"בהינתן פעילותו הממשית והעקבית של העותר לעידוד חרם, נראה למעשה, כי מדובר בהחלטה מתבקשת מאליה". כך אומרת שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, תמר בזק-רפפורט, על גירושו מישראל של פעיל ה-BDS עומר שאקיר, מנהל שלוחת Human Rights Watch בישראל. בזק-רפפורט דחתה (16.4.19) את עתירתו של שאקיר נגד החלטתו של שר הפנים, אריה דרעי, שלא לחדש את אשרות העבודה והשהייה שניתנו לו.

שאקיר, אזרח אמריקני, שוהה בארץ מאז 2016. בשנת 2017 ניתנה לו אשרה לשנה לאחר שמשרד החוץ קבע, כי הימנעות מכך עלולה לפגוע ביחסי החוץ של ישראל. במאי 2018, לאחר שמשרד החוץ שינה את עמדתו, הודיע דרעי שלא יחדש את האשרה. מאז שוהה שאקיר בישראל בעקבות העתירה שהגיש לבית המשפט נגד גירושו.

בזק-רפפורט מפרטת על פני עמודים רבים את פעילותו הבלתי-פוסקת של שאקיר בתנועת החרם על ישראל (BDS), הן לפני שהגיע ארצה והן לאחר מכן. בין היתר, ניסה שאקיר לשכנע את פיפ"א להחרים משחקי כדורגל הנערכים מעבר לקו הירוק; הביע תמיכה נלהבת בהודעת Airbnb לפיה לא תשכיר דירות בהתנחלויות; הביע תמיכה מפורשת בחרם; העלה נגד ישראל טענות מפוברקות; קרא למשוך השקעות מחברות הפועלות בישראל; ויזם פרסום "רשימה שחורה" של חברות ישראליות וזרות הפועלות ביהודה ושומרון.

לאור כל אלו, קובעת בזק-רפפורט, החלטתו של דרעי עומדת במבחן הסבירות, וכאמור - היא מתבקשת מאליה, במיוחד לנוכח עמדתו העדכנית של משרד החוץ. היא מזכירה, כי חוק הכניסה לישראל אוסר כיום על שר הפנים להעניק אשרה ורשיון ישיבה למי שקרא בפומבי להטיל חרם על ישראל או פועל להטלת חרם כזה; הענקת אשרה חייבת להיות מטעמים מיוחדים שיירשמו.

מימושו של החוק נדון בידי בג"ץ בעניינה של סטודנטית אמריקנית, שדרעי סירב לאפשר את כניסתה בשל תמיכתה ב-BDS. באותו מקרה ביטל בג"ץ את ההחלטה, לאחר שהשתכנע שהיא שינתה את דרכיה ולאחר שהתחייבה שלא לפעול בעד החרם בעת שהותה בישראל. המקרה של שאקיר שונה בתכלית, מדגישה בזק-רפפורט. פעילותו למען החרם הייתה אינטנסיבית ונעשתה מתוך שכנוע פנימי בצדקתה, ולכן עליו להוכיח שלא ימשיך בדרכו זאת בהיותו בישראל.

בחינת מעשיו והתבטאויותיו של שאקיר מלמדת בצורה חד-משמעית, כי הוא לא זנח את דרכו אלא ממשיך בה מאז הגיע ארצה, וכך התמשש החשש שזה מה שיעשה - מציינת בזק-רפפורט. הוא גם סירב להצהיר בדיון, כי יימנע ממעשים כאלו בעתיד אם יורשה להישאר בישראל. היא גם דחתה את טענתו, לפיה מאחר ש-Human Rights Watch לא הוכרז כארגון התומך בחרם, הרי שאין לבוא עימו חשבון על מעשיו בשם הארגון. הוא אינו מדבר בשם הארגון, אלא משתמש בו כדי להפיץ את הדעות בהן הוא אוחז מזה שנים, אומרת בזק-רפפורט. ואין המדובר בפקיד זוטר, אלא במנהל הארגון בישראל, אשר מטבע הדברים קובע את דרכו ופעולותיו.

בזק-רפפורט הורתה לשאקיר לעזוב את ישראל עד 1.5.19, אם כי ציינה שאם יערער לבית המשפט העליון ויבקש צו ביניים נגד גירושו - יעוכב הגירוש לפחות עד החלטת העליון בבקשה זו. את שאקיר ייצגו עוה"ד מיכאל ספרד וסופיה ברודסקי, ואת המדינה - עו"ד מורן בראון.