בחזרה לפורטוגל

ערב שבת בבית הכנסת כדורי שבפורטו. כמעט כל 150 המושבים באולם התפילה המרשים מלאים בגברים. מעזרת הנשים למעלה משקיפות עליהם כ־70 נשים. עד לפני ארבע שנים לא היה אפשר להשיג כאן מניין לתפילה, אבל עכשיו הרב הצעיר שנושא את פרשת השבוע בנוסח ספרדי נראה יותר כמו מנחה באירוויזיון, כשהוא עובר לסירוגין בין עברית, צרפתית ופורטוגלית.

הגילאים של הנוכחים מגוונים מאוד. בני נוער וסטודנטים, לצד מבוגרים וקשישים. בחוץ משחקים ילדים וילדות על הדשא. עם תום התפילה יעלו כולם לקומה השלישית של בית הכנסת הגדול, לקידוש ולסעודת שבת משותפת סביב שולחנות מוארכים, באווירה משפחתית. סלטים מעשה יד, דגים נפלאים בנוסח פורטוגלי, לצד העוף בגריל המסורתי של פורטוגל, ואפילו בשר כבש. כל האוכל הוכן כאן, במטבח הכשר של בית הכנסת, על ידי אנשי הקהילה היהודית של פורטו.

"לפני שבע שנים היו רק 30 חברים בקהילה", אומר לנו מייקל רות'וול, חבר הנהלת הקהילה. "היום חברים בה באופן רשמי כ־400 איש".

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

הפריחה הפתאומית הגיעה בעקבות התיקון לחוק האזרחות הפורטוגלי בנושא מגורשי ספרד, שעליו החליטה ממשלת פורטוגל באפריל 2015. על פי התיקון, יהודים שיוכיחו כי הם צאצאים למגורשי ספרד יוכלו לקבל תעודת לידה פורטוגלית, ולמעשה אזרחות פורטוגלית, שמביאה איתה גם דרכון אירופי.

"ב־2016 היה לנו בפעם הראשונה מניין קבוע בכל שישי ושבת", ממשיך רות'וול, שמכהן גם כדובר "ועדת האישורים" של הקהילה, המאשרת את הבקשות לאזרחות ומעבירה אותן לאישור הממשל. "מאז היה גידול מתמשך במספר המתפללים בסופי שבוע ובחגים. היום יש לנו 200 איש בסופי שבוע ולפעמים גם 300". 

בית הכנסת המרהיב, שהוקם ב־1929, כולל ארבע קומות. בקומת הכניסה נמצא אולם התפילה המרכזי, ובסמוך לו חנות כשרה שבה יכולים אנשי הקהילה לרכוש מוצרי מזון כשרים ויינות כשרים.

בקומה העליונה יציע עזרת נשים, שמקיף את אולם התפילה משלושה כיוונים, ובקומה השלישית חדר אוכל ענקי למאות אנשים, וגם מטבח כשר, שבו מבשלים אנשי הקהילה את סעודות השבת אחת לשבועיים. בקומת המרתף יש חדר תפילה קטן ואינטימי יותר המיועד בעיקר לשימוש בחורף, ולצידו מקווה קטן.

בסוף יוני נחנך מול בית הכנסת מוזיאון ליהדות, ובו פריטים עתיקים מתולדות הקהילה היהודית בפורטו, לצד חפצי יודאיקה סימבוליים, מפות של תפוצת היהודים הספרדים בגולה, רפליקה של בית המקדש השני בירושלים ומסמכי תיעוד מקוריים, ובהם רשימה של 842 יהודים שהוצאו להורג במהלך האינקוויזיציה במאות ה־15 וה־16. 

כצעד של הוקרה לפורטוגל מקיימת קהילת פורטו פעם בשנה, בחודש פברואר, שבת המכונה "שבתון", שבמסגרתה חוגגים את איחוד הקהילה הספרדית עם פורטוגל. "בפברואר האחרון הגיעו לחגוג איתנו כ־400 איש מהקהילה וגם מהקהילה הספרדית ברחבי העולם, ועוד 15 רבנים יהודים שהגיעו מחוץ לפורטוגל", מספר רות'וול.

• • •

שני השַמָשים של בית הכנסת, ארז וגימה (31) ואילן דהאן (48), הם ישראלים. וגימה הגיע לפורטו לפני תשע שנים, אחרי הצבא, לעבוד בעגלות. כאן פגש את נלמה, תושבת העיר, והתאהב. ב־2014 הם נישאו, ולפני חצי שנה נולד בנם יצחק (ובשמו הפורטוגלי - איזאק). הם מתגוררים בבית סבתה של אשתו.

