר באחד הראיונות לאחר פרישתו. שאלו אותו בראיון אם יוכל להצביע על הרגע המאושר בחייו והוא השיב: 'כל רגע שבו חשתי שאני עושה משהו לטובת המדינה והחברה בישראל היה מבחינתי רגע מאושר'".
"כשעובר מן העולם אדם שבחר לחיות את חייו כאדם פרטי ולעשות לביתו כל ימיו, האבל עליו ושמירת זכרו נמשכים בדרך כלל כמשך חייהם של יקיריו, חבריו ובני ביתו", אמרה חיות, "אך כשעובר מן העולם אדם שבחר להקדיש את חייו לשירות הציבור, הציבור כולו מבכה את לכתו וככל שחותמו הציבורי משמעותי ועוצמתי יותר כך חזקה על הציבור כי יישא את זכרו ואת מורשתו לדור ודור. דברים ברוח זו אמר לפני כ-22 שנים הנשיא בדימוס מאיר שמגר באזכרה לראש הממשלה יצחק רבין, ודומה כי יפים הדברים גם בבואנו היום להספיד את הנשיא שמגר. מאיר שמגר הקדיש את רוב חייו כמשפטן לשירות הציבור, בצבא, בייעוץ המשפטי וברשות השופטת ובכל אחת מתחנות אלה הטביע חותם בל יימחה כפורץ דרך וכמורה דרך לדורות שבאו אחריו", סיפרה.
"מילת המפתח המתארת את מאיר שמגר היא 'ממלכתיות'", ציינה חיות, "ולמעשה, כך בחר גם שמגר עצמו לתאר את דרכו ואת תפיסת העולם שהנחתה אותו. בספרו האוטוביוגרפי 'תם ולא נשלם' כתב: 'ייתכן שכאשר הונחו על כפות המאזניים זהותי האידיאולוגית, שעליה הייתה גאוותי מאז ומעולם, מול התנהלותי המקצועית והאישית, ממלכתיות שגיליתי הייתה זו שהכריעה את הכף. ממלכתיות פירושה הצבת הקהילה והדאגה לה בראש – תהא זו הקהילה הלאומית, החברתית או המקצועית. ממלכתיות פירושה עשיית המעשה הנכון, על פי עקרונות ברורים ובהירים לכל, גם אם הוא מתנגש עם טובתו האישית של האדם. ממלכתיות פירושה נטילת אחריות אישית. לא לגלגל כדורים ממך והלאה ולא להסתפק במילוי התפקיד על הצד המצומצם וה'בטוח' שלו. הגישה הממלכתית הזאת נדרשת מכל עובד ציבור, מאיש הצבא, מהמורה, מעובד הרווחה ומהפוליטיקאי. אך אין כמו בית המשפט להגדיר את הנורמות הראויות והלא ראויות ולהנחילן לציבור. אם הוא אינו עושה כן, הוא מועל בתפקידו".
"בקבלו את פרס ישראל העלה שמגר על נס את ערכי הסבלנות והסובלנות ואמר שאלו ערכים שעלינו לאמץ אם ברצוננו לבנות בארץ חברת מופת. ואכן, הוא עצמו בכל התנהלותו קיים יום יום את הציווי הזה", המשיכה, "כל מי שזכה להופיע לפניו בוודאי זוכר את הסבלנות האינסופית שבה הקשיב מאיר שמגר לטענות הצדדים וכל מי שקורא בכתביו ובפסקי הדין שלו - המלווים אותנו ומתווים את דרכנו עד היום - ילמד כי הוא ראה בסובלנות ובכבוד האדם, כל אדם, ערך יסוד שעליו יש להגן".
"שילוב זה בין סבלנות וקשב לסובלנות והגנה על כבוד האדם שאותם העלה על נס, מגלם בעיניי את התכונות המיטביות שאליהן ראוי לנו לשאוף כשופטים ואליהן התפלל שלמה המלך טרם שישב למשפט עת ביקש מאלוהיו "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע". הזכרתי קודם זקיפות קומה, ואכן נזכור באהבה את דמותו של מאיר אשר פרט להיותו בעל שיעור קומה מבחינה משפטית היה גם זקוף קומה כברוש, פשוטו כמשמעו", הוסיפה חיות ובסיכום דבריה הקריאה את שירו של אהוד מנור, "ברוש".
