סבב אלימות נוסף הסתיים בסוף השבוע בדרום בדרך מעט חריגה: ישראל וחמאס הוכיחו כי אפשר להגיע להסכמות גם בלי תקיפות, רקטות ונפגעים.
סל"ק, כך הגדירו זאת אתמול בצה"ל; ראשי תיבות של "סבב לא קינטי". סבב שהתנהל בפינג־פונג, שלרגעים נראה כאילו הוא יוביל לאובדן שליטה, כאשר כל צד מגיב במהירות למעשי הצד השני. חמאס – שהיה מתוסכל מכך שקצב ההקלות ההומניטריות אינו לשביעות רצונו – החל לאפשר את טפטוף הבלונים; ישראל, בתגובה, צמצמה את מרחב הדיג, וחמאס הגיב מיידית בהגברת שיגורי הבלונים, מה שהוביל לצמצום נוסף במרחב הדיג, שהוביל לעוד עלייה במספר השיגורים, שהובילה לעצירת אספקת הסולר והדלק לרצועה, שהוביל לעוד בלונים.
מי שעצרו את החד גדיא הזה היו המצרים ונציגי האו"ם. ביום חמישי הם פנו לישראל ולחמאס וביקשו הפסקת אש הדדית. בין הצדדים התנהל ויכוח מי יהיה הראשון להפסיק את האש, ובסופו של דבר הוחלט לפעול סימולטנית. בהתאם לכך, אפשרה ישראל הרחבה מחודשת של איזור הדיג ל־15 מייל ימי (אף שבשישי אין דיג), וכן חידשה את העברת הסולר והדלק – באופן חלקי שלשום, ומאתמול באופן מלא.
חמאס הגיב בהתאם. ביום שישי עוד שוגרו 14 בלוני תבערה לישראל (ירידה מסוימת אחרי יותר מ־100 שיגורים מראשית השבוע שעבר), אבל אתמול כבר ירד המספר לאפס. בכך הוכיח חמאס את מה שטענו בישראל כל הזמן: שהוא שולט בגובה הלהבות, תרתי משמע, והשיגורים לא נעשים בידי חבורות פרחחים אלא בהנחייתו או לפחות בהעלמת עין מצידו.
אלא שרק אופטימיסטים חסרי תקנה יאמינו שהמציאות השתנתה בסוף השבוע מן היסוד. אמנם הושגה רגיעה, אבל בלא הסכמות רחבות יותר האש תתחדש במהרה. השבוע תשוב לאזור המשלחת המצרית (שתדלג בין ירושלים לעזה), בניסיון לקדם מהלכים רחבים יותר. חמאס, שהיה מתוסכל בשבוע החולף גם מכך שלא ספרו אותו בוועידת בחריין, אמנם הציב בשבוע שעבר דרישות חדשות – בעיקר בכל הקשור לחלוקה אחרת של כספי הסיוע הקטארי שמועברים לו מדי חודש – אבל ספק אם הן יהיו מכשול ממשי להתקדמות אפשרית.
עוד על המתיחות בדרום:
• הסכם רגיעה? ביחידת הבלונים של חמאס "ממשיכים כרגיל"
• ישראל מאשרת רשמית: "יש הסכם, אך אם חמאס לא יעמוד בו - נחזיר את הסנקציות"
• למרות הסכם הרגיעה: 14 שריפות בעוטף עזה; בקבוק תבערה הושלך לעבר ג'יפ צה''לי
נדמה שהמכשול העיקרי, כרגע לפחות, עשוי להיות דווקא בצד הישראלי. בעזה יש תמיד מספיק נפצים שיכולים להבעיר את העסק, אבל מערכת הבחירות עשויה לחייב את ממשלת ישראל להפוך לנצית יותר ביחסה לרצועה. ראש הממשלה נתניהו (בתמיכה גורפת של מערכת הביטחון) ממשיך להאמין במדיניות מתונה שמתעדפת ניסיונות הרגעה על פני הסלמה, אבל עלול להתקשות להתמיד בכך לאורך זמן בסיטואציה שבה יריביו משמאל – מבני גנץ וגבי אשכנזי, שאמר אתמול ש"לא עונים על אש במזוודות של cash", ועד אהוד ברק ויאיר גולן – דורשים לנקוט מדיניות תקיפה בהרבה.
במצב הדברים הזה יהיו השבועות הקרובים בדרום נפיצים מאוד. מצד אחד, כאמור, ישראל וחמאס הוכיחו שאפשר לנהל הסלמה מבוקרת ונטולת פיצוצים, מצד שני – ספק אם בשני הצדדים יצליחו להתמיד בכך לאורך זמן. אם חמאס לא יקבל את מבוקשו הוא יחדש את הבלונים בהקדם, אפשר אפילו שבתוך ימים ספורים. אם זה יקרה, תגיב ישראל באותה הדרך: צמצום מרחב הדיג ואספקת הדלקים לעזה.
משם, ההידרדרות תהיה קצרה. לא בטוח שגם בפעם הבאה יהיה אפשר לעצור אותה רק במילים, בלי טילים, ולכן הערכת המצב הריאלית נותרה כשהיתה מראשית השנה: הקיץ בגזרת הדרום יהיה מתוח מאוד, עם עליות וירידות במפלס האלימות, ויידרשו תמרונים מורכבים, לא מעט ויתורים ונשימה ארוכה משני הצדדים כדי לעבור אותו ללא הסלמה רבתי.
