איציק כהן || בן 50. תושב תל אביב. שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. גרוש ואב לשניים. החל את דרכו בהרכב הדראג בנות פסיה. משחק בהצגה "על מי ועל מה" בתיאטרון חיפה ויככב במחזמר "הקוסם מארץ עוץ", שיעלה בחודש דצמבר.
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"ממש מזמן, לפני איזה שלושה חודשים. התאמנתי במכון עם מאמן, ואז הוא עבר ניתוח בברך וזו הפעם האחרונה שבה ראיתי אותו. אני לא אוהב ספורט. יש כאלו שאוהבים וחושבים שזה משחרר אנדורפינים. מעולם לא הגעתי לתחושה הזו, אני מרגיש שזה עובד מהר יותר עם קוביית שוקולד".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם ההורים שלך?
"אתמול. דיברתי בטלפון עם שניהם, כל אחד בנפרד. אמא שלי, נעמי, חזרה בתשובה לפני 15 שנים והיא גרה בנתיבות. אנחנו בקשר טוב מאוד. 'כל היום אני מברכת אותך', היא אומרת לי, וזה עובד. אפילו שהיא דתייה מאוד, אני יכול לנסוע אליה בשישי ועדיין היא תאכל את הדברים שאני מבשל, למרות שהמטבח שלי לא כשר, כי יש לה רב חכם שאמר לה שהמשפחה חשובה יותר. אבא שלי, מאיר, הוא זמר ששר בברים פעם בשבוע־שבועיים. החודש חגגתי יום הולדת 50, חגיגת קריוקי גדולה ל־100 איש, ואבא עלה ושר. אמרתי לו, 'יופי, עכשיו אף אחד לא יכול לעלות אחריך'".
מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך?
"בטח לפני איזה 20 שנים. הבית הראשון היה בצהלה, זה היה מקום מדהים לגדול בו. אבל פעם אחת עברתי שם ומה שנראה היה גדול ומרווח, פתאום נראה לי קטן. חשבתי, 'אה, זה הכל? לזה התגעגעתי?' כשהייתי בן 8 עברנו ליפו, והאחים שלי כבר גדלו שם. הייתי ילד מאוד ביישן דווקא".
מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?
"מדים ממש? בצבא. הייתי במרכז מיכון כוח אדם (ממכ"א) - יחידה שאחראית לדו"חות כוח האדם הצבאיים. אפשר לומר שהייתי בקייטנה ובקניון איילון שלוש שנים. ניסיתי להתקבל ללהקה צבאית וזה לא צלח. עברתי אודישן אחד ובזה זה נגמר".
איך לא קיבלו אותך?
"הלכתי לאודישן ללהקה צבאית בגיל 17, זה היה בתל אביב בבית החייל. שרתי את 'אילו ציפורים' ועשיתי מערכון של הגשש, את כל הדמויות. חזרתי הביתה וחיכיתי לטלפון, לא זזתי כמה ימים עד שהתקשרו להגיד שעברתי את השלב הראשון. אבל אז היה אודישן שני, ואותו לא עברתי. לא התאמתי להם. היום אני שמח שלא עברתי. הייתי צריך את הלימודים בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ללמוד ולשמוע שאין לי מה לחפש בתחום, שאולי אעבור להוראה. אני נלחמתי ונשארתי באוניברסיטה. אמרתי להם, 'אבל כבר שילמתי לשנה הבאה', אז אמרו לי, 'תלמד תיאטרון חברתי, אתה לא תהיה שחקן'. אבל הנה, המשכתי אחרי הכל הלאה".
ואז הגיע תור בנות פסיה. הצלחה אדירה.
"הלהקה הוקמה כשהייתי בדיוק באנסמבל של רינה ירושלמי. חבר פנה אלי ואמר, 'בוא נופיע במסיבת פורים', ובדיוק היה אז הסרט 'פרסיליה מלכת המדבר', והחלטנו לעשות משהו בסגנון, דראג נשי. עשינו יומיים חזרות והופענו על הבמה ולמחרת הגיעו טלפונים שנבוא להופיע מכל מקום. זה סיפור סינדרלה לגמרי. זה היה פורץ דרך, אבל זה התחיל במקרה לחלוטין".
מתי בפעם האחרונה פגשת את חברי בנות פסיה?
"לא פגשתי אותם כקבוצה מאז 1999, אבל את גיל צ'רנוביץ', שהיה חלק מההרכב, פגשתי לא מזמן, הבת שלו לומדת בבית הספר לאמנויות שבו לומד בני רפאל. אנחנו מדברים היום. עברו הרבה שנים מאז שעזבתי את בנות פסיה. יש לי חוק שאני עושה משהו כל עוד נעים לי וכיף לי, כשזה מספיק אני אומר, 'די, נקסט, מיציתי את זה', וככה היה שם. אחרי ארבע שנים של עבודה משותפת והצלחה גדולה - מיציתי. למדתי המון על המקצוע, על להופיע באנסמבל, על כתיבה, משחק ובימוי ועל בידור. זה היה כמו המשך של האוניברסיטה דרך קרשי הבמה. הופענו בכל פינה בארץ ובטלוויזיה".
