1. יום הזיכרון
זה היה המשחק הגדול ביותר שלא ראיתם. בזמן שמדינת ישראל התאבלה על מתיה (או קראה להורים שכולים "חולי רוח", אם אתם הבן של ראש הממשלה), ליברפול עמדה כנגד כל הסיכויים, מעטים מול רבים, בהרכב חסר וללא הכוכב הגדול שלה מוחמד סלאח - ועשתה לברצלונה וליאו מסי מהפך סטייל מלחמת יום הכיפורים. אחרי 3:0 במשחק הראשון, הגיע ה-0:4 המופלא והלא ייאמן בגומלין.
זה היה יום הזיכרון לגמר ליגת האלופות מ-2005, אז ליברפול חזרה מפיגור 0:3 במחצית נגד מילאן כדי להפוך את התוצאה ולזכות בגביע.
אין גבול למספר הנשמות שיש לקבוצה הזו. אין גבול לנשמה באנפילד. העמידה של השחקנים והצוות מחובקים מול הקהל בסוף המשחק, כשכולם שרים יחד את ההמנון, היה מחזה מרגש ומצמרר. לך עם תקווה בלב, ולעולם לא תצעד לבד.
בצדו השני של המגרש, נראה שמסי ימשיך לצעוד לבד. עונת השיא של השחקן הטוב בעולם תסתיים בלי זכייה בצ'מפיונס, ואפילו בלי הגעה לגמר המפעל, אחרי שפעם נוספת הוא לא סיפק את הסחורה במשחק גורלי (כלומר, זה היה משחק לגמרי סביר במונחים של מסי, אבל לא מספיק. שוב לא מספיק), עם כל הכבוד לצמד במשחק הראשון, הפרעוש ייאלץ להסתפק באליפות ספרד הרביעית שלו בחמש השנים האחרונות. וכך, התואר האירופי האחרון של ברצלונה היה לפני 4 שנים, ולמועדון בסדר גודל כזה זה קצת מתחיל להיות מביך.
ליברפול, לעומת זאת, מגיעה לגמר שנה שנייה ברציפות, אבל אם תשאלו את האוהדים שלה, רוב הסיכויים שהם יהיו מוכנים לוותר על הגביע הנכסף תמורת זכייה באליפות אנגליה - לראשונה אחרי 29 שנים. כלומר, שתי הקבוצות היו מוכנות לתת הכל כדי להתחלף ביניהן.
עכשיו נשארו למרסיסיידרס שני משחקים. הם יכולים לצאת עם הכל, אבל הם גם יכולים לצאת בלי כלום באחת העונות הטובות בתולדותיהם. כמה אדיר ואכזר ונהדר ונורא הוא הכדורגל.
2. יום העצמאות
ואם מישהו חשב שאי אפשר להתעלות על הקאמבק המטורף של ליברפול - הגיעה טוטנהאם, מי שהפסידה 1:0 לאייאקס במשחק הראשון, פיגרה 2:0 בגומלין, ואז, באופן מנוגד לכל היגיון, הצליחה להשוות, ובדקה ה-96 (!), בהתקפה הלפני אחרונה שלה במשחק, הפכה את התוצאה ושינתה לחלוטין את סיפור העונה שלה עם 2:3 שגם טובי התסריטאים לא היו מצליחים לכתוב.
אייאקס, הקבוצה השמחה, המרגשת והמפתיעה של השנה, נפלה קורבן לסיפור שלה עצמה. איזו טרגדיה יוונית להולנדים, איזו עונת צ'מפיונס גדולה מהחיים, כמה אדיר ואכזר ונהדר ונורא הוא הכדורגל.
3. יום הכישלון
למעשה פרט לאליפות, מכבי תל אביב נכשלה בכל היעדים שהציבה לעצמה העונה. היא הודחה מהליגה האירופית כבר במוקדמות, הפסידה בגמר גביע המדינה לבני יהודה, והשבוע התנפץ המסע לעונה מושלמת בליגה עם הפסד ראשון לאותה בני יהודה.
>> יש לכם משהו להגיד לזוהר? בואו לדבר איתו בטוויטר
אליפות וזהו. אה סליחה, וזכייה בגביע הטוטו. מי יזכור את הדומיננטיות חסרת התקדים? את הפרש הנקודות והשערים הבלתי נתפס? את שבירת הבצורת אחרי שלוש שנים? זו הייתה אליפות עם כוכביות. עבור כל קבוצה אחרת זה היה מספיק, הרבה יותר ממספיק. אבל זו לא כל קבוצה אחרת, זו מכבי ת"א. אליפות זה האובייס.
4. טייק איט איזי
איזי שרצקי היה פעם הדמות הכי מרעננת בכדורגל הישראלי. הבעלים האקסצנטרי של עירוני קריית שמונה, בעל טביעת העין הייחודית לשחקנים ואיש עסקים ממולח, הצליח להביא לקבוצה הקטנה ונטולת הקהל מהצפון אליפות וגביע. על הדרך הוא גם הפך לדמות קאלט בתקשורת הספורט.
