בעיקרון, ארנסטו ואלוורדה ודייגו סימאונה ביצעו בשבוע שעבר את אותה הפעולה. המאמנים של ברצלונה ואתלטיקו מדריד חתמו על הארכת חוזה - הראשון בעונה והשני בשנתיים (עד 2022) - אבל מלבד קשקוש השם על הנייר, לא היה שום דבר דומה בפרוצדורה. בעוד שאצל ואלוורדה העסק היה מאוד פורמלי - הודעה לקונית, תמונה בסיסית, טקסט באתר הרשמי שמספר על ההישגים ומציג מספרים וסטטיסטיקות - אצל סימאונה הרגש ניהל את הטקס.
"מאוהב באתלטי", היה ההאשטג שליווה את ההודעה, שכללה בין היתר סרטון רגשני שבו נואם דייגו את משנתו על רקע צילומים מהעבר וההווה. זה היה כל כך מושלם, שכמעט אפשר היה לשכוח איפה עומדת היום אתלטי - שבע נקודות מהפסגה אחרי הפסדים לבטיס וריאל מדריד, מודחת מהגביע הספרדי על ידי ג'ירונה, עם בעיות בהתקפה, ורגע לפני מפגש בשמינית גמר ליגת האלופות מול יובנטוס והנמסיס כריסטיאנו רונאלדו.
העניין הוא שהתזמון הזה הוא חלק מהעניין. סימאונה הוא איש עבודה, מוטיבטור בחסד, מאמין בן מאמין. הוא חי מליקויים, אוכל ונושם תחרותיות, והמצב הנוכחי הוא בדיוק הלחם והחמאה של המוטיבציה שלו. "אני מאמין שאפשר להשתפר ולתקן את הבעיות, וזה מה שגרם לי לקבל את ההחלטה הזאת", הסביר הארגנטינאי, שהרוויח ביושר את הזכות להחליט על עתידו בכל סיטואציה. כי כמאמר הקלישאה, סימאונה הוא אתלטיקו ואתלטיקו היא סימאונה. לטוב ולרע, באש ובמים.
סימאונה. אתלטיקו שלו כבר לא נטושכת // צילום: אי.פי.אי
בשמונה השנים מאז הגיע למדריד הוא העניק לקבוצה זהות, מעמד, כבוד, סגנון משחק וגם שבעה תארים, מרחיב את הגדרות תפקידו ממאמן כדורגל למנהיג, לסמל, לאבא של השחקנים. "אני מאמין בהם ובטוח שהסגל הזה יכול להילחם ולהתחרות", אמר השבוע, "הם הסיבה שבגללה אני ממשיך כאן". חייבים להודות שיש כאן סיפור אהבה מעורר השראה, אבל באותה מידה חייבים לתהות: האם האהבה הזאת לא הפכה עיוורת מדי?
סימנים של שחיקה
כבר עכשיו, עם שמונה שנים על הספסל של הקולצ'ונרוס, סימאונה הוא המאמן שנמצא בתפקידו הכי הרבה זמן מבין 16 המאמנים בשמינית גמר ליגת האלופות. אם יכבד את חוזהו החדש עד סופו, יגיע ל־11 שנים, מספרים שעד לא מזמן היו נחלתם הבלעדית של ארסן ונגר וסר אלכס פרגוסון בגזרת מועדוני הצמרת. אין ספק שמדובר בשני מאמני ענק, אבל יש ספק אם סוג המאמן הזה יכול בכלל להתקיים בעידן בנוכחי שבו מנג'רים מחליפים קבוצות בכל 4-5 שנים במקרה הטוב.
סימאונה, בדיוק כמו הנהלת אתלטיקו, מאמין שזה אפשרי. "אני רואה פה תשוקה והתחדשות", אמר במעמד חתימת החוזה; "אני רואה צמיחה ואנשים שרוצים לעבוד קשה". כל זה חשוב והכרחי, אבל טוב יעשה "אל צ'ולו" אם יראה גם את סימני השחיקה, שמופיעים על הדשא.
