בחדר האוכל בקיבוץ גבעת ברנר יושב לצד הפסנתר המלחין דניאל סמבורסקי. בפאתוס רב הוא מנגן ושר "באה מנוחה ליגע, ומרגוע לעמל", מילים שכתב נתן אלתרמן ונחרתו בזיכרון הקולקטיבי של היישוב העברי. החברים הנרגשים שרים ומתנודדים על מקומותיהם כים דגן מתנועע, בדיוק כפי שמתאר השיר.
הסצנה הזו, ככל הנראה הווידאו־קליפ העברי הראשון (שמופיע ביו־טיוב; חפשו "שיר העמק - הגרסה המלאה"), הופיעה ב־1935 בסרט "לחיים חדשים" שהפיקו קרן היסוד, מרגוט קלאוזנר וחברת פוקס. בהמשך השיר נראים חברי הקיבוץ בעבודתם ברפת ובמכבסה, אחד מזמר את המילים תוך שהוא מתגלח להנאתו, ובסיום מופיע החלוץ האולטימטיבי כשהוא קוצר בשדה על רקע השקיעה. קולנוע ציוני במיטבו.
ההשתתפות בסרט היתה אחד משיאי הקריירה של סמבורסקי, שאחראי ללחנים שהפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי ובהם "שיר העמק" ו"זמר הפלוגות" שהלחין למילותיו של אלתרמן, "נדנדה" ("נד נד") ו"פרש" ("רוץ בן סוסי") שכתב ביאליק ועוד. המלחין והמחנך המוזיקלי ה"יקה", ששמו כמעט נשכח, יזכה בשבועות הקרובים לעדנה מחודשת בשני ערבים מיוחדים (20 ו־27 בינואר) שיוקדשו ליצירותיו, במסגרת סדרת "חלוצי הזמר העברי" במכללת לוינסקי לחינוך.
רפואה ומוזיקה
סמבורסקי נולד ב־1909 בעיר קניגסברג, שהיתה בירת פרוסיה המזרחית. "הוריי היו מיוצאי רוסיה ואבי בא לקניגסברג ב־1896 מהעיר רומני שבאוקראינה", כתב באוטוביוגרפיה שלו, שהזמין ממנו חברו משה גורלי ופורסמה בכתב העת "תצליל". "אני מדגיש את העובדה הזאת כי להווי היהודי המזרח־אירופי על מנגינותיו ולשירי היידיש החסידיים היתה השפעה מכרעת על התפתחות סגנוני המוזיקלי".
אביו של סמבורסקי, מנחם, היה ציוני נלהב וייסד את ההסתדרות הציונית בקניגסברג. "הוא אהב להתכתב עם אישים רבים על נושאים שונים, ועד היום שמורים אצלי מכתבים מאחד העם, סוקולוב, וולפסון, הרבנים רילף וריינס ואחרים", כתב עליו הבן, "את הכישרון המוזיקלי ירשתי מאמי והשיר העברי שידעתי לשיר, עוד בגיל 5, היה דווקא כזה שנשכח לגמרי בשם 'יהודי קטן אני אך מלא עז ואיל'".
בגיל 8 התחיל סמבורסקי לנגן בפסנתר, אחרי אחיו הבכור שמואל ואחותו. את הפסנתר שבו ניגנו הביא סמבורסקי לארץ והוא ניצב עד היום בדירתה של בתו, עפרה סמבורסקי־חמדת.
ב־1923 עברה המשפחה לעיר דאנציג, שם המשיך סמבורסקי הצעיר בלימודי הנגינה ובהלחנת שירים. "כיוון שידעתי עברית, התוודעתי עם המשוררים ה'חדישים' וחיברתי מוזיקה לשירים רבים של אלישבע ושל אברהם שלונסקי", הוא כותב, "כאשר נסעתי לברלין ללמוד רפואה ומוזיקה - רפואה לפי הפצרת הוריי, מוזיקה לפי רצוני אני - חשבתי בליבי שאהיה רופא שמתעניין בזמנו הפנוי במוזיקה... לא ידעתי אז שאהיה מוזיקאי שמרבה לבקר אצל רופאים..."