בשלוש השנים האחרונות שרצקי איבד את זה. בעונה הזו "זה" איבד גם אותו. רכבת של מאמנים, תצוגות מביכות, התבטאויות הזויות (הרבה יותר מהרגיל). כן, התחושה היא שזה הסוף. בשבת הודיע על מאמן הקבוצה לעונה הבאה. תכנון לטווח ארוך זה נחמד, רק שכדאי אולי להודיע קודם למאמן הנוכחי שהוא לא מתוכנן להמשיך. אז הנוכחי, תומר קשטן, החליט לשפוך ג'ורה בראיון ל"ידיעות אחרונות", והפך מיידית ל"לשעבר". וכל זה כמה ימים לפני המשחק האחרון של העונה, זה שייקבע אם קריית שמונה תישאר בליגה. סך הכל התנהלות הגיונית של כל הצדדים.
יש מצב שהבעלים מייחל לירידה של קבוצתו ועושה לעצמו סבוטאז'. אתם יודעים, ככה יהיה לו קל יותר לעזוב. רק שירידה ועזיבה שלו תסמן ככל הנראה את סופו של המועדון, נטול האוהדים כאמור וללא שום כל בסיס כלכלי. איך יודעים שלשרצקי נמאס? הוא הודיע שאם ראש הממשלה נתניהו יקבל חסינות - הוא יעזוב. ובכן, חבל שאיזי לא זכר את תושבת קריית שמונה האחרונה שהתבטאה נגד נתניהו. אולי עדיף לכולם ששרצקי ישקיע את הכסף ששפך על הקבוצה בהקמת בית חולים בעיר או באזור. ביבי הרי לא יעשה את זה. הם משעממים אותו.
5. זאת המסיבה מי שבא לו בא
לפני 11 חודשים בדיוק הייתה אמורה נבחרת ארגנטינה להגיע לכאן למשחק ידידות מול נבחרת ישראל. אלא שימים ספורים לפני המשחק הודיעו המארגנים על ביטול המשחק. הסיבה, כזכור, איומים של גורמי טרור על ליאו מסי ומשפחתו שהמציאה שרת התרבות והספורט מירי רגב.
המשחק, שהחל כיוזמה של חברה פרטית ותוכנן להתקיים באצטדיון "סמי עופר" בחיפה, הולאם מהר למדי על ידי רגב שהתעקשה שהוא ייערך בירושלים. הלוגיסטיקה, לצד האבטחה המוגברת בלוקיישן החדש, היו צפויים לעלות כ-3.8 מיליון שקל מהכסף שלנו, משלמי המיסים. אלא שלפי דוח מבקר המדינה, היועצת המשפטית של משרד התרבות והספורט לא עורבה בתהליך - בניגוד לתקנות. ובכלל, נכתב שם שכל התהליך נעשה בחופזה ובחוסר שקיפות. מי היה מאמין. הכל כדי שרגב תוכל לתפור סלפי עם מסי. אה כן, ומשרד התרבות קיבל עדיפות ברכישת כרטיסים למשחק על פני הציבור הרחב - טובת הנאה לפי המבקר (עובדי המשרד ויתרו על הפריבילגיה החצופה עקב המחאה שהתעוררה). דומה באופן לא מקרי להעדפה הלא מתקנת של עובדים מקורבים למשרד התרבות בחלוקת כרטיסים לטקס המשואות בשנה שעברה. כלומר שמדובר בשיטה.
דוח המבקר הוא הדובדבן שבקצפת בפארסה של המשחק שבוטל ולווה במסיבת עיתונאים פאניקיסטית של רגב, שהייתה מביכה אפילו בסטנדרטים שלה עצמה, וכללה אזכור מביש ומבזה של טבח הספורטאים הישראלים במינכן, והפניית אצבע מאשימה כלפי חברי הכנסת הערבים, השמאל והתקשורת. הכל כדי שאיזשהו ספין יתפוס ויסיט ממנה את האש כאחראית העיקרית לביטול המשחק בגלל ההתעקשות להפוך אותו לאירוע לאומי בבירת ישראל. באותו מעמד, אגב, רגב איימה כי אם האירוויזיון לא ייערך בירושלים - מוטב שלא יתקיים כלל. וכולם כמובן נכנעו לה ללא תנאי ובשבוע הבא יגיעו להרים באירוויזיון בתל אביב.
ואיך אנחנו יודעים שהטענות של רגב על איומי הטרור היו מופרכות? כי זמן לארב אחרי הביטול כבר החל שיח על מועד חלופי למשחק בישראל. עכשיו מה - פתאום הטרוריסטים בסדר עם זה? בדיחה.
התגובה של משרד התרבות לדוח משעשעת במקרה הטוב, ומתנערת מאחריות כפי שהתרגלנו במקרה הרע; הם "מצרים על החלטת המבקר לפרסם דוח ביקורת על אירוע שכלל לא התקיים". כדאי היה לציין באותה הזדמנות מדוע הוא לא התקיים, ואז האירוניה ודאי הייתה מתהפכת בקברה. במילים אחרות, ההתנהלות השערורייתית היא רק בפוטנציה ולצערם של רגב ושות', היא פשוט לא הספיקה לצאת לפועל. ומה שווה ליאו מסי אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו, אה?