"נשארתי בפורטוגל כי כאן מתגוררת כל משפחתה של אשתי, וגם כי התחברתי לקצב החיים הרגוע של פורטו, לטוּב הלב ולפשטות של האנשים", אומר וגימה. לפני שנתיים קיבל הצעה לעבוד כשמש בבית הכנסת ופרש מעסקי העגלות.

דהאן הוא מראשוני הישראלים שהוציאו אזרחות פורטוגלית, ואף הלך עם זה עד הסוף: לפני שנתיים עבר להתגורר בפורטו עם אשתו שגית ושלושת ילדיהם - שיראז (היום בת 9), שלו (17) וירין (18). בארץ הם התגוררו בחיפה, אילן היה מנהל לוגיסטיקה בחברת אלקטרוניקה, ושגית - מנהלת חשבונות.

אילן דהאן (מימין), מייקל רות'וול וארז וגימה בבית הכנסת בפורטו. מגוון של שפות // צילום: ז'ואן ביזרו

"הורינו ילידי מרוקו, והוצאנו את הדרכון מסקרנות", אומר אילן. "כשקיבלנו אותו, התחלנו לחקור על פורטוגל, הבנו שזה מקום רגוע מאוד, והחלטנו לעשות פאוזה בחיים ולנסות לכמה שנים. הילדים היו שותפים להחלטה וראו בזה הרפתקה".

הם שכרו דירה מרווחת בעיר גאיה, הצמודה לפורטו. אילן עובד כשמש בבית הכנסת וכאחראי לביקורים במוזיאון היהדות, ושגית עובדת בארכיון הקהילה, שבו נאסף מידע היסטורי על יהודי פורטוגל. המידע הזה מסייע באימות הבקשות לאזרחות ומאפשר לוודא שהפונים הם אכן נצר למגורשי ספרד.

"כשהגענו, הבן הבכור שלנו היה אמור לעלות לכיתה י"א, ואחיו היה אמור לעלות לכיתה י'", ממשיך אילן. "אבל בגלל פערי שפה, החליטו ששניהם ילמדו בכיתה י' ויתמכו זה בזה. כך יצא שירין, הבכור, סיים עכשיו כיתה י"א, בזמן שבארץ הוא היה אמור לסיים י"ב ולהתגייס לצה"ל. כרגע אנחנו במגעים ביורוקרטיים עם הצבא כדי לקבל עבורו דחיית גיוס עד לאחר סיום הלימודים. 

"הילדים מחוברים לעיר אפילו יותר מאיתנו. הם מדברים פורטוגלית בלי מבטא ישראלי, ויש להם חברים וחיים מלאים. מאז שעברנו לכאן עדיין לא ביקרנו בארץ, אבל למזלנו, המעטפת הביתית שמספקת הקהילה מקלה קצת את הגעגועים ומהווה סוג של תחליף למשפחה גדולה".

כשמש בית הכנסת, הוא עד להתפתחות ולגידול של הקהילה בשנים האחרונות. "להערכתי, 14 משפחות ישראליות, יותר מ־50 איש, עברו לפורטו מאז 2016 בעקבות קבלת אזרחות, ובזכות האפשרויות העסקיות שהיא פתחה עבורם. אני יודע שמספר רב יותר של ישראלים עברו לדרום פורטוגל ורכשו שם חוות חקלאיות.

"לקהילת פורטו נוספו גם משפחות יהודיות מברזיל ומוונצואלה, שאף הן קיבלו אזרחות פורטוגלית בעקבות התיקון לחוק, וכן משפחות שעברו מספרד ומצרפת, שבאו בלי קשר לאזרחות, אלא בגלל אנטישמיות שחוו שם".

אלירן גריידגי (37), חבר הנהלת הקהילה, מצנן את ההתלהבות הישראלית מהגירה לפורטוגל. הוא הגיע מישראל לפני 13 שנים עם חברתו דאז הדס, היום אשתו. כאן נולדה בתם מיה, בת 5.

"בשנה הראשונה בפורטו עבדנו במכירת מוצרי ים המלח בעגלות, עם רישיון עבודה זמני מהחברה בארץ. בשנה השנייה רכשתי זיכיון מהחברה לכל אזור פורטו והצפון, כך שהיתה לי חברה בבעלותי. בהמשך גם פתחתי בעיר חנות לממכר יוגורט.

