|
קראמפ-קרנבאואר. רטוריקה שמרנית [צילום: מרקוס שרייבר, AP]
|
|
|
|
|
מזכ"ל המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית, אנגרט קראמפ-קרנבאואר, נבחרה (יום ו', 7.12.18) ליו"ר המפלגה במקומה של הקנצלר אנגלה מרקל, ששימשה בתפקיד מאז 2000 – חמש שנים לפני שנבחרה לראשונה לראשות הממשלה. קראמפ-קרנבאואר גם צפויה להיות מועמדת המפלגה לראשות הממשלה בבחירות האמורות להתקיים בשנת 2012.
קראמפ-קרנבאואר בת ה-56, המכונה "מיני מרקל", הייתה המועמדת המועדפת על מרקל ובני בריתה. היא גברה בוועידת המפלגה בהמבורג על פרידריך מרץ, שהיה ראש הסיעה בבונדסטאג ופרש מהחיים הפוליטיים בשנת 2002 בשל מחלוקת קשה עם מרקל, ברוב של 517 קולות מול 482. העמדתו של יו"ר המפלגה בראש הרשימה בבחירות איננה אוטומטית, אך כך עשתה המפלגה הנוצרית-דמוקרטית ביחס לשבעת יושבי הראש הקודמים שלה.
בנאומה לפני ההצבעה אמרה קראמפ-קרנבאואר, כי חשוב לה להבטיח שגורלם של הנוצרים-דמוקרטים לא יהיה דומה לזה של מפלגות מרכז אחרות באירופה, אשר ספגו מהלומות קשות בשנים האחרונות. "אנחנו קצת כמו החד-קרן האחרון של אירופה – מפלגת העם הגדולה האחרונה שעודנה קיימת. אני רוצה שזה יהיה המצב גם מחר. אירופה זאת, גרמניה זאת, זקוקות למפלגה נוצרית-דמוקרטית חזקה".
קראמפ-קרנבאואר אימצה רטוריקה שמרנית מזו של מרקל ודחתה את ההנחה לפיה תהיה שכפול של מרקל. "קראתי הרבה על מי אני ומה אני – 'מיני', 'העתק', 'פשוט ממשיכה באותה דרך'. אני ניצבת כאן מי שאני ובצורה בה החיים עיצבו אותי, ואני גאה בכך". קראמפ-קרנבאואר תיארה את עצמה כאמא לשלושה ילדים, שיודעת היטב עד כמה קשה לשלב משפחה וקריירה, וציינה את נסיונה הממושך בשלטון האיזורי. בעבר שימשה קראמפ-קרנבאואר כמושלת מדינת סארלאנד והייתה האישה הראשונה בתפקיד שר הפנים. לדבריה, נסיונה לימד אותה ש"מנהיגות היא יותר כוח פנימי ופחות רעש חיצוני".
קראמפ-קרנבאואר מקבלת את ראשות המפלגה כאשר סקרים מעניקים לה ולמפלגת האחות הבווארית, האיחוד הנוצרי-סוציאלי, רק 30% מהקולות – לעומת 41.5% שהיו לשתיים בשיא כוחן בעידן מרקל. בבחירות שהתקיימו בשנה שעברה איבד הגוש חלק משמעותי מכוחו לטובת מפלגת הימין הקיצוני אלטרנטיבה לגרמניה, ומרקל נזקקה לארבעה חודשי מו"מ כדי להקים שוב ממשלה עם הסוציאל-דמוקרטים.
עם זאת, בנאומה בוועידה הזכירה מרקל, כי המפלגה הייתה נתונה במשבר קשה כאשר קיבלה אותה לידיה, בשל שערורייה פיננסית שנגעה לקנצלר דאז, הלמוט קוהל – רמז לכך שגם כעת ביכולתה להתאושש. "לא נולדתי קנצלר או מנהיגת מפלגה. תמיד רציתי למלא את תפקידי הממשלתיים והמפלגתיים בכבוד ויום אחד לעזוב אותם בכבוד. כעת הזמן לפתוח פרק חדש", אמרה לקול תשואותיהם הממושכות של הצירים.