שני כדורים פגעו בסבא שלי, מיכאל אטקין, כשנמלט מהנאצים ונפל ביער. בעודו גורר את עצמו אל הנהר הופיע מולו המושיע. האיש שהציל את חייו לקח אותו אל המקום שבו הצליח לשרוד, לנצח ולקבל סימן חיים מאימא שלו. לפני 10 שנה הוא נפטר, ואני כאן כדי לספר את סיפורו. "לעולם ועד" - בני נוער מספרים את עדותם של ניצולי שואה ממשפחתם שכבר אינם בן החיים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
לסבא מיכאל היה אח תאום זהה - חיים-שבתאי שמו. הם גדלו בעירייה קרולבשצ'יזנה בבלארוס ואביהם נפטר כשהיו ילדים קטנים. הם היו בני 9 כשפרצה מלחמת העולם השנייה ואימם, שהייתה אחות, גויסה להילחם עם הפרטיזנים. לאחר מכן סבא ואחיו התאום נשארו לחיות עם דודתם רחל בגטו גלובוקי.
באחד הימים כשפרצה שריפה בגטו הבינו בני המשפחה שהתחיל מרד – ושהנאצים לא ירחמו על אף אחד. סבא מיכאל הרגיש שעומדות בפניהם שתי אפשרויות: להיות או לחדול - לברוח או להישאר בגטו ולמות.
דודה של סבא העדיפה למות
דודתם, סיפר סבא, הייתה כל כך מיואשת שהעדיפה למות. היא לא יכלה לסבול את המחשבה על מה שמחכה להם מחוץ לגטו. היא אחזה בידיהם של סבא ושל חיים ואמרה: "אם נמות, נמות יחד". סבא לא הסכים להחלטתה של דודתו, לא ככה הוא רצה למות, בלי להילחם ובלי לנסות להינצל.
בלי יותר מדי מחשבה הוא ניתק את ידה של דודתו והחל לרוץ לכיוון היער הגדול והסבוך שמחוץ לגטו. הוא ידע שרודפים אחריו ורץ קילומטרים רבים מבלי לדעת לאן, העיקר לברוח. בזמן המנוסה הרגיש שכדור מפלח לו את הלחי. אבל זה לא עצר אותו, סבא המשיך לרוץ עוד ועוד כשלפתע פגע בו כדור ברגל, לאחר מכן הוא התמוטט מיד על הרצפה.
התפלל למושיע
סבא שכב שעות ספורות על אדמת היער הקרה כשהוא חסר אונים ונותר לו רק להתפלל שיבוא מושיע שיציל אותו. בעודו גורר את עצמו אל הנהר, הגיע לפתע מושיע. אדם בשם מוטק'ה קראוט, הרים אותו וסחב אותו היישר לביתה של משפחה זרה של פולנים.
מראהו של סבא, ילד ג'ינג'י בהיר, איפשר להסתיר אותו בביתם של הפולנים. קראוט סיפר לבני אותה משפחה כי אביו מנחם היה אדם טוב שהעסיק עובדים ותמיד דאג והתחשב בהם, והטיעונים עבדו.
בתוך בית המסתור קיבל סבא את ההחלטה לנסות לאתר את אימו הפרטיזנית. יום אחד סבא קיבל מידיו של חייל מכתב על גבי שקית נייר חומה. "בן יקר שלי", נכתב בו, "נודע לי שאתה ביער, לא הרחק מכאן. היה ילד טוב, תתנהג יפה. אנחנו עוד נתראה וניפגש. אוהבת אותך - אימא שלך".
אימו של סבא שמעה שילד ג'ינג'י מסתובב ביער וקיוותה שזה אחד מבניה התאומים – היא לא ידעה שהיא צדקה, וגם לא ידעה מי מהם נותר בחיים, אבל החליטה לנסות להעביר לו את המסר. החייל שהעביר לסבא את המכתב דאג לספר לו כי אימא שלו גיבורה. למרות המכתב, סבא ואימא שלו לא נפגשו שוב. לימים הוא גילה שהנאצים מצאו את כל הצוות הרפואי ביחידת הפרטיזנים – ותלו אותם למוות.
אחרי המלחמה עלה מיכאל לארץ והקים משפחה. בגיל 77 הוא נפטר והותיר אחריו 5 ילדים, 13 נכדים ונינה אחת. שי אטקין, נכדתו, מתגוררת בקריית חיים ומתנדבת בשנת שירות בתנועת הנוער העובד והלומד.