משה כרמון, קשיש בן 96, תבע את המכון לשיקום השמיעה בע"מ ואת רות לוינסון בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שסירבו לבטל עסקה. מכתב התביעה עלה, כי העסקה כללה הסכמה של הנתבעים לקבל בחזרה את מכשיר השמיעה, תמורתו שילם כרמון 19,050 שקל, אם לא יהיה מרוצה. בפועל, לאחר שכרמון התאכזב מהמוצר וביקש להחזירו, הוא נתקל בסירוב.
הנתבעות הסבירו בכתב ההגנה כי סירבו לקבל את מכשיר השמיעה מכיוון שכרמון גרם לו לנזק כשסימן עליו בעט בלתי מחיק ימין ושמאל. כרמון השיב שנציגת הנתבעות שמסרה לו את המכשיר היא שסימנה על המכשיר left, right [ימין, שמאל] כדי שיידע לאיזו אוזן להכניס את האוזניות.
השופט אלכסנדר רון קיבל את התביעה לאחר ששמע את טענות הצדדים ולאחר שבדק את המכשיר. לדבריו, עדותו של כרמון אמינה ומשכנעת, מה גם שהנתבעות לא העידו את הנציגה שמסרה את המכשיר לכרמון והדבר נזקף לחובתן.
הוא התרעם על כך שבגין עניין של מה בכך - סימון בעט - סירבו הנתבעות לבטל את העסקה וגררו את התובע, בעל-כורחו, לבית משפט.
לדבריו, לא נטען לקלקול ברשלנות, לשבר, לקריעת חוטים, ולשאר נזקים שמקורם בשימוש רשלני או אלים מצד כרמון, שיצדיקו את אי-ביטול העסקה. "אפילו בהנחה שמקבל הייתי את טענת הנתבעת כי היה זה התובע שביצע את הסימונים על המכשירים, וכאמור, נוטה הדיון הראייתי למסקנות הפוכות, טענת הנתבעות, דינן לדחייה. אין בפיהן, בנסיבות העניין, כדי להצדיק סירוב מצידן לקבל בחזרה את המכשיר שנמכר אגב הסכמה לכך בשל הנזק המינורי ביותר שנגרם להן, אם בכלל".
בסופו של דבר השופט חייב את הנתבעות להשיב לכרמון את עלות המכשיר בתוספת 1,745 שקל בגין נזק עקיף. "לא יעלה על הדעת שכל נזק של מה בכך, אם וככל שבכלל נגרם למוצר, יהווה תירוץ לניסיון העוסק להתנער מהתחייבותו לקבלו בחזרה, אם ירצה בכך הצרכן".