בפתח הטקס, ספד לו בנו של מאיר, דן שמגר, ואמר: "אנו מביאים היום למנוחת עולמים את האיש היקר והאהוב. אנו מקיימים את האירוע במשכן בית המשפט העליון, ביתו השני של אבא, ועל כך אני מודה לחיות ולצוות בית המשפט. סיפור חייו הוא סיפורה של האומה. סיפור חייו הוא סיפורו של איש מופת אשר את חייו הקדיש באומץ ובכישרון שאין כמותם לבנייתה של המדינה שאותה כה אהב ועבורה נתן את כל כולו".
"אבא הגשים את חזון הציונות אשר הייתה טבועה בו כה עמוק כל חייו, מתוך תחושת שליחות ומחויבות לעם, לארץ, לחברה ולערכי היסוד שאותם נשא על כתפיו", המשיך, "את פועלו הרב עשה בשלומות מתוך תפיסות עולם עמוקות שהיו מושרשות בו, ללא מורא ומתוך אחריות גדולה להבנת תפקידו ומשמעות מעשיו לשנים רבות. כילד שגדל בין מלחמות העולם ספג את האידיאולוגיה הציונית מהוריו אך גם חווה אנטישמיות ושנאה סביבו. כך התפתח נער אשר מול הסביבה העוינת, פיתח חוסן וכמיהה לעצמאות וחירות. מעבר להגדרתו יהודי וציוני, התפתח גם כנער סקרן, צמא דעת, שאפתן, אוהב אדם ויפה תואר. לאחר שעלה לארץ בגיל 13 עם הוריו, נטמע בהוויה המקומית והפך לישראלי של ממש. המחויבות לרעיון הציוני גם הטמיעה בו תעוזה שמתוכה הצטרף כנער צעיר לאצ"ל", סיפר עליו בנו.
"בחלוף שנים בודדות נשלח על ידי הבריטים לארבע שנות מאסר באפריקה הרחק מהבית, שם במחנות המאסר התעצבה דמותו כמנהיג הגולים שכולם מביטים אליו וממתינים למוצא פיו", המשיך דן "האיש ששיקול דעתו מפלס את הדרך עבור הקבוצה. רבים וטובים יודעים לספר על תרומתו העצומה והישגיו בבניית מערכת משפט לתפארת. אני יודע שאבא ראה בכך שליחות. הוא ראה בכך משום התגלמותו של החזון הציוני. מערכת משפט צדק, נאורה ויציבה הייתה בעיניו שאיפת חיים וגם מקור לגאווה גדולה. מעבר להישגיו כמשפטן הוא היה תמיד בעיני סביבתו מנהיג ומודל לחיקוי, הלפיד לפני המחנה".
בנו אמר עליו כי "אבא פעל תמיד מתוך כבוד לזולת, מתוך הכרה אמיתית במעמדו של היחיד, מתוך רצון לתת לכל אדם את מקומו בחברה. הוא לא עשה זאת רק כעיקרון משפטי אלא עשה זאת הלכה למעשה כאדם רגיש, אנושי, מתחשב מכבר, סבלני וסובלני, שפועל מתוך מחויבות עמוקה מעקרונות של כבוד ויושר. את פועלו עשה תמיד בצניעות וענווה לא ביקש לעצמו הטבות או שררה. ראה בעצמו שליח ציבור שפועל למען הכלל. כל מי שזכה לשהות במחיצתו חש תמיד את טוהר כוונותיו, את מסירותו ונאמנותו לכלל וליחיד. אלו הן תכונות שיוצרות מנהיג. אדם הרואה את זולתו בגובה העיניים ומבין את מצוקותיו. בכל אשר פנה ולכל אשר הלך אבא המשיך בדרכו זו ולא סטה ממנה כהוא זה וכך התגבשה לה דמות מופת, אמינה ומובילה אשר כולם מביטים אליה בהערכה".