סתר לוסטגרטן לא ידעה עד לפני שבע שנים שהתאריך המדויק שבו נולדה בלודג', פולין, היה 08.08.1918. תמיד חגגו לה בסביבות ראש השנה, אבל זה אף פעם לא היה יום הולדת של ממש, כי איש לא ידע מהו היום המדויק שבו היא נולדה. שנה כן, תאריך לא, אז תמיד זה היה בערך.
ב־2011 נסעה נכדתה של אסתר, השחקנית ליליאן ברטו, לפסטיבל מיצירתו של חנוך לוין. ברטו היתה אשתו השלישית של לוין, שמת ממחלת הסרטן בגיל 55, ואם בנו אלכסנדר (22). היא נסעה ללודג' עם מי שהיה חברו הטוב ומנהלו האישי של לוין, דני טרץ', שגדל בפולין.
"דני אמר לי בנסיעה הזו: 'בואי ננסה למצוא את תעודת הלידה של סבתא'", מספרת בהתרגשות ליליאן על המסע לחיפוש ביתה ותאריך יום ההולדת של סבתה. "ניסינו בארכיון המרכזי, וזה לא צלח, ופנינו לארכיון נוסף. הייתי מתוחה מאוד, כי אדם חייב שיהיה לו תאריך שבו הוא נולד לעולם הזה.
"הארכיונאית לא היתה אופטימית, אבל אחרי המתנה לא ארוכה היא חזרה עם תעודת הלידה של סבתא, וגם עם מכתב בכתב יד שהשאיר העד ללידה - חבר של אבא של סבתא - ובו נאמר: "אני מעיד שב־08.08.1918 נולדה התינוקת אסתרה אֶתְלָה פסמניק". מהבניין שבו נולדה סבתא, היא מספרת בצער, לא נשאר זכר. "עמד שם רק מגרש ריק, והשכנים סיפרו שהוא הופצץ במלחמה".
• • •
עכשיו אסתר לוסטגרטן בת 100 בדיוק. באוגוסט היא חגגה את יום הולדתה באירוע מרגש שנערך בביתה של ליליאן. היו שם ילדיה, יוכי ודוב, ונכדיה, ליליאן ויהונתן, ושני ניניה, אלכסנדר ואלונה (14), בתה השנייה של ברטו מנישואיה השניים לאדריכל מורן פלמוני.
על אסתר עצמה הוטלה משימה אחת לקראת האירוע: לספר בדיחה מתוך מאות בדיחות שהיא מכירה, שאותן היא אוספת מספרי בדיחות שהיא מקפידה לקרוא כמעט בכל יום. פותחת ספרי בדיחות שמונחים על הספרייה העמוסה שלה לצד ספר הציטטות של לוין, מקריאה לעצמה ומתפוצצת מצחוק.
כשהיא חוזרת באוזניי על הבדיחה הלא קצרה והדי גסה שסיפרה ביום הולדתה, היא צוחקת צחוק רועם, כזה שיוצא מהסרעפת ומרעיד את כל הגוף, מגיעה עד דמעות. וזה הדבר הראשון שמבחינים בו מייד כשפוגשים בה. יש בה יכולת להדוף מעליה את המתחים, לא להילחץ ולהיבהל ממה שהחיים מביאים, ואם תשאלו אותה מה הסודות שלה לאריכות חיים, השמחה תופיע בראש הרשימה.
בימים אלה אסתר עסוקה מאוד במטבח שלה. מטבח שנשאר כמות שהוא מאז שנות ה־70, אז נכנסה לדירה המרכז תל־אביבית שלה, עם הארון והטפט של אז והתנור היוקרתי שעומד במקומו כבר 42 שנה. אסתר תעמוד במטבח הזה שעות ארוכות - על גופה מתוח הסינר שקנתה לה ליליאן בכפר צרפתי, שעליו רקומות באותיות לועזיות צמד המילים "ספתא אסתר" - ותכין כמאה קציצות גפילטע פיש לחג, שאותן תארוז בקופסאות שישונעו לכל החפץ ביקר טעמן על ידי בתה ונכדתה.
במשפחה שלה לא קונים, רחמנא לצלן, גפילטע פיש מוכן בקופסאות זכוכית. פעמיים בשנה לפחות, בראש השנה ובליל הסדר, סבתא אסתר מכינה את הגפילטע שלה, ושמו - כמו גם טעמו - הולכים לפניו ברחובות תל אביב. וכן, היו ימים שבהם גם אצל סבתא אסתר שחו קרפיונים באמבטיה לפני החג.
כשהיא מניחה את הקציצות על צלחות הווינטג' שלה בתוספת חזרת אדומה, הגפילטע הגלותי מרגיש ונראה פתאום אחרת. הוא כבר לא הקציצה האפורה, המשמימה, הלא אטרקטיבית. במטבחה של סבתא אסתר הגפילטע מקבל מקום של כבוד, ואי אפשר שלא ליהנות ממנו, בידיעה שידיה המנוסות, אלה שיודעות את החיים במשך מאה שנה, לשו את תערובת הדג הטחון, התקינו תבלינים, איזנו בין המלח לסוכר, צרו את הקציצות אחת־אחת והמתינו בסבלנות עד שהן תתבשלנה בציר המרק.
• • •
המטבח של אסתר מככב בפרק הראשון בסדרת תוכניות האוכל החדשה "מעורב ישראלי" (יום שני ב־21:00 בהוט 8), שבהן מבקש טל פרידמן להבין לאן נעלם האוכל שהביאו איתם מהגרי מזרח אירופה. מבחינתה של אסתר, הגפילטע ממש לא נעלם. הוא נוכח וקיים במחברת המתכונים שלה, שם היא כותבת בכתב ידה היפה את המתכונים השונים שהיא אוספת. במגירת המטבח, לצד המחברת, מגובבים עשרות דפים שאספה אסתר ברבות השנים, גזרה מעיתונים או העתיקה מספרים.
את הטענה ש"פולניות לא באמת יודעות לבשל, והמטבח שלהן הוא קצת תפל לעומת החריימה והמטבוחה, לא?" היא מבטלת בהינף ידיה המטופחות, ומנפצת בדרכה האינטליגנטית, הרהוטה והמצחיקה עד מאוד את מיתוס הפולנייה הקרה. מאז ומתמיד אהבה את המטבח, וכן, היא פשוט אוהבת לבשל. היא לא ירשה את האהבה למטבח מאמא שלה, "אמא היתה מבשלת מרק עם אטריות, וזהו פחות או יותר", וגם ככה היא מספרת לי שלא גדלה בבית חם ומחבק.
"איזו נכדה מוצלחת!" ליליאן ואסתר
זו היתה היא עצמה שהרגישה מאז ומתמיד מחוברת למקום המזין, החם, הדואג, ודאגה לפצות את ילדיה, נכדיה וניניה באותו חום שהיא לא זכתה לו, ושמגיע לידי ביטוי גם דרך הקיבה.
אסתר לא אוהבת לנקות אבק, לא מחוברת למלאכת הטאטוא. תנו לה רק לבשל, או לאפות, או בכלל להיות במטבח ואז להאכיל את אהוביה. העובדה שהיא בת 100 לא מפריעה לה לעניין הזה, להפך.
אם הרגליים לעיתים בוגדות בה, זה קורה לה בשנים האחרונות, ויש כאב גב כזה או אחר, הבישול במטבח משכיח ממנה הכל. "אני לא זוכרת שכואב לי כשאני במטבח", היא אומרת בזמן שהיא מתבלת את תערובת הדגים במלח ובפלפל, ואחרי כמה עירובים מוסיפה את הסוכר.
"הסוד של הגפילטע המוצלח מבחינתי, ומה שאמור להיות הכי מסובך בהכנה שלו, זה לדייק את הטעם והסמיכות של הקציצה. היא לא יכולה להיות רכה מדי. אם היא רכה מדי, צריך להוסיף קמח מצה ולחכות. במטבח לא ממהרים. ולגבי הטעם, כל אחד לפי הטעם שלו, הרי זה עניין אישי.
"מי שאוהב מתוק, שימתיק, מי שאוהב מלוח, שיוסיף מלח. אני טועמת כל הזמן ומאזנת בין המתוק למלוח, כל הזמן צריך לטעום ולדייק את הטעם", היא מסבירה לי את השלבים בבהירות וביסודיות.
• • •
"יש בגפילטע החריף־מתוק של סבתא את האיזון המדויק בין החריפות של הפלפל השחור למתיקות של הסוכר, וזו מנה ראשונה מושלמת. אני חושבת שזה סוד ההצלחה של הגפילטע של סבתא", מאשרת ליליאן (51), שמבקרת את סבתה לעיתים קרובות, "לא כי אני צריכה, אלא כי אני רוצה".
"תמיד רציתי להיות עם סבתא שלי", היא מספרת לי, "זה אף פעם לא היה לטורח מבחינתי. זה תמיד להגיע לסבתא ולדעת שיש עם מי לדבר, ולצאת מפה עם קופסאות של אוכל: כל סוגי המרקים וקציצות עוף, ואורז, וגפילטע פיש, עד היום אני ואמא שלי יוצאות מפה עם קופסאות.