ואתה חושב לפעמים מה זה עשה להם? העזיבה שלך בשיא שלכם הפתיעה את כולם, היה סכסוך קשה מאוד בעקבותיה.
"בקושי החיים שלי מעניינים אותי, אז שאני אתעסק גם בחיים של אחרים? אני משתדל לא להתעסק באיך הם עברו את זה. הם עברו את זה כמו שהם עברו את זה, הם ילדים גדולים. אני רציתי לעשות תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, ובאמת שאין לי את העצם של להצטער בגוף. יש משפט שאומר, 'אין מה להסתכל אחורה - אין מה להתקדם אל העבר. רק קדימה אתה יכול להתקדם'".
מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?
"אחרי שתי עונות של 'פאודה' אני כבר מצליח להבין ערבית, אני לא סתום לגמרי. הביאו לי מורה שלימד אותי ספציפית את התפקיד שלי. הוא רצה ללמד אותי את כל השפה, אבל אמרתי לו שיש לי שנ"צ על הראש, והוא אמר לי שהוא ייתן לי מתנה, שאני אוכל ללמוד אצלו ערבית מתי שארצה. אמרתי לו שלימודים בשבילי זו לא מתנה, עיסוי בספא זו מתנה".
מתי בפעם האחרונה פגשת מעריצים?
"הבוקר. ישבתי בקפה מתחת לבית ובא אלי בחור בשם ריקרדו, יחצן של אולפנים מאיטליה שמבקר בארץ. הוא אמר לי שהוא צופה ב'פאודה', שהוא מעריץ שלי, ושאני מוזמן לאיטליה מתי שארצה. גם כשהייתי החודש בלוס אנג'לס, עצרו אותי בכל פינה. לא יודע איך זה תפס ככה. כשאסף ברנשטיין הבמאי הציע אותי לתפקיד קפטן איוב, כולם הרימו גבה. אני לא הביטחוניסט הקלאסי, הקשוח. אני לא סופר מאצ'ו, אלא נתפס יותר כקומיקאי, שחקן של מחזות זמר. אבל אסף התעקש עלי, ובחיים לא קיבלתי כל כך הרבה תגובות על תפקיד.פה עוצרים אותי בחוף הים בעיקר צרפתים".
קריירה בחו"ל מדגדגת לך?
"אני לא פוסל. מה שיבוא וייראה לי מתאים ברור שאני אעשה. בזכות נטפליקס העולם נעשה קטן מאוד ונגיש מאוד. כבר לא צריך לגור שם כדי לעבוד, אפשר לשלוח באימייל קטע, מקבלים תשובה בווטסאפ, ולאודישן טסים רק בביזנס כי זה רחוק. טסים בביזנס רק אם זה על חשבונם, כמובן".
מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים?
"עם רפאל, שהוא בן 6 והחל את כיתה א', אני מבלה יותר. הולכים לבריכה, לתיאטרון, לכל מקום. דניאל בת 16 וחצי והיא בגיל ההתבגרות ועסוקה מאוד. היום ביליתי איתה בבוקר, שוחחנו. ילדים זה כיף מאוד. זה הדבר היחיד שמשחרר אותך מעצמך באופן אבסולוטי".
מתי בפעם האחרונה התחילו איתך?
"זה קורה בפייסבוק כל הזמן וגם באינסטגרם. מתחילים איתי גם וגם, גברים ונשים, ואני עונה בנימוס כמובן. זו דרך כזו ליצור קשר דרך רשתות חברתיות. אני מבין את זה ומקבל את זה באהבה".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר?
"ממש לאחרונה, בטיסה לארה"ב קראתי את 'סוס אחד נכנס לבר'. זו טיסה ארוכה מאוד. אני הייתי קראן בלתי נדלה כילד, וכנער ניהלתי את הספרייה בבית הספר. אני לא חושב שהיה ספר שדילגתי עליו. היום אני קורא בעיקר טקסטים שאני לומד בעל פה, אבל זה המצב. לא חסר לי כרגע".
מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?
"זה היה ממש מזמן, ראיתי את כל 'ווסטוורלד'. אהבתי את העונה הראשונה ואת העונה השנייה כבר לא הצלחתי לראות. את העונה הראשונה עשיתי בבינג', כראוי וכיאה".
אתה צופה עם מישהו? לבד?
"לא לבד, עם סנדוויצ'ים".
מתי בפעם האחרונה עלית על המשקל?
