לוחמת צה"ל נהרגה בתאונת דרכים בבקעת הירדן

כתב האישום נגד אלי בר-זכאי, שדרס למוות את אילון שלו-אמסלם, יישאר כפי שקבעה הפרקליטות ולא תתווסף אליו עבירה של הפקרה לאחר פגיעה. בג"ץ דחה (יום ג', 29.1.19) את עתירת הוריו של אילון נגד הפרקליטות בנושא זה.

מנכ"ל נתיבי ישראל, ניסים פרץ, פרס השבוע (יום ג', 22.1.19) במטה החברה באור יהודה את תוכניות החברה ופרס את הישגיה הביצועיים.

שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, סאאב דבור, הטיל עונש קל מדי על אדם שנהג בשכרות כבדה והרג נוסעת שישבה לידו - קובע (יום ד', 9.1.19) שופט בית המשפט העליון, ג'ורג' קרא. אולם מאחר שהמדינה לא ערערה - העונש נותר על-כנו.

סתם יום של חול. אני מגיע במסגרת העבודה לעיר רמלה, ולא מוותר על סיור קבוע בשוק המקומי עם קינוח של בורקס רמלה, שהוא טעים לי כמעט כמו הבורקס של אומי (שכבר קיבל ממני פרסום מכובד). כבר כתבתי אודות חיבתי היתרה למאפים, לבצקים ולמה שביניהם (תרתי משמע), ולבקר ברמלה בלי לטעום, זה כמעט בלתי אפשרי. הביקור שלי קורה משהו כמו שבועיים אחרי הטור שלי שעסק בתאונות הדרכים. על מהירות, על פזיזות ועל חוסר תשומת לב, בעיקר חוסר תשומת לב שיכול להפוך את החיים ברגע. את עיניי תופס לוח של מודעות אבל.

איכשהו זה ברור לכולנו. אנחנו יודעים במה מדובר, ויודעים עם אלו סכנות אנחנו מתמודדים. אבל כמו כל דבר אחר בחיים, אנחנו די מדחיקים את זה. אני מדבר על המלחמה הגדולה שמתקיימת כאן על הכבישים שלנו. המלחמה בתאונות הדרכים. הייתי רוצה לדבר במספרים על הרוגים בשנה שעברה, מול הרוגים של השנה, ולסכם את זה בירידה או עליה. זה יהיה מצומצם מידיי לדבר על זה ככה. כי לכל מלחמה יש את פצועים שנשארים שם, ולכל תאונה יש ההרוגים שלה אבל יש גם את הפצועים שלה. אלו שלא בהכרח נספרים אלא מסתכמים במילים יבשות, עם מכות יבשות. הגדרות של פצוע בינוני, פצוע קל עד בינוני, או רק פצוע קל. כשהיינו בצבא ידענו שכשמדובר במה שנקרא פצוע בינוני, אז המצב הוא בלתי הפיך. בינוני זו רק מילה עדינה לתאר לנו מצב נורא.