מעט מאוחר, אבל טוב מאשר לעולם לא: שנת הלימודים הקרובה הוכרזה בסימן הלשון העברית. על-פי תוכניתו של משרד החינוך יוקדשו חמש הדקות הראשונות של כל יום-לימודים לדיון על שיבושי השפה ועל הנחיית התלמידים לדיבור תקין.
אלא שעוד לפני כן רצוי היה ללמד את שדרי הרדיו והטלוויזיה לדבר עברית כהלכתה. חדשות לבקרים מחליפים אלה, האמורים לעמוד על משמר השפה, זכר בנקבה, משבשים את היגוי המלים המשודרות ומשמשים בכך דוגמה רעה לתלמידים.
משום מה מרבים שדרי הרדיו והטלוויזיה להשתמש בלשון נקבה כאשר הם אמורים, בעצם, לדבר בלשון זכר. כך, למשל, הם רואים את הדברים ב"משקפיים ורודות"; לובשים לעבודה "מכנסיים ארוכות"; "המטבע לא מצויה בכיסם" וגם "נתקעים בצומת פקוקה". בכל אלה אין אצלם זכר ללשון-זכר.
אצל אותם שדרים מכונים תומכי ישראל המעטים שברחבי העולם "בני-ברית", שאינם אלא יהודים בלבד, בעוד שכוונתם ל"בעלי-ברית", כמו ארצות-הברית וגרמניה, שחזקה עליהן שלא באו דווקא בבריתו של אברהם אבינו.
טעויות שגורות
מחלת ה"סוכרת" משבשת לא רק את חייהם של הסובלים ממנה, אלא גם את לשונם של השדרים. משום מה הם ברוגז עם האות ו' ומכנים את המחלה "סוכרת". כך הם עושים גם ל"ארלוזורוב", שהופך אצלם ל"ארלזרוב", כאילו שמדובר ברדיו או בטלוויזיה של "מסקבה", שבהם אין זכר לאות ו'.
מחריד עוד יותר לשמוע שמקום רכישת מצרכי המזון מכונה אצל השדרים "קניון" (בציירה מתחת לק'), כאילו המדובר, למשל, בשמורת הטבע יוסמיטי שבארה"ב, בעוד שכוונתם, בסך-הכל, ל"קניון" (בקמץ מתחת לק') עזריאלי למשל.
חדשות לבקרים צורם לאוזניים השימוש המוטעה בפתח במקום בחיריק מתחת למ' במלים כמו "מספרה" או "משתלה". אלה הפכו, זה מכבר, לטעות שגורה גם אצל יודעי-לשון, כמו רחבעם זאבי (גנדי) המנוח, דווקא ידען גדול בשפה העברית, שמשום מה התעקש עד ליומו האחרון - ורק אלהים יודע למה - על ההיגוי המוטעה של אותן מלים.
ולא פסחנו על "הון העתק" המצוי בידיו של בעל הנכסים. אצל השדרים הוא מכונה" הון עתק" (קמץ במקום ציירה מתחת לת'), שהרי, בסך-הכל, זה אינו אלא שיבוש של הפסוק התנ"כי: "יצא עתק מפיכם".
אין זאת כי אם רק שדרים שומרי מסורת מודעים לכך שהתפילה היומית בבית הכנסת היא תפילת "שמונה-עשרה", בסגול מתחת לנ' ולא בקמץ, כפי שמבטאים אותה שדרים חילונים רבים, כמו גם את המספר עצמו. ואם בשומרי מסורת עסקינן, כאן המקום להזכיר שכל אחד מ"עשרת הדברות" נחשב ל"דיבר" (בזכר) ולא ל"דיברה" (בנקבה), בעוד ש"עליה לרגל" היא עליה לאחד מ"שלוש (ולא שלושה) רגלים" (פסח, שבועות וסוכות).