"הבוקר. ובסדר, יש על מה לעבוד. הימים הבעייתיים הם אלה שאני לא עולה בהם על המשקל, שאני עושה סיבוב גדול ועוקף אותו כדי לא לראות אותו. אני צריך לעלות עליו בכל בוקר כדי לדעת איפה אני נמצא".
אתה כבר אחרי ניתוח קיצור קיבה אחד. תעשה עוד?
"אני חמש שנים אחרי הניתוח. באופן עובדתי, היה הרבה יותר מסוכן עבורי להישאר שמן, ולא ניגשתי לניתוח בזמנו בחששות. אני בקשר עם המנתחת שלי והיא אמרה, 'נראה לי שקצת עלית', והיא רצתה ניתוח המשך, אבל טוב לי ונעים לי והכל בסדר. המדד שלי הוא פחות המשקל ויותר התחושה הפנימית שלי. היום אני בסבבה לגמרי עם המשקל. השיא שלי היה 164 ק"ג, וככה הצטלמתי לסרט 'סיפור גדול', שם גם הצליחו להפשיט אותי, אחרי שנה של שכנועים".
מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו״ש שלך?
"אני בערך יודע מה קורה שם. זה בערך כמו המשקל שלי, אני הולך מסביב. אני נותן למנגנון ההכחשה לעבוד, זה מנגנון חשוב מאוד. לא זוכר מה היה ומה קניתי בדיוק. אני אוהב מאוד שופינג, בגדים ונעליים. לא תכננתי לקנות נעליים בארה"ב, אבל אז ראיתי זוג נדיר באיזושהי חנות. נעליים כמו של דורותי מ'הקוסם מארץ עוץ', משובצות באבני סברובסקי. את חייבת לראות".
מהממות, הן עלו כמו שאני מדמיינת?
"המוכר רצה עליהן 300 דולר. אני מידה 47, אז הסברתי לו שלאף אחד אין רגל של סוס כמו שלי, ושאלביס מת, הוא כבר לא יקנה אותן, וחבל כי הן לא יעלו על אף אחד וחבל שיתייבשו על המדף שלו לנצח. שילמתי בסוף 150 דולר".
מתי בפעם האחרונה שינית את המראה שלך?
"ביוני האחרון. ההבדל בין שיער ארוך לקצר זה בדיוק שתי שניות, כי אני מספר את עצמי. הצטלמתי לסרט עם בן קינגסלי בבלגיה ביוני האחרון, וביום שהסתיים הסרט גילחתי את הראש לחלוטין כדי להתנקות. הבמאי ראה תמונה שלי ואמר לי, 'יש השלמות, תחזיר את השיער', והארכתי שוב. אני אוהב לספר. הייתי מסרק בתור ילד את הדודות ובנות הדודות שלי".
מתי גלשת ברשתות חברתיות?
"הבוקר. אני לא חיית רשתות, אבל אני לא מתעלם מהקיום של המדיות האלו, הן חשובות. אני מצטלם המון לסלפי, לתמונות משותפות עם כל מי שמבקש, והסוד שלי הוא תאורה טובה ושנת לילה מוצלחת".
מתי בפעם האחרונה היית אצל רופא?
"לפני חודשיים. אחרי שהתקשרו להגיד שקרוב לשנתיים לא עשיתי בדיקות שגרתיות, אז הלכתי ועשיתי, והכל בסדר, טפו טפו. עשו לי לפני שנה סי.טי ראש כי עבדתי בקצב מטורף, הגעתי לאיכילוב אחרי משהו שהרגיש כמו התייבשות או מכת חום, והרגשתי קצר בראש, אבל אני באמת בריא מאוד".
מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה יוצאת מן הכלל?
"בשבוע שעבר בישלתי לחברים. הכנתי בשעתיים ארוחה שלמה, קוסקוס שעושים ביד מסולת ומרק, שניצלים בלי הציפוי, עוגה ללא גלוטן וללא סוכר כי אחת לא אוכלת אותם, סלטים, חומוס, סלט מקישואים וסלק וקציצות. אני אוהב מאוד לבשל. מגיל צעיר מאוד אני מבשל ואופה. הציעו לי 'מאסטר שף VIP', אבל אני לא צריך תחרות, ואין סיבה אמיתית שאני אעשה את זה, חוץ מבוכטות של כסף".
מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו שאתה מעריץ?
"הבוקר במראה".
מתי בפעם הראשונה נתנו לך כינוי?
"מהיום שבו נולדתי. רוב האנשים לא פונים אלי בשם איציק. לכל חבריי, מכריי ומשפחתי יש כינוי בשבילי. הראשון היה אבי, שקרא לי צ'אץ'. הוא עדיין קורא לי ככה, ואין לי מושג מה המשמעות של הכינוי. קוראים לי גם שפיץ, שפיצוק ואיציקו, ואת הכינוי איזאק אני הכי אוהב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו