למה נזכרנו באירוע הזה מחורף 1992? מפני שגם אם ההסתברות להתרחשות סיכון נמוכה, אסור לשכוח שהיא קיימת.

האופנה החדשה בשוק ההון היא "מכונות הכסף", כפי שקוראת להם התקשורת המעריצה - חברות שסוחרות באמצעות אלגוריתמים (אלגו טריידינג) ו"תמיד מרוויחות כסף".

חבורות של מתמטיקאים מבריקים שמפתחים נוסחאות סודיות ובונים אלגוריתמים שיודעים להכות את הבורסה, לקנות את המניה שבריר שנייה לפני שהיא עולה, למכור לפני שהיא יורדת ולגרוף מיליונים. הנוסחה הסודית תמיד מנצחת, והמתמטיקאים מרוויחים מאות מיליוני דולרים. זהו הפלא השמיני של העולם: המחשב הוא דיי-טריידר והוא תמיד מנצח.

הסיפור הזה הזכיר לנו נשכחות. בואו נחזור 12 שנים אחורה, לשנת 1998 ולקרן שנקראה LTCM (רש"ת: Long Term Capital Management). הקרן, שנוסדה בשנת 1994, פעלה באמצעות מודלים מתמטיים מתוחכמים שזיהו פערי ארביטראז' בשוק האג"ח.

מנהלי הקרן לא היו סתם מתמטיקאים מוכשרים - היו שם מיטב המוחות, כולל זוכי פרס נובל לכלכלה רוברט מרטון ומיירון שולס (כן, זה אותו השולס מנוסחת בלאק ושולס המפורסמת לתמחור אופציות).

הגאונים של LTCM באו עם נוסחה מנצחת; אבן החכמים ההופכת כל מתכת פשוטה לזהב. אותה אבן שחיפשו האלכימאים במשך מאות שנים. הנוסחאות המתוחכמות של זוכי פרס נובל פיצחו את השוק, ובמשך ארבע שנות קיומה הרוויחה הקרן כ-4 מיליארד דולר עם תשואה ממוצעת של 40% בשנה.

אבל אז בא האירוע הסטטיסטי החריג שהמודלים לא יודעים לצפות. בקיץ 1998 קרסה כלכלת רוסיה, גלי ההדף הגיעו לדרום מזרח אסיה - תאילנד, דרום קוריאה, טייוואן, שנפלו כולן. המודלים של LTCM קרסו, והקרן שפעלה, כך התברר, במינוף של פי 30, עמדה על סף פשיטת רגל.

הפדרל ריזרב נאלץ להתערב, וארגן שורה של בנקי השקעות אשר הזרימו כ-4 מיליארד דולר כדי להציל את חבורת הגאונים.

נוסחאות מתמטיות עובדות עד גבול מסוים. הן יכולות לעבוד שנים ארוכות, כמו שראינו במקרה של LTCM. אבל, בין אם מדובר באלגוריתם משוכלל או במכשיר פיננסי מתוחכם כמו SIV, כשקורה הבלתי צפוי, כשמגיע הברבור השחור, כשאותו אירוע עם סבירות נמוכה מאוד מתרחש - העסק מתפרק למהנדסים הפיננסיים בין הידיים, וצריך לחלץ אותם.

נפרגן לחברות שסוחרות באלגוריתמים שיעשו את המיליונים שלהם ויתעשרו. מה שמטריד אותנו הוא הסיכון לשאר הציבור. רוב פעילותן של חברות כאלו ממונפת - הון עצמי קטן מאוד מניף פעילות מסחר גדולה. החברות לא ציבוריות, אף אחד לא יודע מה קורה שם, אף אחד לא מפקח, וכנראה שאף אחד לא מוטרד. עם זאת, בצד השני עומד בדרך-כלל בנק או גוף פיננסי שמאפשר לחברה את המינוף.

אבל כפי שהוכיח המשבר האחרון, כשמגיעים לרגע האמת, הסיכון האמיתי של הגופים הללו מתגלגל לציבור. לכן, כדאי, שלשם שינוי, הרגולציה תתערב לפני ולא אחרי שתבוא המכה. כי היא תבוא.

בין אם מדובר באלגוריתם משוכלל או במכשיר פיננסי מתוחכם, כשקורה הבלתי צפוי, כשמגיע הברבור השחור - העסק מתפרק למהנדסים הפיננסיים בין הידיים, וצריך לחלץ אותם.