"חמש שנים אחרי שנחתנו בפורטוגל חזרנו לארץ כדי להתחתן. ידענו שנמשיך לגור בפורטו, כי כבר היה לנו כאן עסק משלנו, וגם חברים וחיים שאהבנו. לפני שלוש שנים החלטנו למכור את העסקים ולעבור להשקעות נדל"ן, ויחד עם כמה משקיעים יהודים מאנגליה אנחנו עוסקים בהשבחה של מבנים ישנים או נטושים ובמכירתם. רוב הדירות במבנים המחודשים נמכרות למשקיעים קטנים למטרות תיירות ומושכרות כדירות אייר בי אנד בי".

הוא מדגיש כי החיים בפורטוגל לא קלים למהגרים. "הכלכלה כאן עדיין בשלבים של התייצבות. קשה למצוא עבודה, שכר המינימום הוא 600 יורו, והשכר הממוצע 850 יורו. לישראלים נדמה שזול מאוד לחיות כאן, כי בקבוק מים עולה שני שקלים וארוחה 25 שקלים, אבל למי שמרוויח משכורת מקומית, זה ממש לא זול. בנוסף, צריך ללמוד שפה חדשה. יש לא מעט ישראלים שניסו להגר והחליטו לשוב ארצה.

"הישראלים שעוברים לפה הם בדרך כלל אנשים מבוססים, שבאים להשקיע בנדל"ן, או כאלה שרוכשים חוות חקלאיות ועדיין לא יכולים להתפרנס מהן. כל השאר נמצאים על הקו, בעסקים. רבים השקיעו מיליונים בנדל"ן, בשיפוץ ובחידוש מבנים. מי שאין לו די אמצעים, או הכנסה ממקור אחר, יתקשה לחיות כאן".

חלק מהמצטרפים לקהילה הם צעירים יהודים, שהגיעו מברזיל ומצרפת ללמוד בפורטו, התאהבו בעיר ובאווירה הקהילתית ונשארו לחיות בה. ויויאן גרויסמן (32), למשל, הגיעה לעיר לפני שלוש שנים מריו דה ז'נירו שבברזיל ללימודי תואר שני בבית הספר למינהל עסקים בפורטו, שנחשב לאחד המוסדות המובילים בתחום באירופה. בסיום הלימודים מצאה עבודה בניהול מרפאת שיניים בעיר.

תפילה בבית הכנסת "כדורי" בפורטו. עד לפני ארבע שנים לא היה אפשר להשיג מניין, היום חברים בקהילה כ־400 איש // צילום: ז'ואן ביזרו

"הגעתי לפורטוגל מתוך רצון לשנות סביבת מגורים ולהתנסות בחיים בארץ אחרת, במקביל ללימודים. בברזיל עשיתי תואר ראשון באופנה, והיתה לי חברת אופנה משלי במשך עשר שנים, אבל איכות החיים שם נמוכה, שיעורי האלימות גבוהים והתחבורה בעייתית מאוד. החלטתי שזה לא מקום שאני רוצה לגדל בו את ילדיי, סגרתי את החברה והגעתי לכאן. 

"כשהגעתי, הקהילה היהודית היתה קטנה מאוד. נהגתי לבוא מדי פעם לפעילויות בבית הכנסת, אבל לא הייתי חברה קבועה בקהילה, בגלל מיעוט החברים. בשנים האחרונות הקהילה גדלה מאוד, אני מגיעה לבית הכנסת באופן שוטף, וגם אחראית לפעילויות התרבותיות ולאירועים בקהילה". 

• • •

גם הקהילה היהודית של ליסבון חווה פריחה בשנים האחרונות. באחד הרחובות המרכזיים של העיר, מאחורי שער ברזל, מסתתר בית הכנסת שערי תקווה. באמצע השבוע עדיין קשה להשיג כאן מניין, אבל בסופי שבוע ובחגים מציפים את המקום עשרות מתפללים, לפעמים גם מאה.

"המניין הקבוע כאן מונה כ־25 איש, רובם פורטוגלים מבני הקהילה הוותיקים", מסביר גבריאל שטיינהרדט (60), נשיא הקהילה היהודית של ליסבון. הוא נולד בעיר, עלה לישראל עם הוריו בסוף שנות ה־70, ואחרי 16 שנים, שבמהלכן גם למד משפטים ומינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב והתחתן עם יהודייה ילידת ארגנטינה, חזר לליסבון. הוריו נשארו בארץ. הוא אב לשני בנים, בני 28 ו־25.