בתחילת שנות ה־30, כסטודנט בברלין, חיבר סמבורסקי את היצירה הגדולה הראשונה שלו, מוזיקה למחזה תעמולה ציוני בשם - המצמרר מעט בדיעבד - "הפתרון היחידי". את המחזה כתב חברו סלי לוין, לימים ד"ר שאול לוין שניהל את מחלקת החינוך בעיריית תל אביב. "המחזה כתוב בסגנון המחזות הסוציאליסטיים של התקופה ההיא, כלומר: טקסט, סונגים מושרים על ידי מקהלת תנועה גדולה, פלקטים ענקיים עם סיסמאות תעמולה, קולנוע וכו'", הסביר סמבורסקי, "בברלין הציגה את המחזמר הזה להקה מיוחדת שקראה לעצמה 'ברק' וחבריה היו סטודנטים ציונים צעירים.
"בחלק הראשון של המחזה מוצגים הסבל היהודי בכל העולם וגורלם המר של היהודים, ובחלק השני מראים את הפתרון היחידי לשאלת היהודים - ארץ ישראל. במחזה משמיעים שירי מולדת ובניין חדשים, אבל גם לא מסתירים מעיני הצופים את השאלה הערבית, ואפילו המופתי מופיע בנאום הסתה. בסוף המחזה מושר סונג שקורא לקהל להצטרף לשורות התנועה הציונית".
השירים שעשו עלייה
המחזה עלה על הבמות בתקופה המתוחה שלפני עליית היטלר לשלטון וזכה להצלחה עצומה. "להפתעת כולנו דרשו השלטונות בגרמניה גם בתקופת היטלר להציג אותו, כי הוא קרא ליהודים לעזוב את גרמניה", כותב סמבורסקי, "בסוף פברואר 1933 - אני זוכר שזה היה בליל שריפת הרייכסטאג בברלין - נסעתי לפי הזמנת ההסתדרות הציונית בשוויצריה לציריך ובאזל כדי לביים את המחזה. כשלושה חדשים הייתי בשוויצריה ובינתיים הורע המצב הפוליטי באירופה, היטלר עלה לשלטון ולא היה לי שום חשק לחזור לגרמניה ולגמור את לימודי הרפואה. בטחתי באמונתי שאוכל להרוויח את לחמי בארץ ישראל, כמוזיקאי".
באותו זמן כבר עלו לארץ אחיו הבכור של סמבורסקי, שמואל, לימים פרופ' ידוע לפיזיקה ולמדעי הטבע באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל, וגם אביו מנחם.
עם הפסנתר של אבא. עפרה סמבורסקי־חמדת // צילום: יהושע יוסף
עם עלייתו ארצה במאי 1933, התגורר סמבורסקי עם אביו אצל ד"ר חיים בוגרשוב, אז מנהל הגימנסיה הרצליה, ועבד בעבודות פיזיות. כעבור כמה חודשים התחיל ללמד מוזיקה בכמה בתי ספר יסודיים ותיכוניים ולעסוק בהלחנת שירי עם ושירי ילדים.
את אחד מאותם שירים, "זמר הפלוגות" שכתב אלתרמן, הלחין סמבורסקי ב־1937 כמעט עם "אקדח לרקה". "ערב אחד בא אלי שליח ההגנה", הוא כותב, "נתן לי את המילים לשיר ואמר שמחר יתקיים כנס הקמת פלוגות השדה במשק הפועלות בצפון תל אביב, ושעלי לחבר מנגינה עוד באותו ערב. זו אחת המנגינות שלא היו לי לבטים בחיבורה. לא שיניתי שום תו - וכמה מחקתי ושיניתי במנגינות אחרות!"
