שלושה שבועות אחרי שנגמר המונדיאל, פגשתי את אשרת עיני, אחת ההצלחות הגדולות שסיפקה ישראל לרוסיה 2018, כדי לבדוק מה נשאר שם אחרי שהאדרנלין שקע. עיני ישבה כמעט חודש באולפני כאן 11 ונחשפה לקהלים עצומים שלא ידעו בכלל שהיא קיימת כבר כמעט 34 שנה, אוטוטו, בספטמבר.
רובם, היא מעידה, לא הכירו אותה בתחילת המשחקים, למרות שהיא הכדורגלנית הפעילה המפורסמת ביותר בארץ. גם אם נביא בחשבון את שנות פעילותה הארוכות של סילבי ז'אן, כנראה הכדורגלנית הטובה ביותר שדרכה כאן, עיני היא הפנים של הכדורגל הנשי בישראל, עם זמן מסך משמעותי.
אשרת היא בחורה עם ראש על הכתפיים, ובעיקר רגליים על הקרקע. היא יודעת שפה זה לא הוליווד וגם לא ESPN. מושגים כמו שבירת תקרת הזכוכית, פרגונים אדירים ברשתות החברתיות והעובדה שהפכה לפרשנית הראשונה אי פעם בעמדת שידור ישראלית - לא יעיפו אותה בינתיים לשמיים.
18 שנה ככדורגלנית בליגת הנשים הישראלית לימדו אותה כמה דברים, אבל יש לה וייב טוב, והיה לה מונדיאל מושלם, והיא עשתה כל כך את שלה, שהחיוך מסרב לעזוב.
עכשיו היא מעבירה את הפגרה בשני עולמות מקבילים - הכנה לעוד עונה בליגת העל, עם אס"א ת"א, והמתנה לראות אם המומנטום ינוצל לעונת פרשנות מוצלחת בטלוויזיה.
בואי נחזור חודש אחורה. איך זה התחיל? אשכרה לא הכירו אותך?
"הגעתי ביום החמישי, ורן בן שמעון שאל אותי מי אני. הוא באמת לא ידע, אבל כשאני חושבת על זה, מאיפה שיידע. נכון שאני לא לגמרי אלמונית, אבל לא משדרים בארץ כדורגל נשים, חוץ מגמר גביע המדינה, והקבוצה שלי לא הגיעה למעמד בשנתיים האחרונות. כשהגעתי חשבתי איך להנגיש את הפרשנות לצופים.
"המשחקים שודרו בערוץ ציבורי, ככה שהיה חשוב לי לפנות לקהל של לאו דווקא אוהדי כדורגל מושבעים ולתת לו בכמה משפטים פרשנות שלא תתנשא עליו, ומצד שני שלא תישמע בנאלית".
אשרת עיני. אחרי המשחק שפרשנה הטלפון קרס // צילום: אלן שיבר
זה לא פשוט, איך תרגלת את זה?
"הייתי מאוד מסודרת. התכוננתי לחודש הזה, קראתי על הנבחרות, הכנתי קלסר, והיו צחוקים באולפן ששלום מיכאלשווילי רצה לגנוב לי אותו כדי להתעדכן. ישבתי עם אבא שלי, שהוא חובב כדורגל בינוני, ועם אמא שלי, שלא מבינה ממש בכדורגל אבל אוהבת לשמוע אנשים אינטליגנטים באולפן. הכי חשוב היה להעביר מסרים מהר, לדבר תכלס, להתפקס בלי המסביב".
ואיך הרגשת?
"ממש טוב. היתה דינמיקה מצוינת באולפן והיו מקרים שהייתי הראשונה לדבר. אני חושבת שבגלל שאני עוד משחקת, אני חווה הכל. אני זוכרת שבמשחק הראשון בטרנר, בין ב"ש למכבי חיפה, מאור בוזגלו הרים כמה קרנות לא טובות, ופרימו חתך אותו. אני במקרה גם מרימה קרנות והסברתי שבוזגלו מנסה לעבור את המגן הראשון אבל גם לא גבוה מדי, כדי שהשוער לא יתפוס. פרימו אמר לי 'וואלה את צודקת, לא חשבתי על זה'".
זה אחרת להיות פרשנית אישה?
"זה נעוץ בהבדל בין כדורגל גברים לנשים. אצלנו זה הרבה פחות אגרסיבי. אני בעיקרון שחקנית הגנה, ככה שאני יכולה ליהנות גם מ־0:0 טוב וממשחק טקטי. ההשראה שלי היא קשרים אחוריים כמו צ'אבי או צ'אבי אלונסו, קאסמירו או מודריץ', שעושה הכל למרות שהוא כוכב. הייתי מאוהבת בפאולו מאלדיני. אני מגיל 5 בבלומפילד. יהודה עמר היה מבחינתי אגדה. אהבתי גם את רן בן שמעון והסגנון שלו".