"קהילת ליסבון גדלה בשנים האחרונות, למרות שהיא עדיין אחת הקטנות באירופה", הוא אומר. "רשומים בה 250 בתי אב, אבל היא גדלה בזכות עשרות מהגרים יהודים מברזיל, מצרפת ומטורקיה, שבחרו לעבור לכאן".

למה דווקא מהמדינות האלו?

"היהודים מצרפת עברו ללא קשר לאזרחות, מסיבות של ביטחון אישי, יוקר מחיה וענייני מיסוי. יהודים מטורקיה, שנמצאו זכאים לאזרחות, לרוב אינם מהגרים לפורטוגל, אבל מרבים לבקר בה ורוכשים כאן בתים ליום סגריר, בגלל המצב הביטחוני בטורקיה והחשש מהאנטישמיות הגואה. העולים מברזיל הגיעו בגלל המצב הכלכלי הקשה והאלימות.

"אין היום שום פורטוגלי שיכול להיות בטוח במאה אחוז שדמו אינו כולל דם יהודי ושהוא אינו צאצא של אנוסים, גם אם הוא חי כנוצרי לכל דבר. אפילו נשיא פורטוגל, מרסלו רבלו דה סוסה, שבא לביקור רשמי בבית הכנסת בליסבון בשנת 2016, אמר שגילה לאחרונה שיש לו צלע יהודית מצד אמו".

גבריאל שטיינהרדט בבית הכנסת

בית הכנסת בליסבון נוסד ב־1904 על ידי יהודים שחזרו לפורטוגל ממרוקו ומגיברלטר, והתפילות בו הן בנוסח ספרדי. בנוסף, נהנים חברי הקהילה גם ממועדון חברתי דמוי קאנטרי קלאב בעיירה אלבארק, מרחק חצי שעה מהעיר. יש גם מקווה, תנועת נוער עצמאית בשם "דור חדש" ושלושה בתי קברות יהודיים. הקהילה היא ציונית ומקיימת גם פעילות חברתית ושיעורי דת ועברית.

• • •

בעיר הקיט היפה קשקאיש, הצמודה לבירה, מוקם בימים אלה בית חב"ד ענקי על שטח של 5,000 מ"ר ובהשקעה של כ־3 מיליון יורו מתרומות. הוא צפוי להיפתח כבר בחנוכה הקרוב.

הרב אליהו רוזנפלד (35), שמפקח על הבנייה, אומר כי הוא מבחין בגידול משמעותי בקהילה היהודית בפורטוגל, וכי ישראלים רבים, גם חילונים, משתתפים בפעילויות של בית חב"ד. לדבריו, בכל יום הוא מקבל כעשר פניות ממבקרים שמתעניינים בתפילה, בהנחת תפילין ובאוכל כשר.

רוזנפלד ("רבי אלי") מסתובב באתר הבנייה באפוד כתום זוהר מעל הז'קט, ולראשו קסדה. הוא נראה יותר כמפקח בנייה מאשר כרב, אבל שמו הולך לפניו כדמות מיוחדת ומלאת השראה בקרב הקהילה היהודית, וגם בקרב הישראלים החילונים בפורטוגל.

הוא יליד ניו יורק, שהוסמך לרב בגיל 21 לאחר שנשלח להשתלמות בישיבה בכפר חב"ד בישראל. לפורטוגל הגיע לשליחות קצרה בשנת 2006, ושב אליה כשהוא נשוי ואב לשניים בשנת 2010.

"אני ואשתי רייזל שכרנו דירה בליסבון והתחלנו להקים את חב"ד פורטוגל, כדי לספק אפשרות לקיום תורה ומצוות. בהתחלה ערכנו מפגשים בבתים של תושבים, אבל בהמשך הוחלט להקים בית חב"ד בקשקאיש, כי היו שם יהודים. התחלנו במפגשים בהפסקות צהריים של העבודה, הכנה לבר מצווה וכדומה. 

"בשנים האחרונות הגידול באוכלוסייה היהודית מורגש. בליל הסדר בשנה שעברה היו 120 משתתפים, ובליל הסדר השנה היו 180. זה דרש התארגנות מאומצת של הרגע האחרון ועזרה בבישולים, כי את כל הארוחות מבשלים בקהילה. בחנוכה עורכים בקשקאיש מסיבת חנוכה גדולה בשיתוף העירייה, ואנחנו מפזרים חנוכיות גדולות גם ברחבי ליסבון, בשיתוף עם הקהילה היהודית.