גם השירים שכתב סמבורסקי עבור אותו מחזה בגרמניה עשו עלייה לארץ. "מילותיו של אחד מהם בגרמנית היו קשות לדעתו, ובישראל הוא הביא את הלחן לאלתרמן וביקש ממנו לכתוב לו מילים 'ארץ־ישראליות'", מספרת סמבורסקי־חמדת, "אלתרמן חיבר ללחן את המילים ל'שיר בוקר' וכך הפך שיר שהוצג במחזה בגרמניה והושמע אפילו במשרדי השלטונות הנאציים, להמנון ארץ־ישראלי עם המילים 'בֶּהָרִים כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל, / אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת, בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל'".
בסלון עם אלתרמן ושלונסקי
מלבד ההלחנה היה סמבורסקי אחראי למיסודו של אחד המנהגים העממיים הנפוצים והאהובים בישראל עד היום - שירה בציבור. מ־1935 עד 1950 הוא הנהיג בכל ליל שישי בבית ברנר בתל אביב ערבי שירה, ולדבריו, "לא החסרתי אפילו ערב. כשנסעתי ב־1937 לחודשים אחדים לחו"ל היה לי קשה מאוד להשיג ממלא מקום. בימים ההם זה היה האירוע היחיד בלילות שבת בעיר תל אביב וכל האינטליגנציה, גם מצפון העיר, באה לשמוע הרצאות מעניינות, ובנוסף שרו בכל ליבם ומאודם שעה ארוכה ויותר. מכיוון שבא קהל רב - דמי הכניסה הסמליים היו מחצית הגרוש. החתימו את פנקסי החבר, וכל אחד היה רשאי לבקר שם רק פעם בשבועיים".
את מרבית מרצו הקדיש סמבורסקי דווקא להוראת המוזיקה, שלה קרא "חינוך מוזיקלי". הוא ערך סדנאות וקורסים למורים ולגננות ולימד בבתי ספר ובמשך שנים בסמינרים למוזיקה במכללת לוינסקי ובגבעת השלושה. "עצם עבודת ההוראה אינה נטל עבורי, להפך: אני נהנה מההוראה ויש לי סיפוק רב כמורה ומחנך מוזיקלי, בעיקר של מורים כוללים", כתב, "אני חושב שהמורה הכולל... צריך ללמוד לדעת להבדיל בין טוב ורע. לא כל שיר עברי בסגנון מזרחי הוא טוב רק בגלל היותו מזרחי. לדעתי, מצווים אנו לחתור למזיגה של מערב ומזרח בסגנוננו החדש. בחברי מוזיקה אני מושפע לא רק מתוכן השיר, כי אם במיוחד מצלצולו ומקצבו. נוהג אני להגיד לתלמידיי: בראשית ברא אלוהים את הריתמוס".
סמבורסקי־חמדת מחזקת את דברי אביה ומספרת כי "אני מכירה מאות תלמידים שלו, ובהם הפסל דני קרוון, השופט מישאל חשין ועוד רבים. מה שהתלמידים שלו מספרים עליו מעלה בי דמעות... הם אומרים שהוא היה המורה היחיד שלא חשבו להציק לו, שכשהוא היה נכנס לכיתה אור גדול היה נכנס ביחד איתו. חוץ מהלימודים, פעם בשבוע הוא לימד שיר ברדיו המנדטורי 'קול ירושלים', שהפך אחר כך לרשות השידור".
את זוכרת את הקשר שלו עם המשוררים?
"אבא לא היה מיושבי כסית או בוהמיין, אבל נפגש המון עם אלתרמן ובדק איתו איך המנגינות יושבות על המילים. כמעט תמיד הלחנים היו נכתבים למילים מוכנות. אלתרמן היה בא לבית הוריי והם היו מדברים המון. עם שלונסקי אבא מאוד התחבר והוא היה מבאי ביתנו. הכרתי אותו כילדה, והוא היה איש מדהים ומקסים".
