לא מעט כבר נאמר על פסטיבל וודסטוק, האירוע המוזיקלי בעל המשמעות הפוליטית והתרבותית המפורסם ביותר בהיסטוריה. הבוץ, הסקס, הסמים והרוקנ'רול – השיח אודותיהם כבר הפך קלישאה ובשלב זה – כשהעולם מציין 50 שנים מאז התקיים, רבות כבר נכתב אודות ההשלכות הסוציולוגיות העמוקות של מה שנחשב עד היום כרגע השיא של תרבות הנגד ודור ההיפים באמריקה הסיקסטיזית. אבל בטרם הוא הפך אירוע תרבותי מונומנטלי, בבסיסו מדובר היה באופרציה מורכבת ומסובכת שהצריכה הפקה, תכנון נכון, משאבים, תעוזה וכסף. הרבה כסף. בין התפייטות נוסטלגית לזמנים שלא יחזרו עוד ובין ניתוח תרבותי ממרחק חצי מאה, יש מקום לדון גם באירועים הסטטיסטיים. אלה שהיוו חלק בלתי נפרד מהאירוע המכונן, ואשר מבהירים בדיוק את ממדיו המפלצתיים.
• קייטי פרי מואשמת בהטרדה מינית
• זה מה שחשבנו על החדש של טרנטינו
• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם
1. הוכחה מובהקת לאופן בו הזמנים השתנו ניתן למצוא בתמחור של הפסטיבל. לו הייתם פוקדים את הפסטיבל המקורי (ובהנחה שלא הסתננתם אליו בחינם), הייתם משלמים לא יותר מ-6.5 דולר ליום. מחיר הוגן, גם כשלוקחים בחשבון את ערכו המשתנה של המטבע האמריקאי. זאת במידה והזמנתם אותו מראש. בקופות עמד מחיר כרטיס ביום האירוע על 8 דולרים. מחיר כרטיס לשלושת ימי הפסטיבל בהזמנה מראש עמד על 18 דולרים, בעוד מחיר כרטיס לכל ימי הפסטיבל בקופות לא עלה על 24 דולרים.
• הפסטיבל שבוטל: הסיוט של וודסטוק
לצורך השוואה – וודסטוק 50, הניסיון (שלא צלח) להפיק פסטיבל מחווה השנה, תומחר קצת אחרת, כאשר מחיר כרטיס לשלושת ימיו המתוכננים עמד על 450 דולר. מדובר במחיר גבוה גם בהשוואה לזה שגובים מארגני פסטיבלים פופולריים ומצליחים עכשוויים כמו קואצ'לה (המחיר מתחיל מ-429 דולר), לולהפלוזה (335 דולר לארבעה ימים) ובונארו (279 דולר). הזמנים בהחלט משתנים.
2. כדי להתמודד עם מסת האנשים החריגה, גויסו לשטח 346 שוטרים לא בתפקיד ממשטרת ניו יורק, שתוגמלו בסכום של 50 דולר על כל יום עבודה. לצידם פיקחו במקום 100 שריפים מקומיים, כמו גם כמה מאות חיילים ופקחים מ-12 ארצות. היום, יש לשער, זה היה נגמר בגל מעצרים והפסקת הפסטיבל בשל חוקי עזר עירוני ושכנים שהתקשרו להתלונן על רעש.
3. חשבתם שהפקקים בכניסה לאינדינגב יכולים להיות קשים? נסו לדמיין עמידה בפקק באורך למעלה מ-27 קילומטרים שקיבל את הנוהגים למקום. לבאים ברכב לקח לא פחות משמונה שעות לנהוג את מרחק 160 הקילומטרים שמפרידים בין ניו יורק ובאת'ל, מקום ההתרחשות של הפסטיבל. משמאסו בפקק שקידם את פניהם בכניסה, רבים מהעומדים בו החליטו לעזוב את רכבם ולצעוד 24 ק"מ ברגל, עד לאתר הפסטיבל. ההערכה היא כי 250 אלף מהם לא הגיעו אף פעם לפסטיבל עצמו והחליטו לוותר על התענוג. אגב, למרות עומסי התנועה הכבדים, עיתון ה"וושינגטון פוסט" כינה את הלחץ שהצטבר בדרך לפסטיבל כ"פקק התנועה הסבלני ביותר שנראה". היפים.
