את מערכת הבחירות לרשויות המקומיות סיימה אגודת ישראל עם סימון "נכשל". הצניחה לשלושה נציגים בלבד בירושלים מול ששת נציגי דגל התורה, הפכה לסמל הבולט של הכישלון, בעיקר בשל שאגות המנצחים "שש - שלוש".
הדרישה שעלתה מהשטח הדגלאי לריצה נפרדת לכנסת, התבססה על טענה צודקת. אם הליטאים גדולים יותר, יוצאים להצביע באחוזים גבוהים יותר ומספקים את מרבית הקולות, למה להם להכניס עוד נציג חסידי?
אך באגודת ישראל מיהרו להפיק לקחים. כצעד ראשון, הגיעו להבנות מהירות מול דגל התורה על ריצה משותפת בשתי מערכות הבחירות, זו שסיימנו אתמול והבאה אחריה, על פי מדד שוויוני, המשקף במידה מדויקת יותר את יחסי הכוחות.
במקביל, החלו בחשבון נפש. ההבנה כי קהילות רבות נדחקו במהלך השנים לשוליים ומצאו בית חם במחוזות הקנאות, והגיע הזמן להחזיר אותם הביתה, אל אגודת ישראל.
כינוס האדמו"רים הגדול בעיר נתניה יצא לדרך, כאשר לראשונה מזה זמן רב, מחצית מהנואמים היו האדמו"רים שאינם חברים במועצת גדולי התורה, במטרה להעניק מחדש לחסידיהם את תחושת השייכות לתנועה הוותיקה.
בקטוביץ שבפולין הוקמה אגודת ישראל, ובנתניה שבישראל התנערה ונעמדה מחדש על הרגליים, עם הקמת מועצת הקהילות, גוף שרבים (וכותב השורות ביניהם) נטו לזלזל בו תחילה, אך ההצלחה מוכיחה אחרת.
התחרות ביום הבחירות בין נציגי הקהילות שעמלו על מנת להמריץ את הנמנים בין חסידיהם אל הקלפיות, בעזרת מסכי ענק שאפשרו לכולם לדעת את אחוזי הצבעה בזמן אמת, גרמה לקנאת סופרים שהרבתה מצביעים.
האיום הלא מרומז שנשלח אל ראשי הקהילות החסידיות ולפיה קהילה שלא תצביע, ייקחו זאת בחשבון כאשר יבקשו עזרה למוסדות, עשה גם הוא את שלו.
לסיום, אחרי מערכות בחירות בהם אחוז ההצבעה של המזוהים עם אגודת ישראל היה נמוך, הפעם השטח התעורר. נכון, היו פחות אנשים שתלו שלטי בחירות מה שהביא לתחושה של אדישות ולטענות שהשטח רדום, אך מתברר כי עבודה נכונה ומדויקת של מחלקת הדיגיטל לצעירים החסידיים, לצד חוגי בית עם קריאות האדמו"רים לאלו שנסחפו למחוזות הקנאות, ומעל הכל עבודת השטח ביום הבחירות, הביא לנתוני הצבעה מעולים בציבור החסידי.
מאיר פרוש - הפוליטיקאי שנולד כל פעם מחדש
הוא הפסיד בהתמודדות האישית שלו בירושלים, ועלה על הגל חזרה בזכות דיל עם אנשי דגל התורה. נבגד על ידי אלו שהעדיפו דיל עם ש"ס, וחזר לברית עם ליצמן ולחיזוק מעמדו הפנימי בתוך אגודת ישראל. מאיר פרוש, הפוליטיקאי שספג הכי הרבה מכות בקריירה, מוכיח שוב ושוב לכל מי שממהר להספיד אותו, שהוא כאן כדי להישאר, ובכל פעם מחוזק יותר.
סיפורו של מאיר פרוש, משקף בקטנה את סיפורה של אגודת ישראל כולה. את הכישלון הכי גדול בבחירות המקומיות בירושלים, ספגה סיעתו, שלומי אמונים.
את המסע הכי גדול בדרך להתאוששות וחיזוק הקהילות, ביצע מאיר פרוש. מידי יום הסתובב במספר חוגי בית, שכנע את המתלבטים, הסביר לכל אחד את מה שהוא רוצה וצריך לשמוע, וגייס מחדש את פעילי שלומי אמונים.
באוזני חסידי ראחמטריווקא וויז'ניץ מונסי הפך את אגודת ישראל לתנועה קנאית תוך שהוא חושף מסמכים ישנים של גדולי ישראל זצוק"ל.
באוזני חסידי חב"ד הפך פרוש את אגודת ישראל למפלגת ימין, המתחייבת לשמור על שלימות ארץ ישראל, לצד השלמויות הנוספות שהרבי מליובאוויטש דרש: שלימות התורה והעם.
במקביל, הצליח לגייס ליהדות התורה את ראש ישיבת כסא רחמים, הגר"מ מאזוז ואת השר לשעבר אלי ישי שוויתר על התמודדות עצמאית וחסרת סיכוי לכנסת, והעביר את תמיכתם ליהדות התורה בכפוף להתחייבויות שונות.
עם פרסום תוצאות המדגמים, שמחו לשמוע כי עלו ל-7 מנדטים, אך את אנחת הרווחה שהשמיעו באגודת ישראל כאשר המספר עלה לשמונה, שמעו עד לדגל התורה, שם לא יכולים לטעון עוד כי אגודת ישראל לא סיפקה הפעם את הסחורה ואת המצביעים.