"אנחנו גם מדברות בטלפון לעיתים קרובות. על אף העובדה שהשמיעה של סבתא כבר לא כשהיתה, היא מתעקשת להבין כל מילה שנאמרת, לא מוותרת ומבקשת ממני לחזור על המילים לאט".
"את רואה את הנכדה שלי, איזו נכדה מוצלחת ואוהבת יש לי?" מתגאה אסתר ומחבקת את ליליאן.
יחד עם הבת שלה, יוכי (76), היא הולכת לראות את נכדתה על הבמות שעליהן היא מופיעה, קורצת לה מהשורות הראשונות ותמיד מקבלת קריצת אהבה בחזרה. מגיל צעיר ידעה "שהיא תהיה על במות. היא היתה ילדה קטנה שעושה את עצמה כאילו היא מחזיקה מיקרופון ושרה במשך שעות".
בימים אלה משתתפת ליליאן במחזה "הלוויה חורפית", שכתב בעלה המנוח ומוצג בתיאטרון באר שבע, לאחר שבחייו סירבה בתוקף לשחק במחזותיו. בד בבד, היא מככבת בהצגה "השקר" בתיאטרון בית ליסין ומשתתפת ב"אוי, אליאס, אליאס!", ערב מערכונים ופזמונים של לוין. וכאילו לא די בכך, היא משתתפת בהצגה "עובדים על הזוגיות" ובערב הקראת שירי ויסלבה שימבורסקה.
• • •
אסתר לוסטגרטן נולדה בפולין של סוף מלחמת העולם הראשונה ועלתה לישראל בגיל 6. היו לה עוד חמישה אחים ואחיות, ואביה עבד כשען וכצורף. חנותו היתה ברחוב הרצל 20 בתל אביב. היא נישאה לאלכסנדר לוסטגרטן וילדה את יוכי ודוב, וכשיוכי היתה בכיתה ד', הם עברו להתגורר בוונצואלה, שם נפתחה עבורם הזדמנות להתפרנס מחנות רהיטים בבעלותם.
יוכי הכירה באוניברסיטה את אביה של ליליאן, שנולדה שם. היא נישאה לו, אף שלא היה יהודי, אבל כשליליאן היתה בת שנתיים התגרשה ממנו ועלתה עם בתה לישראל. סבתא אסתר וסבא אלכסנדר ז"ל חזרו לישראל כמה שנים אחרי.
כל השנים הללו נשאה ליליאן את השם לוסטגרטן, אבל כשהגיע זמנה להנפיק תעודת זהות, שם המשפחה שנקבע לה היה השם שהיה כתוב בתעודת הלידה שלה, ברטו, שם משפחתו של אביה, ומאז היא נושאת אותו, מרגישה חיבור כלשהו לשורשי האב שלה, שאליהם כמהה כל כך שנים רבות.
"בכל השנים הללו, כשאמא גידלה אותי לבד, סבתא היתה דמות מאוד חזקה, משמעותית ונוכחת בחיים שלי", היא מגלה לי, "גם סבא היה כזה עד שנפטר. הייתי לבד עם אמא שלי, ילדה ואמא. היה לי דוד אחד, אחיה של אמי, וסבא וסבתא, וזהו, והקשר איתם היה קשר קרוב מאוד.
"הם תמיד נתנו לי המון ביטחון ואת ההרגשה שאני הכי נהדרת בעולם, ואני מרגישה בת מזל שיש לי אפשרות להחזיר לסבתא כל מה שהיא נתנה לי. אני מרגישה שעכשיו הגיע הזמן להחזיר לה על כל החום והאהבה שהיא הרעיפה עלי כל השנים הללו", אומרת ליליאן ומלטפת את ידיה של סבתא.
ליליאן (במרכז) במחזה "הלוויה חורפית" // צילום: מעיין קאופמן
בכל הזמן הזה אסתר מתקינה את הגפילטע פיש שלב אחר שלב, מרוכזת וממוקדת, מנוסה מאוד. הרתחת הציר, לישת העיסה, התבלון. התהליך ברור, "ונכון שהוא לא מסובך?" היא שואלת. "רק שהדגים הטחונים - לא יהיו בהם מים, ואם התערובת רכה מדי, אפשר להוסיף לה עוד קמח מצה".
"אני חושבת שהבנתי סוף סוף איך מכינים גפילטע", אני פונה אל האישה החדה והמצחיקה הזו, "אבל תגלי לי, סבתא אסתר, איך ככה מאריכים ימים?" ואסתר עונה בלי להשתהות: "קודם כל לצחוק. זוכרת, כן? ובריאות. אגב, אני משתמשת בסודה לשתייה כדי לפתור בעיות של נזלת, שיעול ועוד.