4. אבל העמידה בתור לא הסתכמה רק בשלב הכניסה. פוקד הפסטיבל הממוצע נאלץ לעמוד כשעתיים בתור בהמתנה לביצוע שיחת טלפון מהמקום, בימי טרום טלפונים סלולריים. למעלה מחצי מיליון שיחות לטווח רחוק התקיימו רק ביומו הראשון של הפסטיבל. היום יש להניח שהיה מדובר בחצי מכמות הסטוריז הממוצעת שאנשי וודסטוק היו מעלים בשעה. ועוד לא ספרנו אפקטים.
5. "היכן שיש התרחשות ישנם יהודים" - אמר אף אחד אף פעם. אבל כמו בכל סיפור טוב – גם זה של וודסטוק מכיל התערבות של עם הסגולה. הפעם מדובר בקבוצת הנשים הפעילות של המרכז היהודי הקהילתי של הכפר מונטיצ'לו השכן, שנמצא במרחק כ-20 דקות נסיעה מאתר הפסטיבל. חברות הקבוצה הכינו מספר אסטרונומי של 30 אלף (!) כריכים עבור משתתפי הפסטיבל, אותם חילקו נזירות ממנזר תומאס הקדוש.
6. אגב אוכל: הליקופטרים נשאו למקום מזון במשקל מוערך של כ-50 ק"ג. כבר ביומו הראשון של הפסטיבל נצרכו בו חצי מיליון המבורגרים ונקניקיות, כל אחד מהם בעלות של דולר אחד בלבד. נראה שטרנד הצמחונות לא הלך חזק שם.
7. נהוג לקשר את תנועת ילדי הפרחים ואת וודסטוק בפרט, לתרבות סמים פסיכדליים (ובצדק). אבל מספר האנשים שנעצרו באירוע בעוון מה שהוגדר כ"עבירות סמים" די מזערי, ביחס לכמות פוקדיו. רק 33 אנשים נעצרו על ידי נציגי רשויות החוק במקום - כמות זניחה כשלוקחים בחשבון הערכה לפיה כ-400 אנשים נטלו במקום את האסיד החום הידוע לשמצה שהביא אנשים רבים למצבי קיצון, ונחשב כמייצר טריפים רעים במיוחד. אותו אסיד נמכר במקום במחיר שהיה משמעותי מתחת לזה הקיים בשוק, ואנשי הוושינגטון פוסט טענו כי יותר משמדובר ב-LSD, המוצר הנמכר היה בעיקרו רעל עכברים.
8. אמנם כמות המעצרים במקום לא הייתה רבה, אבל כמספר החולים המטופלים במתחם היה בהחלט מדאיג. 18 רופאים ו-36 אחיות שהיו במקום טיפלו במספר עצום של 5,162 זקוקים לסיוע רפואי. זאת על פי דו"ח ממשרד הבריאות האמריקאי שהתפרסם חודשיים לאחר הפסטיבל. בדו"ח צוין כי 797 מתוכם הגיעו למצב זה עקב שימוש בסמים.
9. מעגל החיים: על פי דיווחים, שני תינוקות נולדו ממש בשטח הפסטיבל. לצד כך, עובדי משרד הבריאות קיבלו דיווחים על שמונה הפלות של עוברים בוודסטוק. נתון די מחריד חושף כי שלושה אנשים איבדו את חייהם במהלך הפסטיבל. שניים כתוצאה משימוש בסמים בעוד השלישי, ריימונד מיזאק בן ה-17, ישן בתוך שק השינה שלו כאשר הוא נדרס על ידי טרקטור. הנהג הדורס לא נתפס עד היום.
10. עם כל הליברליות ועידוד המחשבה החופשית שוודסטוק ייצג, רשימת המופיעים בו לא בדיוק הייתה מאוזנת מגדרית והיא כללה שלוש נשים בלבד: גו'אן באאז, מלני וכמובן ג'ניס ג'ופלין. בולטת משהו בהעדרה הייתה המוזיקאית ג'וני מיטשל שהייתה מתוכננת להופיע, אך לבסוף שוכנעה על ידי מנהלה כי הצעד הנכון יותר לקריירה שלה יהיה להופיע באותו שבוע בתכנית האירוח של דיק קאבט במקום – שימו לב – "להסתובב בשדה עם 500 איש". אין ספק שמדובר באחת העצות הגרועות ביותר שניתנו לאמן על ידי מנהלו, ומיטשל הודתה כי מדובר באחת החרטות הגדולות בקריירה שלה.