"הרבה ישראלים שאינם דתיים לוקחים חלק בפעילויות שלנו בקשקאיש, ואנחנו מברכים על כך. כשהגעתי עם משפחתי, נהגנו לארח בביתנו בימי שישי בכל תחילת חודש בין 30 ל־60 אורחים. בשנים האחרונות, לאור הגידול, התחלנו לארח בבית חב"ד. כשתושלם בנייתו של המבנה החדש והגדול, יהיה בו מקום אירוח בשפע. תמיד מרגש לפגוש יהודים שמגיעים מארצות מוצא שונות, ולכולם סיפורים מדהימים ומיוחדים על ההיסטוריה היהודית של המשפחה שלהם".

המתחם החדש נבנה, כאמור, בעלות של 3 מיליון יורו, שהגיעו מתרומות שהתקבלו ממשפחות יהודיות ומארגונים יהודיים. הוא יכלול מבנה בשטח של 1,000 מ"ר, ובו מרחב אירוח גדול דמוי סלון, חדרי תפילה, חדר אוכל כשר, מקווה וספרייה עם ספרי תורה עתיקים. הגינה מסביב תשתרע על פני שטח של 4,000 מ"ר.

רוזנפלד מתגורר עם אשתו ושלושת ילדיהם בקשקאיש. "אני מסתובב בעיר בכיפה וזקן, ותמיד מקבל תגובות חמות. הפורטוגלים אוהבים מאוד את היהודים ואת ישראל. לרבים מהם יש במשפחה צד שקשור ליהדות". 

הקהילות היהודיות בליסבון ובפורטו הן תחנה ראשונה לבחינת הבקשות לקבלת אזרחות פורטוגלית. אליהן מגיעים כל טופסי הבקשות, המוגשים בדרך כלל באמצעות חברות ישראליות, שמתחרות ביניהן על הזכאים הפוטנציאליים מקרב הישראלים. 

"מספר הפניות שהגיעו אלינו במחצית הראשונה של 2019 גדול פי עשרה מהתקופה המקבילה אשתקד", אומר עו"ד יוסי יצחק, מייסד חברת "פורטוגליס", שהפכה לגוף גדול ומרכזי בתחום ומפעילה סניפים בארץ ובליסבון. "על פי ההגדרות בחוק, ציבור רחב של ישראלים, בעיקר ילידי מרוקו, תוניסיה, לוב, מצרים, אלג'יריה, יוון, טורקיה, בולגריה והבלקן, סוריה ודרום אמריקה - וגם ילדיהם ונכדיהם - זכאים לקבלת אזרחות. במציאות שבה יש בישראל משפחות מעורבות רבות, המספר עשוי להגיע למיליוני אנשים".

עו"ד יוסי יצחק // צילום: גיל חיון

בניגוד להלך הרוח שפשט בשנים האחרונות בקרב ישראלים בנוגע לקלות קבלת האישורים מהקהילות היהודיות, מציינים ראשי הקהילות כי תהליך האישור של הבקשות המגיעות מישראל הוא מורכב, דווקא בגלל כובד האחריות שהטיל הממשל על הקהילות. 

"אנחנו מבצעים תהליך בדיקה קפדני ורציני ביותר", אומר שטיינהרדט. "החוק עושה שירות גדול ליהדות, וכל סטייה מהכללים שהוא מציב עלולה לגרום למחוקק לשנות את דעתו. מובן שכקהילה יהודית היינו רוצים שיאושרו כמה שיותר בקשות, אבל אנחנו מחויבים בראש ובראשונה ללשון החוק ולממשלת פורטוגל, שיש לנו יחסים מצוינים איתה.

"לשם כך גייסנו היסטוריונים, שבודקים את הבקשות בקפידה יתרה, ובנוסף, עוסקים בכך שבעה אנשים מאנשי המנהלה של הקהילה. נטל ההוכחה הוא על הפונה, ולעיתים אנחנו מבקשים הוכחות נוספות".

לאור שפע החברות בישראל המתחרות על הטיפול הביורוקרטי בהשגת אזרחות פורטוגלית לזכאים, מעלים ראשי הקהילות לא מעט השגות באשר לנעשה בתחום בארץ. "כשהחוק נחקק, לא היו בכלל חברות שטיפלו בהשגת האזרחות, ואנחנו לא דמיינו שיקומו חברות כאלו", אומר רות'וול. "היינו בטוחים שאנשים יפנו באופן עצמאי.