"חינוך מוזיקלי כשליחות"
סמבורסקי נפטר ב־1977 בגיל 68 לאחר מחלה ממושכת. רגע לפני ערבי המחווה שיוקדשו לו, מציגה לנו הבת עפרה מכתב שכתב בחודשים האחרונים לחייו לתלמידת סמינר מגבעת השלושה שעימה היה לו קשר מיוחד, ומספרת: "איריס הדר היתה סמינריסטית של אבא, וכיום היא חיה בשווייץ. היא היתה תלמידה מדהימה, התחברה מאוד לשירים של אבא, ונוצר ביניהם קשר אישי עמוק. היא הפכה לבת בית אצלנו, וכשאבא כבר היה בבית החולים הוא כתב לה מכתב שבו ביקש שיעבדו מחדש את לחני שיריו בעיבוד מודרני וחדשני. הערבים בלוינסקי יהיו מעין סגירת מעגל לאותו מכתב. אגב, במכתב הזה אבא מספר שאריק איינשטיין פנה אליו וביקש לשיר את 'שיר העמק' בעיבוד מודרני. 'הרשיתי לו, בתנאי שישיר את כל שלושת הבתים', כתב אבא". ואכן, איינשטיין ביצע את השיר באלבום "ארץ ישראל הישנה והטובה, חלק ב'".
צילום: יהושע יוסף
סמבורסקי־חמדת עצמה מופיעה גם היא ובקרוב תשיק ערב של שירים שהלחין אביה וסיפורים עליו עם זמרת האופרה גוני כנעני ונגן האקורדיון עוזי רוזנבלט. "בערב הזה אני מספרת את הסיפורים שמאחורי השירים והם מבצעים אותם", היא אומרת, "תהיה לי שם מצגת מאוד חיה ותוססת עם תמונות ומכתבים של אבי. בדרך כלל אני מעלה לבמה גם מישהו מתלמידיו של אבי שמספרים זיכרון אישי ממנו. אחד מאותם התלמידים הוא הסופר ישראל ויסלר, פוצ'ו הידוע, שכתב קטע סאטירי בסגנונו היקי של אבא, וכשהוא עולה לבמה ומקריא אותו הקהל גועה בצחוק".
מי ששופך אור על חשיבותו ההיסטורית של סמבורסקי הוא חוקר הזמר העברי אליהו הכהן בן ה־84, שזכה על פעילותו בפרס ישראל ב־2013 ועומד מאחורי ערבי המחווה למלחינים הנערכים במכללת לוינסקי. "היתה לו תרומה חשובה לשירת הארץ, בעיקר דרך הסרט 'לחיים חדשים'", אומר הכהן, "הסרט הוקרן בכל העולם היהודי, ויש הרבה יהודים שעלו לארץ אחרי ששמעו את השירים שבו. 'שיר העמק' הוא אחד השירים המכוננים, ואפילו רק בזכותו ראוי סמבורסקי להיות אחד ממלחיני התשתית של שירת הארץ.
"אני עצמי ראיינתי את סמבורסקי ביום העצמאות ב־1975, יחד עם דן אלמגור, במופע בבנייני האומה בירושלים בשם 'אנחנו שרים לך'. היו באולם 3,000 איש וכשהוא התיישב ליד הפסנתר ושר את 'שיר העמק', זה סחף את כל האולם. חשיבותו היא גם בהוראת המוזיקה. היו לו תלמידים בכל רחבי הארץ והוא השקיע בכך המון ממרצו ומזמנו. סמבורסקי לא הסתובב ברחבי הארץ כמו מלחינים אחרים שנתנו ערבים בכל רחבי היישוב, אלא ראה את עיקר שליחותו בגידול דור של תלמידים שיהיה להם יחס רציני למוזיקה. הוא אהב את הזמר העברי אהבת נפש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו