מדד הקמפיין שלנו, המדרג את הקמפיינים של המפלגות במהלך הבחירות, מתפרסם השבוע כ-48 שעות לפני סיום הגשת הרשימות לכנסת, אחרי שבתקופה קצרה נכנסו לחיינו הרבה פרצופים חדשים, שאולי יקבלו בעתיד משמעות גדולה (או יחלפו במהירות שבה באו). בשבועיים האחרונים לא הייתה שעה ללא הודעה על מועמד חדש, אבל מילא. הרי הייתה כאן תקופה שבכל שעה נולדה מפלגה חדשה. 

בהסתכלות רחבה על המסרים שבוחרות לקדם המפלגות, נראה שיש שני אירועים שמקבלים משמעות מיוחדת במערכת הבחירות הנוכחית: מבצע "צוק איתן" וההתנתקות. אלה שתי נקודות ציון שהפכו לזירות התנגחות פוליטית. פילוג המחנות גם הוא נוכח בשיח הבחירות: "ימין חזק", "שמאל חלש", "ימין מתרפס", "שמאל אמיתי". אז מי התבלט במדיה ומי דישדש? צוות הפרשנים והכתבים הפוליטיים מחלק ציונים.

מה קרה במדד?

1. הליכוד: זורקים בוץ על גנץ ומקווים לפגוע

תוך שבוע אחד עלו בעמוד הפייסבוק הרשמי של מפלגת הליכוד שישה פרסומים נגד המועמד בני גנץ, ואם בשבועות האחרונים ראינו בעיקר תקיפות על היותו "שמאל", עכשיו בליכוד עולים שלב ומגדפים גם את עברו העסקי.

תוך שבוע אחד היה לנו סרטון בו נראה גנץ מודה, כביכול, בסיכון חיילי גולני לטובת פלסטינים, צילום מסך של אייטם משנת 2013 המראה אי שמירה על מדיניות העמימות בתקופתו של גנץ כרמטכ"ל, סרטון על תמיכה בגנץ במחנה השמאל ופוסט על היותו "פושט רגל". וזה לא כולל תגובות שיצאו מהמפלגה בנוגע לפרסומים בנושא גנץ בתקשורת.

את הקמפיין הנגטיבי של הליכוד, המתמקד במתחרה המוביל, מאזנים שידורי הליכוד TV ותיעוד פעילותו בתחום המדיני של נתניהו, נושא שבו יכולותיו הן בגדר קונצנזוס. אבל אין דרך להתעלם מכך שללא מצע ועם עיסוק אפסי בנושאים חברתיים וכלכליים - הקמפיין של הליכוד הוא כל כולו קריאת נגד. בלי הדגשת הרשימה שנבחרה, בלי הבטחות פומפוזיות לבוחרים. האם זה יעבוד להם?

2. העבודה: מסתחבקים בפריימריז ומחזירים את המנדטים

במפלגת העבודה מוכיחים שפריימריז זה לא רק אירוע בזבזני ומתיש שבתמורה נותן אווירה דמוקרטית. גם מנדטים זה מביא. הפריימריז הפיחו רוח חיים במפלגה שהגיעה לשפל מנדטים היסטורי אבל מתאוששת אט אט.

אחרי חודשים של התכתשויות בתוך המפלגה וחברי סיעה שחותרים תחת היו"ר, את הצלחותיו בפריימריז מתעל אבי גבאי לטובת מראית עין של מפלגה מאוחדת ואוהבת. עם יו"ר שהוא אבא ונבחרי ציבור שהם ילדיו. בתמונה שבה הוא מדביק נשיקה לאיציק שמולי, גבאי מפרק מעט את הרוחות הצוננות ואת הדימוי האליטיסטי שדבק, לא מהיום, במותג מפלגת העבודה.


על אף האיום האלקטורלי, בעבודה לא תוקפים את גנץ חזיתית, ועוסקים בנושאים חברתיים כמו למשל אוטובוס השבת, עומסים בבתי החולים, הבטחה להוזיל את מחירי החשמל והשקעה בפריפריה.  

3. חוסן לישראל-תל"ם: אפקט גנץ דועך והחרבות נשלפים

"אפקט גנץ" ו"לא לעולם חוסן" אלו שני ביטויים שאין מנוס מהם בסיקור ריצתו של הרמטכ"ל לשעבר בבחירות. הוא התחזק ברגע, סחף את הבוחרים ושתה מנדטים למפלגות השמאל-מרכז, ועכשיו אחרי שמפלגתו מתהווה, הוא חווה ירידה במדד הקמפיין והמנדטים ובתגובה מסיר את הכפפות ועולה להתקפה.

זוכרים שבנאום הפתיחה שלו הוא הבטיח שלא לדבר סרה בנתניהו? זה היה יפה לאז, לא לשבוע האחרון (וטבעי לחשוב שגם לא בהמשך). חוסן לישראל התעמתו ישירות עם נתניהו והמקטרגים בליכוד, כשפירסמו פוסט עם מספרי הטלפון של הרשימה הנבחרת בליכוד, בבקשה להציף אותם באסמאסים כדי ש"נתניהו לא ישלם פרוטקשיין לחמאס". הפוסט הוסר מהפייסבוק אבל בעמוד האישי של גנץ, לצד תמונות מריצה בעוטף עזה (כשברקע כלניות), אפשר למצוא סרטון על נתניהו כתומך בהתנתקות וסרטון אחר על העברת כספים לחמאס תחת שלטון נתניהו. הרמטכ"ל לשעבר מבקש להוכיח שגם הוא יודע לירות.

4. הבית היהודי-האיחוד הלאומי: מנצלים עד תום את הפרזנטור סמוטריץ'

בעוד שהרב רפי פרץ, יו"ר הבית היהודי ושחקן חדש על מגרש, מסתפק בפוסטים גנריים, חבר הכנסת סמוטריץ' לוקח על עצמו להיות הפנים של המפלגה. הוא משחרר לרשת סרטון "יום בחיי" שכולל ריצה, כוס תה וסשן נגינה על פסנתר קצת אחרי 7 בבוקר. ברשת ליגלגו על חוסר ההיגיון שבזמנים, אבל אף אחד לא מערער על זה שסמוטריץ' הוא פרזנטור מוצלח.


בריאיון ב"פגוש את העיתונות" עם רינה מצליח, אחרי שנחתם הסכם האיחוד בין שתי המפלגות, סמוטריץ' גנב את הפוקוס לרב פרץ, וביום יום ומשגר מסרים ברורים בטוויטר על האינטרס של נתניהו באיחוד בציונות הדתית - לשמור על עצמו ולא בהכרח על גוש הימין.

5. כולנו: "מחיר למשתכן" לא עושה את העבודה עבור כחלון

משה כחלון ממשיך לשווק את עשייתו בתפקיד שר האוצר כסיבה העיקרית לבחור בו לכנסת הבאה. אלא שאל מול קרב הטחת ההאשמות של גנץ ונתניהו והחברים הסקסיים שהצטרפו למפלגות המקבילות בגוש, כחלון לא מתרומם. מסרים כלכליים לא זוכים לקשב, ונוסף על זה - מותגים כמו תנובה מאיימים עליו דווקא עכשיו בחרם צרכנים.

וגם זה קרה בשבוע החולף:

1. קמפיין הומופובי שהעלו פעילים של אלי ישי הזכיר לנו בכלל שהוא מתמודד בבחירות, וכמובן הזמין את הפוליטיקאים מהמרכז-שמאל לצאת נגדו ולעשות סיבוב דאווין בפני הקהילה הגאה.

2. יאיר לפיד מסתחבק עם להקת שלווה ומפרגן על הבחירה לא להופיע ביום שבת. יאיר, מי שהוכיח שהוא אוחז באלקטורט זה קובי מרימי. לטיפולך.

3. תמר זנדברג מנהלת דיון בפייסבוק עם עצמה, או מי שמתברר כאנשי לשכתה שמגיבים מהמשתמש שלה. ובמקרה הזה מרעיפים בשמה מחמאות על שיתוף הפעולה שלה עם לבני. מדובר בשרשור תגובות שאסור להחמיץ.

4. אריה דרעי משיק את הקמפיין של ש"ס לבחירות ומתמקד בהגנה על נתניהו ("נתניהו צריך אריה חזק בכנסת"). דרעי, למימון ההמונים שנפתח עבור הוצאות המשפט של נתניהו כבר תרמת?

5. איפה איימן עודה? יו"ר הרשימה המשותפת מגרד את תחתית הרשימה. בסוף השבוע האחרון הוא הפציע במדור הפוליטיקאים המבשלים של יובל קרני במוסף השבת של ידיעות אחרונות, אבל באולפנים לא רואים אותו. כמה מנדטים שווה מתכון למקלובה?

משתתפים: טל שניידר (גלובס), ירון אברהם (חדשות 12), אריה גולן (כאן ב'), סיון רהב מאיר (חדשות 12), גדי סוקניק (עיתונאי ומגיש טלוויזיה), מתי טוכפלד (ישראל היום) , מזל מועלם (אל-מוניטור, ערוץ הכנסת) אריק בנדר (מעריב), יאיר שרקי (חדשות 12), אמנון לורד (ישראל היום), מקבולה נאסר (עיתונאית), אורי רוזן (מאקו), איתי ולדמן (מאקו), ניב שטנדל (מאקו), עומר מלכה (מאקו)