השכול שלא מרפה והמילים שתמיד חוזרים אליהן: בזמן שהמדינה מתייחדת עם זכרם של 23,741 הנופלים במערכות ישראל, המשפחות השכולות מוצאות את הדרכים שלהן להתאבל עם יקיריהן וגם, לצד הכאב, לנסות ולחיות עם הזכרונות. אלה היו המילים האחרונות שהן קיבלו, מבלי להבין בכלל שהן האחרונות. ההבטחות או מילות האהבה הפכו פתאום לזיכרון. אלה הסיפורים של ארבע מהן.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
איתן ברק ז"ל
איתן היה ההרוג הראשון במבצע צוק איתן. ב-18 ביולי 2014, בשעות הראשונות של המבצע, הכוח שלו נכנס לבית חאנון ובחילופי האש הכבדים הוא נורה ונהרג במקום. מאז שהוא נהרג, חבריו, שליוו מאז בית הספר היסודי, הולכים לחוף הדרומי בהרצליה שכל כך אהב, ממש כמו שהבטיחו לו בהודעה האחרונה. בן 20 היה בנופלו.
"לא חשבתי לרגע שזאת ההודעה האחרונה"
לקראת הגיוס הראשון בחבורה, איתן ו-11 חבריו הקימו את קבוצת הוואטסאפ המשותפת שלהם שבה יוכלו לכתוב זה לזה על הכל עד שייפגשו, כמו תמיד, בסוף השבוע. "איתן שלח: 'לוקחים לי עכשיו את הפלאפון, בלי לפרט יותר מדי זה כנראה קורה. אוהב אתכם'", סיפר גיא, חברו, על ערב הכניסה לרצועת עזה. "אנשים רשמו לו: 'שמור על עצמך, ושאתה חוזר לפה אנחנו נעשה על זה צחוקים בדרומי עם הפנים לשמיים ואנחנו נשכח הכול".
עמית, חבר נוסף, תיאר כי "כל אחד באמת כתב את הדברים שהיו לו טבעיים לכתוב וזה דברים שרק אחרי זה בדיעבד הם מקבלים משמעות כמו שהיא היום", ואילו בר סיכם: "כשהוא שלח את זה אני לא ראיתי את זה באותו הרגע הכל כך דרמטי כי באמת לא האמנתי שזה יקרה דבר כזה. לא חשבתי לרגע שזאת ההודעה האחרונה שהוא שולח לי".
אבי גרינצויג ז"ל
אבי נפל במבצע צוק איתן ב-25 ביולי 2014 והוא בן 20. במהלך המבצע הוא נפגע בזמן שפינה פצועים תחת אש מחבלים, פעולה שעליה קיבל לאחר נפילתו ציון לשבח. מלורי חברתו סיפרה כי "היינו בטוחים שנעבור לגור ביחד ונתחתן אחרי זה. הוא ממש חשב שהוא יצא ושהכול יהיה רגיל".
בהודעה האחרונה ששלח לה אבי הוא סיפר לה עד כמה עזה אהבתו אליה. עד כמה הם בלתי נפרדים. "הוא שלח לי לפני הכניסה: 'רק שתדעי שאני אוהב אותך יותר מכל דבר בעולם הזה. אין דבר שאני יותר שמח ממנו שאני ואת ביחד. אני אחזור ויהיה בסדר ונלך לצימר ונעשה כל מה שתכננו חיים שלי. מאוהב בך אהבה הכי יפה בעולם שלי, נדבר שייגמר'. ולבבות. בתשובתה היא כתבה לו, "'אוף, אני רוצה למות, איזה דיכאון. אני גם אוהבת אותך הכי בעולם, יותר מהכול, אין דבר שאני יותר שמחה ממנו שאני ואתה ביחד ואין דבר שיותר ישמח אותי מזה שתהיה בסדר ונמשיך להיות ביחד ולעשות את כל מה שתכננו, מאוהבת בך, אני לא יכולה להסביר כמה האהבה שלי גדולה אלייך. תשמור על עצמך אני מחכה שתעדכן'. ואני אפילו לא יודעת אם הוא קרא את זה".
"אין דבר שאני יותר שמחה ממנו שאני ואתה ביחד"
אבל אבי לא חזר, ולמרות זאת מלורי הכואבת עדיין הייתה שולחת לו הודעות. תשובה היא לא ציפתה לקבל: "הייתי שולחת הודעות כעס כאלה. זה בדרך כלל היה קורה כשהיה קורה משהו, שהיה עובר עליי משהו לא טוב, והייתי פשוט שופכת לו. שהוא אשם בזה, שהוא השאיר אותי לבד. מאשימה אותו בכל מה שרע".
בסופו של דבר מלורי השלימה עם המוות והחליטה למחוק את ההודעות מבחיר ליבה, ולהפסיק לשלוח לו הודעות. "היו לי כל מיני 'פסים'", שחזרה. "מתי אני מפסיקה לבכות, מתי אני מפסיקה ללכת לבית הקברות. הייתה לי רשימה בראש. אני חושבת שאחרי שנתיים. גיביתי ומחקתי. את השיחה. זה היה מוזר לי קצת מוזר שזה נמצא בטלפון, לראות 'אהובי' כשאני גוללת בוואטסאפ אחרי 4 שנים".