11. מוזיקאים שדווקא יש בלבם חרטה על ההופעה באירוע, או לכל הפחות על האופן בו התנהלה, הם אנשי להקת הרוק (והקאלט) הגרייטפול דד. בשל בעיות טכניות שפקדו את הופעתם, ג'רי גרסיה ובוב ווייר התחשמלו כמעט בכל מגע עם הגיטרות שבידיהם, ועל כן כינו את ההופעה כגרועה ביותר בתולדותיהם.
12. ועוד ברשימת המתחרטים: הג'ף בק גרופ התפרקו שבועיים בלבד לפני הפסטיבל ועל כן לא זכו להשתתף באירוע ההיסטורי. אנשי להקת איירון באטרפליי עוכבו בשדה התעופה ועוד היו יכולים להגיע למקום, אלמלא באו בדרישות כמו מסוק שיוביל אותם היישר אל מתחם הפסטיבל. הם נענו בשלילה. גם הביטלס סירבו להצעה להופיע בוודסטוק. ב-1969 היחסים בין חברי הלהקה כבר היו במצב די רע, כידוע, וג'ון לנון אמר למארגנים כי לא יוכל לקבץ את כולם להופיע יחד. כתחליף לא ראוי במיוחד הוא הציע להופיע יחד עם חברי הפלסטיק אונו בנד, אבל מארגני האירוע לא ממש רצו בכך. עוד דחו את ההצעה להופיע היו הדורז, לד זפלין, המודי בלוז, הבירדז, ג'טרו טל ובוב דילן.
13. זמן לדבר על כסף: על הופעותיהם באירוע קיבלו אייקוני הרוק הבולטים של שנות ה-60', כצפוי, סכומים לא מבוטלים. בראש הרשימה עומדים חברי הג'פרסון איירפליין עם שכר של 12,000 דולר להופעה, הקרידנס קלירווטר ריבייבל לקחו הביתה 11,500 דולר ואנשי להקת The Who השתכרו 11,200 דולר. קצת מתחת נמצאים הגרייטפול דד, שקיבלו 7,500 דולר תמורת קיום הופעתם המחשמלת. מעל כולם עומד אחד ג'ימי הנדריקס, שתמורת הופעתו האייקונית בפסטיבל תוגמל בסכום של 32,000 דולר. בחוזה של הנדריקס מול הפקת הפסטיבל נכתב כי אף אמן לא יעלה אחריו, והוא אכן היה זה שסגר את האירוע באחת מהופעות הרוק המפורסמות בכל הזמנים. כמובן שכמו רוקסטאר אמיתי, הנדריקס איחר לעלות לבמה בכ-9 שעות. את הסט בן השעתיים שלו, שהיה אמור להתקיים בחצות בלילה שבין יום ראשון לשני, הוא העניק ביום שני ב-9 בבוקר. תיזכרו בזה בפעם הבאה שאמן מאחר לבמה בחצי שעה ואתם זועקים "גוועלד".
14. אולי הסרט שמספק הכי הרבה מושג לגבי הפסטיבל, הנעשה בו והרוח אותה ייצג הוא הסרט הדוקומנטרי המפורסם "וודסטוק" שביים מייקל וודלי, אשר בשנה שלאחר מכן זכה באוסקר בקטגוריית סרטי תעודה, ואפילו ספריית הקונגרס האמריקאית הגדירה אותו כמסמך תרבותי חשוב.
15. במובנים רבים, הגיבור הלא מושר של הפסטיבל הוא מקס יאסגור, ששמו מוכר ליודעי ח"ן אך קשה להגיד שהוא מקושר לפסטיבל באופן בו שמות כמו ג'ימי הנדריקס או ג'ו קוקר מקושרים אליו. יאסגור היה למעשה הבעלים של החווה בבת'אל בה נערך וודסטוק, והוא נחשב ליצרן החלב הגדול ביותר באזורו. בשנים שלאחר מותו התגלה כי יאסגור היה למעשה רפובליקני תומך מלחמת ויאטנם, כלומר – אדם שלא בדיוק דוגל בערכים אותם ייצג המגה אירוע המוזיקלי-תרבותי. מייקל לאנג, מייסד הפסטיבל, טען כי יאסגור היה האנטיתזה של כל מה שהפסטיבל ייצג. פחות משנתיים לאחר האירוע מכר את החווה, וב-1973 הוא הלך לעולמו לאחר התקף לב בו לקה.
• ההפקה הכי גדולה שנעשתה בישראל
• מעצבת: "הדוגמנית לי לוי ניצלה אותי"
• "האמת תצא לאור": האקס של דנה גרוצקי מגיב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
