דבורה גונן, אמו של דני גונן, שעל שמו נקרא המעיין בו התבצע הפיגוע בשנת 2015: "אני בסערת רגשות. בדיוק קיבלתי ידיעה על הפיגוע. כל פיגוע מחזיר אותנו אחורה. זה קורה באותו מקום, באותו יום. יום שישי, שהמקום היה אמור להיות מאובטח. התחושות קשות. שתושבי המקום לא יוותרו על הארץ שלנו, על המדינה שלנו. מקבלי ההחלטות - שלא יוותרו. חייבים לדאוג לאזרחים. הם לא עושים טובה שהם שומרים על הביטחון שלנו. אנחנו צריכים לחזור הביתה, וזה החובה שלהם לדאוג לזה. השיקולים שלהם לא מעניינים אף אחד. ערך החיים הוא ערך עליון. שאנשים יחזרו הביתה בשלום, אחרי שהם יצאו לטיול. גם מי שגר בתל אביב, גם מי שבירושלים וגם מי שגר בדולב. צריך להגביר את ההרתעה. עברו שבועיים מהפיגוע של דביר שורק. כמה אפשר להסתכל למשפחות בעיניים. חייבים להפסיק את זה. הגיע הזמן להפסיק לקבור את האנשים שלנו. אני לא יכולה יותר. להגיע למשפחת שור ולנחם אותם כאימא, היה לי קשה. ידעתי שהם לא יהיו אחרונים".
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