כאישה, הפרשנות שלך רכה יותר?
"אני לא מתמקדת בשלילי, אבל שלא תטעה. גם אם שידרתי אליפות אירופה לנערות או משחקים באולימפיאדה, לא אמרתי איזה יופי על משחק ברמה לא טובה. אני לא מבלפת. ב"ש נגד חיפה היה משחק טוב. במכבי פ"ת נגד בני סכנין כמעט נרדמנו".
זוללת תארים מקצועית
במשך חמש שנים, עד 2012, שיחקה עיני בנבחרת והיתה קפטנית. קבוצתה הראשונה, בגיל 15, היתה הפועל ת"א (אליפות וגביע), ומאז שיחקה במכבי חולון (שש אליפויות ושבעה גביעים). תוסיפו לזה אליפות ברמה"ש ועוד גביע באס"א ת"א. בעיקרון היתה עוד אליפות בקנה, אבל שביתה קטעה את סיום העונה. בעונה האחרונה תופקדה אפילו כחלוצה, וסיימה עם שבעה שערים.
כשעלית לבוגרים, המועדונים הגדולים החזיקו קבוצות נשים. היום האלופה היא קריית גת.
"להפועל ת"א, למכבי ת"א, למכבי חיפה ולבית"ר ירושלים היו קבוצות נשים בהתחלה. הפועל התפרקה אחרי ארבע עונות ומכבי התפרקה אחריה. עד היום אני חושדת שהיה קשר בין הדברים. יעקב שחר אמר בזמנו שהתקציב של קבוצת הנשים שלו נמוך מתקציב הקייטרינג שהוא משלם, אבל הוא סגר אותה כי נמאס לו מההתנהלות של ההתאחדות בעניין הזה. היום יש אגף נשים בהתאחדות, יש יותר אימונים והמעטפת נראית טוב. כשהתחלתי היו אולי 350 כדורגלניות בכל הארץ. היום לדעתי יש 1,800 כדורגלניות, מתוכן 350 בוגרות".
עיני. "אצלינו יש פחות אגו" // צילום: אלן שיבר
בואי נחזור לפאנל במונדיאל. מתי הרגשת שאת קופצת מדרגה?
"עמית לוינטל היה מוביל את התקצירים, ואחר כך היינו מנתחים. פעם אחת הוא לא היה, ואחרי שחזרנו מהמחצית אמרו לי להוביל. דיברתי כדורגל והרגשתי ממש טוב וזורם, עם תובנות, ואז התחילו התגובות ברשתות. כשפרשנתי את המשחק על המקום השלישי, הטלפון שלי קרס. לא חוויתי דבר כזה בחיים, גם לא ביום הולדת".
אילו תגובות ריגשו אותך?
"אחרי המונדיאל הוזמנתי לשי בשידור. נכנסתי למעלית עם סנדרה שדה ומישהו פנה אלי ואמר, 'יופי של מונדיאל היה לך'. סנדרה ממש הופתעה שמישהו מתייחס אלי ולא אליה. הנשיא רובי ריבלין פרגן לי בטקס מגן הכבוד, שאני חברת ועדה בו. יעקב בוזגלו, שאף פעם לא דיבר איתי, סימס דברים טובים. מי שריגשו אותי במיוחד אלה הקולגות מהתחום, אבל הכי הרבה אלו הבנות בערוץ הספורט. אומרים שלנשים קשה לפרגן, אבל אני לא מרגישה ככה. גם בכדורגל היו מקרים שהרגשתי פרגון אדיר. בגמר גביע לפני שנתיים ראיתי את מורן לביא לוקחת את הכדור ומהססת. ניגשתי אליה ואמרתי לה - זה שלך וזה בפנים. היא הבקיעה את הפנדל ופרשה אחרי המשחק עם צמד. ואני מזכירה לך, זה גמר גביע. השידור היחיד שיש בעונה של כדורגל נשים".
אז אתן אחרת מאיתנו הגברים?
"אני חושבת שאצלנו יש פחות אגו ויותר חשובה לנו הצלחה קבוצתית".
"ישראל לא מדינת כדורגל"
כל חייה של עיני סובבים סביב הכדורגל. עם אבא שלה שלום, עם אחיה דניאל ועם בן הזוג, שאת שמו היא לא חושפת. גם הנסיעות לחו"ל הן נסיעות כדורגל. היא ראתה שמונה משחקים לבדה בשבוע אחד באירופה, שלא לדבר על משחקים של קבוצתה האהודה, הפועל ת"א.
מה דעתך על רמת הכדורגל בארץ?
"ישראל לא מדינת כדורגל וזה מעציב אותי. אנחנו שנות אור מאחורה בכל הפרמטרים, בעיקר באימון. אפילו מכבי ת"א, שמשקיעה הרבה כסף בנוער, לא מעלה לבוגרים שלה שחקנים אלא מפזרת אותם בכל הארץ. אין פה באמת תרבות כדורגל, ואין אפילו מודל קלאסי של כדורגלן ישראלי. מכיוון שאנחנו קיבוץ גלויות, אין דפוס פיזי־גנטי שהיה עוזר לבנות מודל. מתלהבים פה מהיכולת הטכנית של מנור סולומון, אבל לא מדברים על מחויבות הגנתית שחסרה. ואז אתה שם מולו את אדן הזאר שלקח אליפות בגיל 19, או דה בריינה ואמבפה. אף אחד מהם לא מגיע שחקן שלם, אבל הם לפחות מוכנים לבוגרים. ברמה התרבותית תסתכל על החינוך הגופני. פעם רבנו כדי לקבל מגרש פנוי, והיום בשישי תמצא מגרשים ריקים. ילדים לא יודעים ללכת, ובטח לא לרוץ. אין יציבה נכונה אפילו. צחקו על המורים להתעמלות שהיו נותנים לנו כדור ואומרים 'שחקו'. היום ילדים מביאים אישור מההורים ויושבים בצל".
הרצוג עם רוטשטיינר. "הכי קל להאשים מאמן זר" // צילום: אלן שיבר
אנדראס הרצוג?
"ממהרים לשפוט את המינוי. הייתי במשחק כשהוא הבקיע מולנו, ועל זה שופטים אותו? היתה לו קריירה יפה וצריך לכבד את ווילי רוטנשטיינר שמינה אותו. אני מחברת את זה לשנאת זרים כאן או לרצון לקדם חברים. הכי קל להאשים מאמן או שחקן זר. לא תפגוש אותו ברחוב, ואבא שלו כנראה לא יסמס לך".
מה הכי מפריע לך בכדורגל הישראלי?
"שכולם רוצים לקחת אליפות, ולא מבינים שאפשר לבנות קהילת כדורגל שמטפחת אקדמיה, למשל, או משקיעה בתושבים. אני לא מבינה איך זה שכל תושבי ק"ש לא ממלאים אצטדיון. צריך התאחדות חזקה, הכשרות, מיחשוב ומערך פסיכולוגי. אני חושבת שרק בקטמון עושים סדנאות פיננסיות לשחקנים".
בואי נסגור את סיפור האהדה שלך להפועל ת"א.
"אבא שלי הפסיק ללכת למשחקים שלהם כשהם סגרו את מחלקת הנשים. ככל שאני יותר בעסק הזה ומתבגרת, כך הרומנטיקה נשחקת. שמעון גרשון הולך לבית"ר, ערן זהבי למכבי, ורמוט... התחלתי להתרחק. בהתחלה לא רציתי לפרשן משחקים של הפועל, אבל כשנותנים לך במה, לא תיקח? המחמאה הכי גדולה שקיבלתי אחרי הפועל נגד בית"ר שפרשנתי ברדיו, היתה שמישהו הקשיב ושאל אותי את מי אני אוהדת".
כמה אנשים מופתעים כשהם מגלים שאת סטרייטית?
"מאוד מפתיע אותם. זו השאלה ראשונה ששואלים אותי. חושבים שאני לסבית. יש הוכחות מחקריות שלנשים ספורטאיות יש יותר טסטוסטרון. אני לא חושבת שענף ספורט מפתח נטייה מינית, אבל הוא חושף אותך ליותר תרבויות. בארה"ב כדורגל, כדורסל או כדוריד לא נחשבים גבריים, והספורטאיות הן לרוב סטרייטיות. בעולם, ספורטאיות לסביות הן גיבורות תרבות. בארץ אין ספורטאים פעילים מחוץ לארון".
ואין לך ילדים.
"נכון, אני לא בעניין. אני אף פעם לא אומרת 'לעולם לא', אבל אני לא שם ולא מרגישה שעון ביולוגי מתקתק".
תפרשני את נבחרת ישראל במונדיאל?
"אני צעירה, אז אולי יש סיכוי. צריך מהפכה, להתנתק מהקומבינה ומהחברים. להיות יותר קרים, אירופאים. לא לאבד את הזהות, אבל להיות מקצוענים".
אשרת עיני. אחרי המשחק שפרשנה הטלפון קרס // צילום: אלן שיבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