"בשנה הראשונה הפניות אכן היו עצמאיות, והיו בהן טעויות רבות שהכבידו על התהליך. החברות שהוקמו כדי לתווך סייעו בהבהרת החוק לישראלים ובהגשת המסמכים בצורה נאותה. אבל במקביל, החלה תופעה מדאיגה של התמסחרות לא מכובדת בקרב חלק מהן. אזרחות היא לא מוצר מסחרי. לאחרונה הוצאנו הודעה רשמית לחברות שמסייעות בהשגת אזרחות, שלפיה כל דבר שנראה כמו פרסום מסחרי בעיתונים, בטלוויזיה, ובוודאי שבדוכני מכירה, אינו מקובל עלינו, ונאכוף זאת באמצעות עורך הדין של קהילת פורטו, שמייצג אותנו בישראל".

שטיינהרדט: "החברות הישראליות הן עסק כמו כל עסק אחר, אבל יש חברות בארץ שמפרסמות מידע מוטעה, שגורם נזק עצום. למשל, כאלו שטוענות שאפשר להשיג דרכונים גם לאשכנזים. אמנם יש יהודים אשכנזים שהם מצאצאי מגורשי ספרד, וידוע שיש כאלה שגורשו לפולין. אבל זה לא פשטני וגורף, כפי שזה מוצג לציבור הישראלי".

רות'וול: "מבחינתנו, מטרת החוק היא לאפשר למגורשי ספרד להתחבר מחדש כקהילה ספרדית - בין שבביקורים, בין שבעשיית עסקים, ובין שבמגורים. לא מדובר בדרכון פורטוגלי, כפי שמתייחסים לכך בישראל, אלא באזרחות, וכך זה צריך להיות מוצג.אמנם רבים ממקבלי הדרכונים כבר הגיעו לבקר בפורטוגל ולהכיר אותה, אבל אנחנו מצפים לקבל הצעות לחיזוק החיבור והקשר".

עו"ד יוסי יצחק אומר כי חברת "פורטוגליס" מקפידה לפעול לפי הנחיות הקהילות היהודיות בנושא הנגשת הזכאות הפוטנציאלית לקהל הישראלי. "הקהילות עושות עבודת קודש הן בפן המקצועי, באישור הבקשות, והן בחיזוק המורשת היהודית בפורטוגל. אנחנו פועלים בשיתוף פעולה איתן כדי להניע מיזמים משותפים שיביאו לחיזוקן - ובהם מיזמי תרבות, שמעלים על נס את מסורת יהודי פורטוגל, ושילוב של סטודנטים ישראלים בלימודים אקדמיים בפורטוגל".

• • •

לאחר שהקהילות היהודיות מאשרות את הבקשות, תהליך שנמשך בין חודש לשלושה, הן עוברות לבחינה ולאישור של הממשל. בגלל ריבוי הבקשות, התארך משך הזמן להשגת אזרחות משמונה חודשים (בשנה הראשונה לחוק) לשנתיים.

"כ־15 אלף ישראלים כבר קיבלו אזרחות פורטוגלית, ועוד 18 אלף ממתינים לאישור הממשל", אומר לינו דה קרווליו, איש מרשם האוכלוסין הפורטוגלי, הממונה על תהליך ההתאזרחות."נוסף על תעודת יושר עדכנית מישראל, אנו עורכים בדיקות משלנו באמצעות האינטרפול ומשטרות ארציות בכל המדינות שבהן המבקש חי בעבר. לכן גם חשוב לנו לקבל את כל המסמכים הנוגעים לשינוי שם, למשל, כדי לוודא שכל השמות נקיים מרישום פלילי.

"את ההמלצה שלנו אנחנו מעבירים למשרד המשפטים, והפונים שאושרו נרשמים במרשם האוכלוסין של פורטוגל. בשלב האחרון, מנפיקים להם תעודת לידה של פורטוגל. אלה שני השלבים שבהם נוצר צוואר הבקבוק. אני מקווה שזה ייפתר ומשך ההמתנה יקוצר.

"אני חושב שלחוק האזרחות כבר יש תוצאות חיוביות. אני מכיר ישראלים רבים שמשקיעים בפורטוגל. אני לא חושב שהחוק יחמיר, יצומצם או ייעצר, אלא אם כן תהיה התפתחות שלילית בלתי צפויה, שקשורה לישראלים שיגיעו לפורטוגל או ישקיעו כאן". 

smadars@israelhayom.co.ilהכתבת היתה אורחת הקהילה היהודית בפורטו ואורחת חברת "פורטוגליס" בליסבוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו