האם האיטי חילצה את השורד האחרון?

ללא שינויי אור וחושך שיוכלו לרמז על השעות שחולפות, וויזמונד אקזנטוס לא ידע כמה ימים בילה כשהוא לכוד בין ההריסות שהיו עד לפני שבועיים חנות מכולת במלון נפולי.

עד שצוותי ההצלה הבינלאומיים משכו אותו החוצה ביום שבת אחר-הצהריים, אקזנטוס, בן 24, היה קבור 11 ימים. באורח נס, הוא ניצל ללא פגע, בלי עצמות שבורות או פציעות אחרות הנראות לעין. הוא היה מותש ומיובש, אך לא נזקק לטיפול רפואי.

בשבת, ממשלת האיטי הודיעה, כאמור, כי מאמצי ההצלה והחיפוש מופסקים מאחר שקיימת תקווה קלושה למצוא ניצולים נוספים. אך סיפורו של אקזנטוס גרם לתושבים רבים בהאיטי להאמין כי יש להמשיך את מאמצי החיפוש. "לא יכול להיות שאני היחיד שבורכתי. חייבם להיות שם אחרים שעדיין צריך להציל אותם", אמר אקזנטוס כששכב על מיטה מתקפלת בבית חולים שדה שהקימו הכוחות הצרפתיים בבירה, מספר קילומטרים מהמקום בו ניצל.

צ'יפס וקולה הצילו את חייו

כשרעידת האדמה, בעוצמה של 7 בסולם ריכטר, פקדה את האיטי ב-12 בינואר, אקזנטוס עבד בחנות המכולת. כשהאדמה רעדה והתקרה החלה להתמוטט עליו, הוא הספיק להבחין בחמישה בני אדם אחרים מולו שרצו החוצה מהחנות. אך אקזנטוס קפא וסגר את עיניו. כשפקח אותן שוב, הוא מצא את עצמו שוכב על צדו תחת שולחן.

למרות שהיה בתנוחה מוזרה, ידיו ורגליו לא נמחצו תחת דבר והוא השתמש בידיו כדי לחפש אחר הטלפון הסלולרי. במקום זאת הוא הרגיש ארגז של פחיות משקה מוגז וגילה שקיות של צ'יפס. אך לא את הטלפון שלו. "צעקתי לעזרה אבל אף אחד לא שמע אותי", סיפר אקזנטוס בראיון שנערך עימו אמש.

ככל שהימים חלפו, נכנס אקזנטוס למעין שגרה. כשהיה צמא או רעב, שתה קולה ואכל צ'יפס. חלון שהיה לצידו, חסום בחלוקי אבנים ברובו, איפשר לאוויר להיכנס פנימה אך לא לאור. "לא ידעתי אם עברו יומיים או שישה", סיפר. "אם הייתי יודע כמה זמן הייתי שם, אני לא חושב שהייתי שורד משום שהייתי מתייאש".

הוא תהה אם יראה את משפחתו שוב ודאג לאמו. מפעם לפעם הצליח לשמוע קולות מבחוץ, שהעניקו לו תקווה כי מישהו יגיע אליו בקרוב, אך נראה שלא שמעו אותו צועק. "חשבתי במיוחד על אמי מפני שידעתי שאם אמות, אמי תמות זמן קצר אחרי בגלל הצער", אמר.

בינתיים, אחיו בילו את הימים כשהם מחפשים אחריו ובסופו של דבר, אחיו הגדול אמר לאנשי ההצלה היוונים והצרפתים שהוא שמע את קולו של אחיו בתוך ההריסות. "התפללתי בבוקר ואז יצאנו לכיוון החנות ועבדנו מבוקר עד לילה בפינוי ההריסות", סיפר אחיו, ארנסו, בן 41. "מעולם לא איבדנו את התקווה".

ביום שבת, כשהחל לשמוע קולות, אקזנטוס החל לנקוש על השולחן שלוש פעמים. בפעם השלישית הוא שמע מישהו צועק: "מישהו שם?". הוא צעק חזרה "אני כאן". הקול ששמע אמר לו להמשיך לנקוש ושאל אם הוא הבעלים של החנות. "לא", ענה. "אני וויזמונד. אני עובד פה".

כשמשכו אותו החוצה, אקזנטוס מצמץ למראה השמש. הוא נראה מופתע ממספר האנשים שהגיעו לעזור לו, ואמר בקול סדוק כי אנשי ההצלה בוודאי עייפים יותר ממנו כי נאלצו לחפור בתוך הררים של הריסות.

ד"ר מרק בנדיטיני-לנסוצ'י, משירותי ההצלה הצרפתיים, אמר כי אקזנטוס היה מאוד עייף ומיובש, אך לא סבל מפציעות אחרות. הרופאים יעקבו אחריו במשך יומיים כדי לוודא שלא מתעוררות בעיות ואז ישוחרר.