★★★★★

זהו סיפור אמיתי על שתי נשים צעירות, שהיו מוכנות לעשות הכל בשביל אהבה. הן שילמו על כך בחייהן. שתי הנשים התאהבו בגבר הלא נכון. הוא כבש אותן, ניצל אותן, שבר את ליבן, גנב את כספן ורצח אותן. האישה השלישית ניצלה בנס מזרועותיו.

"סיבת המוות לא ידועה" היא דרמת מתח, שכתב מוטי לרנר על-פי ספרו של העיתונאי עמרי אסנהיים, שחשף את הפרשה. הספר מבוסס על מקרה פלילי, שקרה בישראל והרוצח מרצה בכלא מאסר עולם. לפני הכל – מדובר בהצגה מרתקת ומרגשת. המחזה של לרנר בנוי היטב והבימוי האנרגטי של חנן שניר שומר על מתח ועניין לאורך כל העלילה. פשוט סיפור טוב.

אבל בעיני זה אינו עוד סיפור וזו אינה עוד הצגה. זהו מסמך מצמרר על הקלות הבלתי נסבלת של רצח נשים תמימות, שכל רצונן היה לצאת מהבדידות, למצוא אהבה אמיתית ולהקים משפחה. הן נפלו קורבן לגבר כריזמתי, חסר מצפון ולב, מפלצת אדם, שרצח אותן בדם קר. וכמו בטרגדיה יוונית הן לא יכלו לשנות את גורלן.

גיל פרנק משכנע מאוד בתפקיד הרוצח הפסיכופת. הוא פחות משכנע בתור גבר כריזמתי, שנשים נמשכות אליו. למה הן נמשכות אליו? מה יש בו? לא ממש ברור – וזה חלק לא פתור במשחק של פרנק ובבימוי של שניר, ופוגם באמינות של העלילה. אולי אם המחזה יהפוך לסרט או לסדרת טלוויזיה ניתן יהיה להעמיק בדמויות וביחסים ביניהן.

מיקי פלג-רוטשטיין, רינת מטטוב וליאת אקטע, שמשחקות את שלוש נשותיו, נוגעות ללב. בעיקר אהבתי את ליאת אקטע, שמגלמת אשה אינטליגנטית, רגישה ותמימה להפליא – ומעוררת רחמים כאשר היא נופלת ברשתו של הרוצח האכזר. אלינור וייל הצעירה, בתפקיד קטן, מרגשת בתפקיד בתה של אחת הנשים הנרצחות. ומילה טובה גם לגילה אלמגור, שמגלמת באיפוק את אמו של הרוצח.

"סיבת המוות לא ידועה" בהבימה היא סיבה טובה לראות הצגה עוצמתית ומטרידה. מאוד מטרידה, על פסיכופטים שמסתובבים ביננו ואנחנו לא יודעים לזהות אותם ולהיזהר מהם. תחשבו על זה, אחרי שתראו את ההצגה.