אתלטיקו שלו איבדה לאחרונה הרבה מהכוח שאפיין אותה, היא לא נושכת ולוחצת כמו בעבר, היא פגיעה הגנתית וחלודה התקפית, ומלבד אנטואן גריזמן ויאן אובלאק, השחקנים האחרים לא מצליחים להוציא מעצמם את המיטב.
לכן, מבחינה מקצועית היה משהו תמוה בהארכת החוזה הזאת ובתזמון שבה נעשתה, אבל מבחינה סנטימנטלית כנראה שלא היתה אופציה אחרת. וזה לא שאתלטיקו רעה או משהו. היא זכתה בליגה האירופית, היא בצמרת הליגה ועדיין בליגת האלופות, אבל היא חווה תסמינים של זוג ותיק שנקלע לשגרה. קצת משעממת, עייפה, חסרת מעוף, ולמרות זאת מאמינה שהכל יהיה בסדר בזכות האהבה.
סימאונה. לקראת מהפך בקיץ הקרוב // צילום: אי-פי
מתקשה בדבר הכי בסיסי
אז מה שקרה בעצם זה שאתלטיקו יוצאת לדרך חדשה, עם אנשים ישנים. בעזרת הרכש שביצעה בקיץ ובינואר היא מנסה לשחק כדורגל שונה, התקפי יותר, אבל ניכר שזה לא הצד החזק של האיש שמאמן עם סכין בין השיניים.
הקולצ'ונרוס כבשו 34 שערים העונה, פחות מסלטה ויגו שמגרדת את הקו האדום, וללא היכולת ההגנתית היא היתה רחוקה מהצמרת. חמש פעמים העונה ניצחה 0:1, בארבעה מהמקרים גריזמן היה זה שכבש. קשוח, אבל סימאונה בטוח שזה בר שיפור; "אני מאמין בשלישייה של דייגו קוסטה, מוראטה וגריזמן", אמר השבוע, אולם פתרון בעיית הכיבוש הוא רק משימה אחת שממתינה לו.
הארגנטינאי צריך להכין את הסגל למהפך שיגיע הקיץ ויכלול עזיבות של דייגו גודין, פיליפה לואיז וחואנפראן. הוא צריך לשלב שחקני נוער ולשמר את החיבור עם הקהל, עליו להגן על הכוכבים (בעיקר על גריזמן) ולדאוג שיישארו בקבוצה, וחשוב מכל - הוא נדרש להצליח בליגת האלופות בייחוד כשהגמר הוא בוונדה מטרופוליטנו. מאמן אחר היה חושב פעמיים אם לקחת תיק שכזה, אבל סימאונה לא חשב אפילו שנייה. "אני מרגיש טוב, חזק, עם אותה אנרגיה כמו בשנה הראשונה" הכריז; "אני איש עקשן, ואני אוהב למצוא פתרונות".
דיבאלה: "מוכנים למשימה"
וכאילו בהזמנה, מקבל הערב סימאונה את האיש שלו טרם מצא פתרון בליגת האלופות, ובכלל: כריסטיאנו רונאלדו. הפורטוגלי היה שם בארבע ההדחות האחרונות של אתלטיקו, כולל שער בגמר של 2014 ושלושער בחצי הגמר לפני שנתיים. בסך הכל כבש הפורטוגלי 21 פעמים מול אתלטי, והוא חוזר למדריד כשמאחוריו קבוצה שרודפת אחרי ליגת האלופות כמו העיר מודיעין אחרי רותי הצבועה.
דיבאלה ורונאלדו. סימאונה כבר לא יכול לחכות // צילום: אי.אף.פי
"אין לנו גבולות עם רונאלדו", הזהיר ג'ורג'יו קייליני; "זה לא יהיה קל, אבל אנחנו מוכנים למשימה", הוסיף פאולו דיבאלה. שני הצדדים מתייחסים למפגש הזה כמו אל גמר, והוא באמת כזה. עבור יובה מדובר בתואר שיגדיר את העונה שלה, ועבור אתלטיקו לא פחות מזה. מול הגברת הזקנה יגלה דייגו סימאונה אם זו ההתחלה של הסוף, או אולי דווקא התחלה של פרק חדש בסיפור האהבה שלא נגמר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