אלון בקל ז"ל
אלון עזב את כרמיאל לטובת החיים הסוערים בתל אביב. הוא עבד כברמן בבר "הסימטה" בדיזינגוף - שם, בצוהריי שישי 1 בינואר 2016, נרצח בידי מחבל בפיגוע ירי. הוא נפגע בלבו ומת מפצעיו זמן קצר לאחר מכן והוא בן 26. מאז הרצח, הלב האדום ששלח לאמו ניצה בהודעה האחרונה בה כינה אותה "אלופה" מלווה אותה לכל מקום. בבית, בקעקועים שעשתה על היד וגם במקום שהקימה לו היכן שנטמן. "הממלכה של אלון" היא קוראת לו.
"יש לי רצון כל הזמן לראות את אלון", סיפרה. "בכל פינה אלון ניבט. מחויך, כחייל בסיירת גולני. זה אלון, לב אחד גדול. אלון בכל וואטסאפ, בכל מכתב, תמיד תמיד עם לב אדום. כשהוא יצא מפתח ביתו באותו מוצאי שבת שבועיים לפני שרצחו לי אותו יצאתי אליו לרכב, שפכתי מים. עוד אמונה מבית הוריי, שתחזור הנה בשלום".
"אלופה! לב אדום!"
"כל היום אני בהודעות שלו, כל היום כל הזמן. האסאמאס האחרון 'אלופה! לב אדום'. לא 'אלופה' כי עשיתי משהו, אני 'אלופה' בימים השגרתיים. מצאתי לו קפה שחור והוא כתב לי 'יש! אלופה לב אדום'. כל הזמן. בשבילו אמא שלו זה... זה קשה. לגדל ילד, להביא אותו לעלם, קסם. כל היום הייתי מפרגנת, כל היום! אלון! אימא גאה בך, אימא אוהבת אותך כל כך. אני משוגעת על הילד הזה".
הלב האדום נוכח אפילו בקבר שאותו ניצה משקיעה כל כך לטפח. "כל פעם אני מחליפה פה צמחים, תמיד בלבן ואדום, בלבד. אדום - הלבבות", אמרה. "אני לומדת ממנו הרבה. היינו קוראים לזה הלחישות. הוא לוחש לי בדרכי ואני בדרכי לוחשת לו לכוח, להצלחה במבחן. 'אימא תלחשי חזק! הרבה! אני צריך, אני צריך!', ופה אני לוחשת שאיפה שהוא, שיהיה לו טוב... מאז אני לא יכולה ללחוץ על הלב האדום שאלון שולח לי. הלב שלי אדום, אבל שבור".
בן וענונו ז"ל
בן נפל ב-20 ביולי 2014 כשהנגמ"ש שבו היה נפגע מטיל נ"ט בקרב בסג'עייה והוא רק בן 19. בימים האחרונים שלפני צוק איתן שרית אמו לא הפסיקה לשלוח לו הודעות מדאגה, אבל בכל שיחה ביניהם הוא סיפר לה כמה הוא מחכה לרגע הזה שיוכל להגן עליהם ושלא יצטרכו יותר לרוץ אל המרחב המוגן.
"משפחה שלי, אני אשלח לכם הודעה, אולי ייקחו לי את הפלאפון", כתב בהודעה האחרונה. "אני לא יכול יותר מדי לפרט אבל כנראה שראש הממשלה שלנו פוליטיקאי מפחיד והוא יודע מה הוא עושה וכל מי שדיבר עליו טעה ובגדול, הוא עושה מהלך מפחיד הלילה הזה. אני כבר לא ישן, משפחה יקרה, בעזרת השם הכול יהיה טוב ומקווים שלא תהיה דחייה והכל יעבור חלק. אוהב ומתגעגע".
"זה יישמע כזה מצחיק, אני גם כותבת לו"
"אני לא מאמינה שהוא רשם הודעה כזאת", אמרה אמו. "את רואה בהודעה שלו כמה היה לו רצון להיכנס בלי פחד. הוא לא חשב עליי, כי אני כל פעם אמרתי לו 'בן, בבקשה, גם אם תהיה כניסה אל תיכנס, בן. בתוך תוכי לא האמנתי, אבל גם ציינתי את זה. ואז הוא אמר 'מה נראה לך אמא? כאילו אין מצב, זה החלום שלי'. אבל אני אומרת, למה הוא לא התחשב בנו?"
מאז שבן, בנה האהוב, איננו היא לא מפסיקה לכתוב לו הודעות. שואלת את "הבן החתיך" שלה, כפי שעדיין שמור בטלפון שלה, שאלות ועונה לעצמה. שאלות מלאות בגעגוע של אימא. "זה יישמע כזה מצחיק, אני גם כותבת לו", תיארה. "והייתה תקופה שהסים שלו - שמתי אותו באייפד. ותוך כדי, כאילו הוא שולח לי הודעה ואז רושם לי 'אימא אני אוהב אותך', כביכול זו אני זאת שרושמת. כאילו אני זה בן. 'אימה מה קורה? אוהב אותך?' סוג של להרגיש שהוא קיים. שהוא חי. שאני מתקשרת איתו. עוד חג ואתה לא איתנו. עוד ציפיות שאולי תגיע, ולא הגעת. מחשבות רבות עלייך, בן. מלך שלי, נכון שאתה לא מגיע לחג? נכון שאתה נותן לי לחכות? אני יודעת דבר אחד שעוזר לי, שאני מדברת עליו. בזמן שאני מדברת אליו בשבילי הוא חי".