"חשוב מאוד גם להיות אופטימיים, לא לוותר על דברים שיעוררו את הסקרנות, לצאת מהבית וללכת, אני הולכת לפחות 45 דקות ביום עד שאני מתעייפת. אני הולכת לקניות, לסידורים, לבנק. אני גם יוצאת לפגוש חברות וחברים, אני משחקת קלפים פעמיים בשבוע, בשלישי ובשישי באות אלי החברות הפולניות שלי ואנחנו משחקות קלפים, ותמיד אני אגיש דברים שהכנתי.
"אני מתעמלת כל יום, כל החיים שלי התעמלתי. היום אני עושה את המינימום, פעמיים ביום, אבל לא מוותרת על ההתעמלות, קוראת לתרגילים שאני עושה 'סחיטות' כי אני ממש סוחטת את הגוף.
"אני אוהבת לקרוא, גם ספרות יפה אבל גם בדיחות. בגיל 90 ביקשתי מהילדים שלי מחשב, ואני יודעת לשלוח אימיילים ולגלוש באינטרנט. יש לי שירונים משלי, ואני יושבת ושרה לעצמי. פעם היה לי קול יפה, הייתי הסולנית של בית הספר, כנראה הכישרון של ליליאן הגיע מאיפה שהוא, עכשיו הקול שלי חלוד, אבל מי שומע, אז מה אכפת לי? אני שרה לי בקולי קולות".
"ככל שסבתא מתבגרת, כך היא משתבחת", מוסיפה ליליאן, "היא מוכיחה את התזה שלהשתנות, גם בגיל 90 ו־100, זה אפשרי, ושזה הכל עניין של מודעות. מודעות של בן אדם שרוצה להסתכל על עצמו באופן אמיץ, אמיתי, ולראות מה יש בו טוב, מה יש בו פחות טוב, לשנות ולתקן".
"אני מבסוטה, יש בי שמחת חיים, ואני מרוצה מעצמי", אומרת סבתא אסתר ושולחת איתי ועם איתיאל הצלם קופסאות גפילטע שהכינה מבעוד מועד. פגשתי מקרוב כבר כמה גפילטע פישים בחיי, אבל עם יד על הלב והחך, קציצות הדג הממולא של סבתא אסתר הן הטעימות שאכלתי בחיי.
hagitr@israelhayom.co.ilהגפילטע פיש המפורסם של סבתא אסתר
החומרים:
√ לקנות דגי קרפיון טחונים ולהקפיד שלא יהיו נוזלים, נניח קילוגרם אחד טחון נטו, ללא מים. לקנות גם ראשים, זנבות ואדרות דגים, הם מעניקים את המרקם הג'לי לגפילטע.
√ 2 בצלים קלופים ומרוסקים במעבד מזון
√ 1 ביצה קשה מגורדת
√ 4 ביצים רגילות
√ 1/2 1 כפות סוכר (לתבל לפי הטעם. מי שאוהב מתוק, אפשר להוסיף סוכר)
√ כ־75 גרם קמח מצה
√ מלח
√ פלפל שחור
לציר המרק:
√ 2 בצלים חתוכים לרבעים (אני חותכת לפרוסות דקות)
√ 2 גזרים קלופים
√ 1 כף מלח
√ 2 כפות סוכר
√ 1/2 כפית פלפל שחור
מתחילים בבישול הציר:
1. ממלאים סיר גדול בכ־1/2 2 ליטרים מים (כ־10 כוסות מים).
2. מוסיפים את כל חומרי הגלם של הציר ומביאים לרתיחה.
3. מערבבים את כל חומרי הקציצות ומשהים כ־15 דקות. אם התערובת רכה מדי, אפשר להוסיף מעט קמח מצה ולהמתין שוב כמה דקות.
4. צרים קציצות ומחליקים אותן לתוך הציר הרותח. מגבירים את הלהבה ומביאים לרתיחה. מנמיכים שוב את הלהבה, מכסים את הסיר במכסה ומבשלים כשעה וחצי. מוסיפים את ראשי הדג והאדרות.
5. מצננים מעט ומוציאים את הקציצות בזהירות.
6. מעבירים לכלי ומצננים היטב במקרר.
7. מסננים את הציר, מסלקים את הבצלים וחותכים את הגזרים לפרוסות דקות מלוכסנות.
8. שומרים את הציר במקרר בצנצנות סגורות. אפשר לאפסן בקופסאות סגורות.
9. לפני ההגשה, מניחים פרוסת גזר על כל מנה ומגישים עם הציר הקרוש ועם חזרת.
לא חייבים, אגב, סבתא אסתר חושבת שהחזרת גונבת את הטעם של הגפילטע, אבל כל אחד וטעמו הוא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו